שתף קטע נבחר

בירת תיאטרון הבובות

לתיאטרון בובות קונוטציה ומיתוג ילדותיים, רובינו זוכרים את בובות ילדותינו. בפסטיבל תיאטרון הבובות צפינו בתיאטראות שוליים (פרינג') חזותיים למבוגרים המאבדים את "שוליותיהם" ונוסקים לקדמת הבמה בהפקות אומנים מובילים היוצרים ופועלים מתוך קו אומנותי ייחודי ומציגים ביטוי שונה ושפה תיאטרלית מאתגרת ומופשטת.

 

פסטיבל תיאטרון הבובות נפתח ביום חמישי במופע המרהיב ועוצר נשימה Ajijaak on Turtle Island. הערב היה בלא ספק ניצחונם של האמנית Heather Henson (ביתו של ג'ים הנסון ז"ל יוצר ה"חבובות" רחוב סומסום") המחזאי Ty Defoe וצוות השחקנים הנהדר. שלושה מעגלי ענק זוהרים ריצדו מהבמה ושינו את גווניהם ומראם והקסימו את הקהל. בד בבד לעיצוב הטכנולוגי נשמעה נגינת תיפוף ושירה "אמריקאית -ילידית" בשפות הצ'רוקי והנאווחו. ההפקה המרשימה כללה בובות ענק יפהפיות שהיו עשויות מחומרים ארציים, ריקודים, שירה, פעלולים טכנולוגים ומשחק מפעים. המחזה האקולוגי היה יצירתי, עטור דמיון ומקסים להפליא.

 

במחזה אקולוגי ויצירתי זה, העגור אייז'ק נולד באי הצבים בשמורות האינדיאניות הטבעיות אוז'יב, לקוטה וצ'רוקיי ובוקע באופן דרמטי מביצה לעיני הקהל ההמום. אייז'ק נפרד מהוריו ונאלץ להתמודד עם הנדידה לקנדה ולמישור הגולף בגפו. במסעו הוא פוגש צבי ים ענקיים מסבירי פנים, עדרי שוורים חברותיים העשויים מצמחי מרעה, זאב ערבות נאמן העשוי מקלחי תירס וצבי עשוי מענפים. הוא מגלה את כוחו של השיר והריקודים המסורתיים ביצירת שלום בין כל העמים והיצורים. מסר כה חשוב בעידן זה שאמריקה חצויה ומפולגת.

 

התרגשות הקהל הגיעה לשיאה כשחלק מהבובות נוצרו והורכבו על הבמה. הקהל היה שותף במסעותיו של אייז'ק, הרים ידיים, ושר את השיר בשפת הצ'רוקי. הרגשתי שהתעוררנו מחלום קסום ומכושף. הקהל לא חדל להריע, שוב הרעימו התשועות באולם. הייתה חוויה יוצאת דופן לכולם.

 

לפרטים:info@chicagopuppetfest.org

 

יעל רסולי- אמנית כחול לבן בפסטיבל

בין אחת עשרה המדינות המשתתפות בפסטיבל תיאטרון הבובות הבינלאומי היה ייצוג ישראלי מכובד. האמנית הישראלית יעל רסולי העלתה שלוש הופעות של מופע התיאטרון עטור הפרסים שלה Paper Cut ומופע קברט The Dark Glamour In The עם האקורדיוניסט המופלא איליה מגלניק המוביל את הקהל למסע אל העבר ומציג שירים קלאסיים משנות העשרים עד שנות הארבעים בשלל שפות.

 

הקהל נפעם מזמרתה של רסולי ומנגינתו של מגלניק שחוללו פלאים מעל במה המעוטרת בגזרי נייר בערב הפתיחה. הם היוו מיזוג מנצח של קול אנושי ונגינה נפלאים. המוסיקה הקולחת חממה את הלבבות בימי החורף הקפואים בשיקגו. הבעות פניה של רסולי השתנו בהתאם לצלילים. זו הייתה הופעה מלוטשת טכנית ואומנותית. מחיאות כפיים סוערות ליוו את הדואו. לנגד עיננו התרחש נס.

 

רסולי, בת 35 במאית, שחקנית בובנאית וזמרת, משכמה ומעלה מריצה בעת ועונה אחת חמש הופעות בעולם. לפני שבועיים החל סיבוב הופעות מחזותיה בניו-יורק, היא הגיעה לשיקגו עם שתי מזוודות בהן טמונות כל הדמויות והאובייקטים להופעת הסולו PAPER CUT שהוכתרה בניו יורק טיימס כ"כליל השלמות, ההופעה שאך ורק בזכותה כדאי היה להגיע לפסטיבל הפרינג' בניו יורק" בעיתון הארץ יעל רסולי הוכתרה כ"דמות טרגית/קומית בלתי נשכחת שיצרה פנטזיה משכנעת." רסולי קצרה שבחים רבים וזכתה באין ספור פרסים: ביניהם פרס ראשון בפסטיבל הפרינג' של ניו-יורק למופע סולו ופרס ראשון בפסטיבל תיאטרון בהונגריה.

 

- ()
יעל רסולי. צילום: Boaz Zippor

 

הצגה נוספות פרי עטה בשיתוף עם יערה גולדרינג היא "הבית על שפת האגם" -סיפורן של שלוש אחיות במסתור בעת מלחמת העולם השנייה. במופע זה " שלוש שחקניות גילי בית הלחמי, עדנה בליליוס ויעל רסולי מנפישות את החפצים הדוממים והופכות בעצמן לאובייקטים. המופע האחרון שלה BON VOYAGE ושקרים אחרים שזכה בשלושה כוכבים במגזין הצרפתי הנחשב טלרמה, מציג את סיפורי אתגר קרת בהומור. ברפרטואר שלה מספר מופעים מוסיקליים כ"מופע הגרמופון" ו"הטריו של יעל רסולי" מבצע שירים קלאסיים עם האקורדיוניסט הנפלא איליה מגלניק וכוכב הקלרינט מהתזמורת הפילהרמונית, יונתן הדס.

 

רסולי נולדה בירושלים להורים רופאים, חובבי מדע ומוסיקה. אביה נגן בכינור, אמה נגנה בפסנתר וציירה, אחיה הבכור ניגן בצ'לו, אחותה, ויולנית קלאסית ואחיה הצעיר ניגן בחליל. הם יכלו להקים תזמורת משפחתית. אחיה בחרו במדע האחיות המשיכו באמנות.

 

כשהייתה בת 6 טסה עם משפחתה לטורונטו קנדה לארבע שנים. בגיל 10 שבה ארצה והבינה את החוקים השונים בין התנהגות ילדה קנדית לילדה ירושלמית. השנים בקנדה היו מאד משמעותיות עבורה. לדבריה, האווירה שם הייתה רגועה, מנומסת והילדים הצביעו בכיתה. "עם שובנו ארצה הרגשתי שאני בגלקסיה אחרת וספגתי הרבה אלימות מהילדים בכיתה. נמלטתי לעולם האמנות".

 

בביתה הושם דגש על חינוך מוסיקלי. החל מגיל 4 למדה לנגן בפסנתר, בגיל 7 החלה לשיר מוסיקה קלאסית. "גדלתי בסביבה תובענית ותחרותית והשתתפתי באודיציות רבות הן כפסנתרנית קלאסית וכזמרת קלאסית. הקו המתבקש להמשך הקריירה". בגיל 10 הצטרפה למקהלת "אנקור" והופיעה עם הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של קלאודיו אבאדו. בגיל 15 הופיעה כזמרת קלאסית בתזמורת הפילהרמונית בקונצרט שירי יוני רכטר.

 

כשהשלימה את התיכון ליד האוניברסיטה עסקה במקביל במוסיקה, ציור, פיסול, שירה, נגינה קלאסית, ומשחק. היא נדרשה להחליט על מקצוע להמשך חייה והתקשתה לבחור תחום ספציפי: זמרת אופרה, שחקנית או במאית. רסולי רצתה לחצות את הרוביקון ולמצוא את עצמה, עצמאותה ויצירתה האישית. היא התחבטה והתלבטה: החלה ללמוד מוסיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ומשחק ובסטודיו של יורם לוינשטיין ועזבה.

 

חיפושיה אחר קול אישי נשאו אותה ללימוד עיצוב במה בלונדון. זה לא היה זה, חסרה לה הבמה ומאידך, לא התגעגעה לאספקט התחרותי, המלווה במתח ובצורך להיות תלויה באודיציות כל חייה. לגמרי באקראי צפתה בלונדון במופע מקסים של תיאטרון בובות/חפצים למבוגרים. היא הוקסמה וגילתה את תחום חייה. "זו הייתה הקלה בשבילי, מצאתי את מקומי בעולם". אמרה.

 

רסולי שבה לישראל והחלה ללמוד תיאטרון חזותי בירושלים עם מורים יוצאי דופן כגון: הדס עפרת, יעל קרמסקי וטל הרן "שהאמינו בי לפני שאני האמנתי בעצמי. בטבילת האש הראשונה כסטודנטית השתתפתי בסיורים באירופה עם מופעים שיצרתי".

 

לאחר ארבע שנים יצאנו לאוויר העולם האמיתי ללא ליווי, ללא מסגרת, ללא סטודיו וללא תמיכה. יציאה לתיאטרון הפרינג'. ניסיתי להשיג תמיכה להעלאת מופע קולנועי עם כמה שחקנים ונתקלתי במגבלות תקציב".

 

"באין תקציב, התחלתי לאסוף חומרים למופע. אספתי קטעי עיתונות וקטעי מוסיקה של סרטי הוליווד משנות ה-30 וה-40. ובשותפות עם ליאור לרמן יצרנו את המודלים של המופע Paper Cut שנולד בשנת 2009. ומשם הכול היסטוריה. הופעתה הוצגה מהודו ועד כוש ב-27 מדינות.

בעלילה היפהפייה מסופר על גברת ספנסר, מזכירה בודדה המאוהבת בבוס שלה. בפינת משרדה היא מגלה את אהוב ליבה האידאלי באחד מגזרי עיתונים של כוכבי קולנוע רומנטיים בשחור לבן משנות ה-30 וה-40. אך כשחלום הדמיון מתנגש עם המציאות - הפנטסיה הרומנטית הופכת לחלום בלהות היצ'קוקיאני. זה מופע יחיד הכולל מגזרות דו ממדיות ותלת ממדיות ורסולי מבצעת את כל הדמויות -מעין זן של קולנוע. וקשר ישיר עם הקהל.

 

שאלתי אותה על תהליך היצירה: "לכל פרויקט וכל יצירה שלבים משלהן וצורת ההתפתחות אחרת. לכל רעיון ויצירה דרושה שפה תיאטרלית ייחודית. איני אמנית העובדת עם חומר אחד. לעיתים החומרים והחפצים משמשים לי כהשראה לדמויות, לסיפור ולדרמטולוגיה".

 

רסולי היא אחת האמניות הישראליות המצליחות ביותר בעולם. זכייתה בתוכנית שוסטרמן לאמנים ישראלים מובילים הביאה אותה לחמישה חודשים לקונטיקט. רסולי תלמד בימוי ויצירה עכשווית, תיאטרון חזותי, מוסיקלי ב-Trinity College בהרטפורד באוניברסיטת קונטיקט ובמרכז הייחודי לתיאטרון יוג'ין אוניל שבקונטיקט. היא זוכרת היטב את הרגע שגילתה את התחום שפתח בפניה עולם ומלואו ומרגישה ייעוד בהוראה. רסולי תעביר ארגז כלים זה הלאה, לעידוד הדור חדש ליצירה עצמאית ולהעביר את התיאטרון החזותי לקדמת הבמה.

 

המלצת השבוע Cardboard Piano

יחסים חד מיניים נחשבו כמחלה נפשית או הפרעה חברתית והיו אסורים באוגנדה אף לפני חקיקת החוק המגדיר הומוסקסואליות כעבירה פלילית ומטיל עונשי מאסר כבדים על פעילות להט"בית. המחזה "פסנתר מקרטון" נפתח בערב השנה האזרחית החדשה 1999. כריס, ((Kearstyn Keller בתם של מסיונריים אמריקאים מאוהבת בעדיאל ((Adia Alli, נערה אוגנדית מקומית. הן עורכות טקס נישואין מסורתי חשאי בכנסיה חשוכה בצפון אוגנדה בצל מלחמת האזרחים העקובה מדם באוגנדה. זיקוקי דינור יפהפיים אינם נראים ברקיע, אך רעשי פגזים ופצצות נשמעים מכל עבר, גג הכנסייה נפגע ומתחיל לדלוף מים. הן מתמודדות עם מציאות שאינן יכולות להימלט מהן.

 

החתונה נערכת ללא עדים, השתיים מקליטות את נדרי אהבתן. לכריס יש תכנית מילוט למימוש אהבתן, בריחה מאוגנדה, ממשפחותיהן ומהומופוביה השוררת במדינה לטוניסיה ומשם לארה"ב. עדיאל מהססת, ואינה מוכנה להשאיר את משפחתה ותרבותה מאחור, על אף מודעותה שהיא ובת זוגה לעולם לא יוכלו להקים בית באוגנדה.

 

במהלך ויכוחן פורץ לכנסיה אורח בלתי צפוי, חייל פצוע, עריק וחמוש המחפש מקום מסתור ומזור לפציעתו הפיזית והנפשית.

המערכה השנייה מתרחשת באותה כנסיה, חמש עשרה שנים לאחר מכן. הכנסייה משופצת, כדי פרחים ניצבים בה אך מתחת לפאר ולהדר, הסטיגמות, הומופוביה ואי קבלת האחר בוערת ביתר שאת.

 

הבימה הוצבה במרכז ללא הפרדה מהקהל שחווה את עת המלחמה ועת השלום באוגנדה והשחקנים הגיעו להישגים אומנותיים גדולים. פסנתר קרטון- שם המחזה עובר כחוט השני לאורכו של המחזה. הפסנתר השברירי מהקרטון המפיק צלילים ומסמל את האלימות ואת תוצאותיה וכן את היכולת האנושית להרס, סליחה, אהבה ותקווה לשינוי. המטפורה היא כמו שניתן לאחות מחדש קרעים של פסנתר קרטון גם הנפש ניתנת לאיחוי אך התככים, הקומבינות וערכי אי השוויון מתחזקים מחמירים.

 

המחזה מצטיין בקצב טוב ודיאלוגים מעניינים הרלוונטיים לימינו אנו. משחקם של ארבעת השחקנים מושלם. הבימוי נפלא. מומלץ!

המחזה יוצג עד ה-17 במרץ ב- TimeLine Theatre Company, 615 North Wellington

לפרטים: Timelinetheatre.com

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים