שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    "חוקרים פרטיים": תעלומת הכופרים והנצרות בתלמוד הבבלי
    הסיפורים בתלמוד על כופר ששאל שאלה שנראית מטופשת, הם ניסיון של חכמי התלמוד להתמודד עם דעות נוצריות בנות הזמן, והכופר מייצג דמות נוצרית

     

    תמונה, הלקוחה מתנ
    תמונה, הלקוחה מתנ"ך לטיני, שנכתב במאה ה-13 באנגליה

     

    אני אוהבת ספרי בלשים. ותעלומות. תמיד אהבתי. ומסתבר שהמסורת היהודית שעליה חונכתי והטקסטים המכוננים שלה מלאים בכאלו. למשל, סיפורים קצרים שונים, הפזורים ברחבי התלמוד, נראים תמוהים למדי: כופר (הנקרא "מין") נכנס לבית המדרש ושואל על פסוק מקראי ודמות רבנית מגיבה בזעף, מכנה אותו שוטה ועונה שהשאלה מגוחכת מעיקרה. הסיפורים הללו טרדו את מנוחתי. מדוע לטרוח לספר על שאלות חסרות טעם של כופרים? למה השאלה מעוררת רגשות כה עזים? ואיך קרה שסיפור כזה נשמר בתוך התלמוד?

     

    חוקרים פרטיים - לכתבות הקודמות 

     

    אני חוקרת של הקשרים בין הספרות הרבנית בתקופת התלמוד וזו של הנצרות הקדומה. אני מתרכזת בטקסטים שנכתבו באימפריה הרומית והפרסית מהמאה הראשונה ועד הכיבוש האיסלאמי במאה השביעית. הקשרים האלו ריתקו אותי, כי הם מאירים באור מורכב את המסורת הרבנית ואת היווצרותה לצד הנצרות באותה תקופה.

     

    במחקריי אני מראה שלפחות חלק מ"סיפורי הכופרים", כמו הסיפורים על כופר ששאל שאלה שנראית מטופשת, הם ניסיון של חכמי התלמוד להתמודד עם דעות נוצריות בנות הזמן, והכופר מייצג דמות נוצרית. אותם סיפורים אינם מובנים לנו במבט ראשון כי חסרות לנו פיסות מידע נוספות שבחשיפתן מתגלה הוויכוח הניטש בין הרב לכופר. כך, הם מתגלים לנו כעימות בין דעות רבניות לנוצריות בנוגע לפירוש של פסוק מקראי בהקשרים הטעונים במתח בין הדתות הללו.

     

    ד
    ד"ר מיכל בר-אשר סיגל

     

    המחקר שלי דומה לחקירה של בלש המגיע לזירת הפשע ושנדרש ממנו לחשוף את הרקע למה שעיניו רואות, על בסיס העדויות והממצאים שנותרו בזירה - במקרה שלי, קטעי סיפורים בתלמוד.

     

    כך, למשל, התלמוד הבבלי במסכת ברכות (דף י עמוד א), מספר על ויכוח בין דמות תלמודית בשם ברוריה (אחת הנשים הבודדות בתלמוד) ל"מין" על הפסוק בישעיהו נד, א "רני עקרה לא ילדה". המין טוען שהעקרה שמחה כי אין לה ילדים. וברוריה דוחה בזלזול את דבריו ומעירה לו שהמשך הפסוק מבהיר שהיא שמחה כי בסוף יהיו לה הרבה ילדים ("כי רבים בני שוממה מבני בעולה"). שאלת המין לכאורה חסרת טעם, שהרי קריאה פשוטה של המקרא מבהירה את סיבת השמחה. אבל משמעותו של הוויכוח, ותיעודו בדיאלוג התלמודי, מתגלה כאשר קוראים לצד הגמרא את פרשנות הנוצרים על הפסוק הזה, ומגלים את האופן שבו הנוצרים השתמשו בפסוק הזה כדי להוכיח מפסוקי המקרא את לידת ישו מאישה בתולה דווקא!

     

    קריאות אלו בסיפורי המינים מסייעות ללמוד על ההיסטוריה של יהודי בבל, ואף להתמודד עם השאלה הגדולה בדבר הקשר שבין הנוצרים והיהודים במאות הראשונות לספירה. הרי, אי אפשר להתווכח עם דעות נוצריות בנות הזמן מבלי שהצדדים בוויכוח מכירים את טענות הצד השני.

     

    מה הסיפורים האלו מלמדים אותנו על סוגי הקשרים בין הקהילות היהודיות והנוצריות? הממצאים מראים ויכוחים דתיים חריפים לצד היכרות עם מסורות מן הדתות האחרות, ולעיתים אף קבלתם לתוך המסורת השניה. תשובות חדשות לשאלות כגון אלו מעידות שלימוד התלמוד לצד מקורות נוצריים יכול להעשיר מאוד את ידיעותינו על יצירת הקהילות הדתיות הללו, זו לצד זו.

     

    בתמונה (למעלה), הלקוחה מתנ"ך לטיני, שנכתב במאה ה-13 באנגליה, נראים פאולוס, מפיץ תנועתו של ישו במאה הראשונה לספירה, מדבר עם "עברי," המזוהה, כרגיל בכתבי יד של ימי הביניים, בכיסוי הראש המשולש שעל ראשו. השיחה בין יהודים ונוצרים הייתה חלק חשוב בעיצוב הקהילות היהודיות והנוצריות, לאורך כל ההיסטוריה. המסע הבלשי לחיפוש ממצאים הרומזים לשיחות כאלו גם בתלמוד הבבלי הוא מרתק ויכול ללמד אותנו רבות על שלהי העת העתיקה ועל מקורות היהדות הרבנית.

     

    ד"ר מיכל בר-אשר סיגל, המחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין -גורן באוניברסיטת בן גוריון

     

    חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים