שמעון פרס: האדם והנשיא שחלם בגדול והגשים בגדול

"חלומי לא היה להיות נשיא, חלומי היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים". כך אמר שמעון פרס ז"ל, הנשיא התשיעי של המדינה, בנאום ההשבעה שלו לנשיא ב-2007. ואין ספק, שאם יש דמות שמעוררת השראה ביכולת שלה לחלום ולהגשים בעודה בחיים - הרי שפרס הוא הדמות, שחלם והגשים חלומות קולקטיביים, למען המדינה והעם היושב בציון. הוא מעולם לא הרים ידיים, גם כשזכה לקיתונות של רותחין ולביקורות, שעלולות היו לרפות ידיו של כל אחד. חלומו היה להביא לשלום במזרח התיכון. "אין מקום לחלומות קטנים" היה ספרו ה-19, אותו סיים בימיו האחרונים ויצא לאור לאחר מותו. פרס גם חתום על המשפט: "אנשים שאין להם פנטזיה, לא עושים דברים פנטסטיים".

שמעון פרס ואיילת פריש(צילום: מרכז פרס לשלום ולחדשנות)

פרס עלה לישראל ב-1934 כשהוא בן 11. הוא למד בבן שמן, היה מנערי בן גוריון, הפך לאחד האבות המייסדים של ישראל, זכה בפרס נובל לשלום והיה למנהיג בולט ומוערך בעולם. הוא נפטר ב־2016 בגיל 93. בספרו "אין מקום לחלומות קטנים" תיאר את תפקידו ברגעים הקריטיים בתולדות המדינה: מלחמות, הכור בדימונה ועד לאומת ההיי־טק אליה שאף בשנותיו האחרונות. הספר הושק באמצעות חוג הידידים, שייסדה יונה ברטל, לשעבר סמנכ"לית בית הנשיא, שליוותה אותו במשך 21 שנה, והיום מנהלת את חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות. לאירוע הגיעו שלושת ילדיו: פרופ' צביה ולדן, ד"ר יוני פרס וחמי פרס, שכיו"ר המרכז יידע את הנוכחים, שהצוות פועל לתרגם את הספר לכמה שיותר שפות.

יונה ברטל: "בזכות פרס הפכתי לאדם טוב יותר"

"התעוררתי הבוקר אחרי חלום נוסף על פרס, כאילו שלא עברו שנתיים בלעדיו", סיפרה ברטל. "בחלום אני איתו בלשכה, באמצע ביקור נשיאותי, מקבלת את המשלחת, מצעידה אותם על השטיח האדום, אליו, והם כרגיל מרוגשים כל־כך לקראתו. בזכות מסע עשיר וקסום עם האיש החולם הזה כיד ימינו, ברחבי הנגב והגליל, בטרקלינים ובארמונות, מאחורי הקלעים של החלטות חשובות, הפכתי לאדם טוב יותר. למדתי להקשיב, לא לוותר, ללכת עם האמת שלי, ויותר מהכל למדתי ללכת בעקבות החלומות שלי ובזכותם אף להמציא את עצמי בכל פעם מחדש.

יונה ברטל ושמעון פרס(צילום: מרכז פרס לשלום ולחדשנות)

"מעל שני עשורים ליוויתי את פרס, שהגשים רבים מחלומותיו למול אתגרים גדולים, מול סקפטיות של האנשים מסביב, מול התנגדויות, במין עוצמה פנימית מדהימה ונחישות מפילת לסת. כן, היו רגעים קשים ואכזבות. וגם אז, כשהלב שלי היה מתכווץ, הוא נהג להביט בי ולשאול: 'יונה, מה הלו"ז מחר?'. כך היה מסמן את הכיוון, כתמיד הסתכל על העתיד, לא בזבז ולו דקה אחת על האתמול. בימים אלו הגשמנו חזון נוסף שלו, שהפקיד בידינו: הקמת מרכז החדשנות של ישראל - שמספר את תרומת החדשנות הישראלית לעולם טוב יותר".

איילת פריש, לשעבר יועצת התקשורת של פרס: "פרס השאיר צוואה ברורה לחלום בגדול"

"אין מקום לחלומות קטנים", זהו שמו של ספרו האחרון שכתב הנשיא התשיעי שמעון פרס לפני מותו.

בגרגירי החול האחרונים של חייו השאיר לנו פרס צוואה ברורה לחלום בגדול, לחשוב מחוץ לקופסה, להעז לפרוץ גבולות ובעיקר לא לחשוש מכאב הכישלון כי בו טמון גם סוד ההצלחה.

חמי פרס, טילדה רג'ואן, צביה ולדן, יזהר כהן (יושב), יוני פרס ויונה ברטל(צילום: מרכז פרס לשלום ולחדשנות)

כזה היה כאשר ניצב בודד מול כל המערכת הביטחונית והפוליטית אי שם בתחילת שנות החמישים כשהקים את הכור בדימונה, כך היה כשהחליט יחד עם אל שווימר להקים את התעשייה האווירית לישראל, וכזה היה כשהחליט אי שם בשנות השבעים להכניס את המחשב הראשון לצה"ל, והניח תשתית אדירה חובקת זרועות לעליונות הטכנולוגית והמדעית של מערכת הביטחון הישראלית.

"לחלום בגדול, זה לשלם מחיר כבד. לחלום בגדול זה לעיתים להיות בודד, אבל במדינת ישראל לחלום בגדול הוא גם דבר הכרחי לקיומנו", כך היה שב ואומר.

"אל תקשיבו להורים, אל תקשיבו למורים, אל תקשיבו לחברים שאומרים לכם שאתם לא מספיק טובים! תאמינו בעצמכם! בכל אחת ואחד מכם טמון פוטנציאל הרבה יותר גדול ממה שאתם משערים, אם תשרתו את עצמכם תהיו קטנים, אם תשרתו מטרה גדולה וחשובה תהיו גדולים. את הרוח הזאת של הנשיא פרס הכנסנו למרכז החדשנות של ישראל אשר פתח את שעריו לפני כחודש לקהל הרחב ולמשלחות מרחבי העולם. בכל יום מגיעים אל מרכז פרס לשלום ולחדשנות נערים עם ניצוץ בעיניים המקבלים את הרוח המיוחדת שלו. רוח המצווה עלינו לאהוב את ישראל ולחלום ובגדול. ואת הרוח הזו אני נושאת עימי כל יום כל היום".