שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות

      האם תם עידן פדרר?

      יש תחושה שזהו, זה נגמר. שההדחה המוקדמת באוסטרליה מסמלת פרידה מספורטאי מרגש שגרם לנו לשמוח ולבכות איתו – ושכל יורש שיקום לו ירגיש לנו כמו חיקוי זול

      קשה לי להבין מדוע דווקא השבוע ירד לי האסימון שזהו, זה נגמר, תם עידן פדרר. יכול להיות שזה ההפסד לשחקן צעיר ברבע הגמר שהזכיר לי את אותו הפסד של פיט סמפראס הגדול לשחקן אלמוני בשם רוג׳ר פדרר אי שם ב-2001, ואולי העובדה שבשלושת טורנירי הגראנד סלאם האחרונים הוא לא הגיע אפילו לגמר!

       

      תוסיפו לזה את העובדה הפשוטה שהוא כבר בן 37, גיל שבו לרובנו קשה אפילו לרוץ בפארק ותבינו גם אתם שכנראה תם עידן בספורט העולמי. בעייני, ואני בטוח שרבים יחלקו עליי, הסיבה היחידה שפדרר עדיין משחק היא הפחד שנדאל יעקוף אותו במספר הזכיות בגראנד סלאם. השור הספרדי מחזיק ב-17 זכיות ורחוק רק שתי זכיות מפדרר.

       

      רוג'ר פדרר (צילום: AFP)
      האם זה הסוף? פדרר(צילום: AFP)

       

      אבל מעבר לסטטסיטיקה, מעבר לכל, קשה לדמיין את היום שאחרי, מי עוד יגרום לנו לשבת מול המסך במשך חמש שעות, בלי לקום וליהנות מכל רגע. מי עוד ירגש אותנו כמו שפדרר ריגש על הבמה הגדולה ביותר, בגמרי הגראנד סלאם הבלתי נשכחים והבלתי נגמרים.

       

      ישנו קטע בסרט גלדיאטור שבו פרוקסימו האלוף לשעבר אומר למקסימוס גיבור הסרט שכדי לזכות באהבת הקהל לא מספיק רק להרוג מהר, אתה חייב לנצח בסטייל ולתת את השואו הטוב ביותר לקהל שלך. וזוהי בעייני תמצית הקריירה של פדרר – הניצחונות וגם ההפסדים בסטייל על הבמה הגדולה ביותר. רק תחשבו אילו תעצומות נפש נדרשות מספורטאי כדי לנצח בווימבלדון במערכה חמישית 14:16! כמו בגמר הגדול של 2009 מול רודיק.

       

      פדרר גם אחראי לאחד הרגעים היותר עצובים שחוויתי בספורט: ההפסד בווימבלדון 2008 9:7 במערכה חמישית מול רפאל נדאל. זהו אחד הרגעים הכי כואבים שזכורים לי בספורט ואחד הרגעים הכי מרגשים. הפסד שקטע רצף מטורף של חמש זכיות רצופות של פדרר בווימבלדון ומנע ממנו לשבור את שיא הזכיות הרצופות של ביורן בורג (הוא רק השווה אותו). ועדיין תסכימו איתי שזהו משחק הטניס הטוב ביותר שראיתם.

       

      אבל מעבר לכל, יש פה תחושה של פרידה אישית ולא, אני לא מכיר את פדרר, ונשבע לכם אם הוא יעבור לידי ברחוב הוא לא יגיד לי שלום. ועדיין מדובר
      בשחקן שעקבתי אחריו במשך 18 שנים מאז הניצחון ההוא על פיט סמפרס ב-2001. והתחושה היא כמו בפרידה מג׳ורדן בכדורסל ורונאלדו (הברזילאי) בכדורגל. ספורטאים מרגשים, שגרמו לנו לשמוח ולבכות איתם ושכל יורש שיקום להם יגרום לנו להרגיש כמו חיקוי זול.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      צילום: EPA
      אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים. פדרר
      צילום: EPA
      מומלצים