שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הנאצים בזזו: הציורים האבודים שיוחזרו לצאצאים
    לורי גרין וחיים וולף לא האמינו לשיחת הטלפון שבישרה להם כי הם כנראה היורשים החוקיים של כמה יצירות אומנות שהיו שייכות לבני משפחותיהם לפני השואה. כך הם אותרו

     

     

    74 שנה אחרי שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום, מצוין היום (א') ברחבי העולם יום השואה הבינלאומי. גם היום מחזיקים מוזיאונים ואישים פרטיים ביצירות אומנות רבות שהנאצים בזזו מהיהודים באותה תקופה, אך בחודשים האחרונים נעשה מאמץ לאתר את יורשיהן החוקיים של לפחות חלק מיצירות אלה. 

     

    בחודש אוקטובר האחרון פרסם איגוד המוזיאונים ההולנדי רשימה של 173 יצירות אומנות שונות ומגוונות בטיבן ובשוויין הכלכלי, אשר נמצאות במוזיאונים השונים בהולנד, ושאותרו ככאלו שהיו שייכות לאמנים, אספנים ובעלי גלריות שחיו בשנים שקדמו לתקופת השואה ובמהלכה (החל מ-1933), אך שלא נמצא להם דורש חוקי.

    היצירה
    היצירה "דוברובניק" של הצייר היהודי סאם "מומי" שוורץ(מתוך אתר איגוד המוזיאונים ההולנדי)

    בהולנד הבינו, אמנם למעלה מ-70 שנה באיחור - ואולי בהמשך למקרה המפורסם באוסטריה של "האישה בזהב" (תביעה משפטית של יהודייה אמריקנית נגד הממשל האוסטרי עבור היצירה "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר", סיפור שאף עובד לסרט הוליוודי) - כי נושא הבעלות על היצירות שהיו בחזקתם של יהודים בתקופה ההיא בעייתי ויש להעמיד את הנושא לבחינת הציבור.

     

    ההודעה של איגוד המוזיאונים ההולנדי, שפורסמה בתקשורת המקומית במדינה, תפסה את עיניהם של אנשי חברת ההייטק הישראלית MyHeritage, שעוסקת בשימור ושיתוף ההיסטוריה המשפחתית ברשת האינטרנט ולה כ-95 מיליון משתמשים ברחבי העולם שבונים בסיס נתונים עצום לאיתור קשרים ואילנות יוחסין. גלעד יפת, מנכ"ל ומייסד החברה, שכבר ביצע בעבר פרויקטים דומים של השבת רכוש, מיפה את רשימת היצירות וסימן את אלו שיש בהם פוטנציאל ממשי למציאת קרובי משפחה חיים.

     

    מיד לאחר מכן, החל צוות המחקר של החברה בחקר הנושא. ואכן, לאחר הצלבות מידע ושימוש במאגר הנתונים של החברה, איתרו התחקירנים את צאצאיהם של כמה מבעלי היצירות שקיבלו זמן קצר לאחר מכן שיחות טלפון מאוד מפתיעות. בלי שידעו זאת, האנשים שקיבלו את השיחות הם ככל הנראה היורשים החוקיים של מספר יצירות אמנות יקרות ערך שעברו מידיים יהודיות בשואה לבעלות חדשה.

     

    ניתקה את השיחה כי חשבה שמנסים למכור לה משהו

    אחד מבעלי היצירות היה סמואל "מומי" שוורץ, צייר יהודי שחי באמסטרדם, אשר נאלץ לנוס על נפשו כשהנאצים פלשו למדינה אך בסופו של דבר נתפס, הובל למחנה ההשמדה אושוויץ ונרצח בנובמבר 1942. שוורץ הותיר אחריו אוצר של ממש: 133 איורים לפחות, שנרכשו ב-1969 על ידי עיריית ברגן שבצפון הולנד ממוכר אנונימי. כחלק מהתחקיר אודותיו, איתר יפת דף עדות של יד ושם שמילאה אישה אמריקנית בשם לורי גרין, ששוורץ היה האח של סבא שלה. באמצעות מספר הצלבות נוספות קבעו בחברה כי היא אכן הצאצאית החוקית של שוורץ ופנו אליה.

     

     

    דף העדות שמילאה לורי גרין ביד ושם  ()
    דף העדות שמילאה לורי גרין ביד ושם

    גרין, שלא האמינה למשמע אוזניה כשקיבלה את שיחת הטלפון, ואף ניתקה את השיחה מספר פעמים משום שחשבה שמנסים למכור לה משהו, כבר הספיקה לפנות לרשויות ההולנדיות ולדרוש את היצירות. בריאיון לתקשורת ההולנדית סיפרה גרין: "זה מאוד מרגש בעבורי. כתבות רבות נכתבו על הביזה הנאצית של יצירות אמנות ותמיד חשבתי על אחיו של סבא". היא הוסיפה כי היצירות עתה צריכות להיות שלה ושל אחותה וכי היא לא תשקוט עד אשר תקבל אותן לרשותה. "ברגע שהיצירות הללו יוחזרו נוכל לשים את הסיפור הזה מאחורינו", אמרה גרין.

     

    בחברה הצליחו לאתר מקרה נוסף, הפעם לא של אמן אלא של בעל גלריית אמנות באמסטרדם, שאמנם שרד את המלחמה אך יצא ממנה כשהוא מנושל לחלוטין מנכסיו. בפרסומים של איגוד המוזיאונים ההולנדי נטען כי בעל גלריה בשם מ. וולף החזיק בבעלותו לפני המלחמה יצירת אומנות בשם "סצינת יער חורפית", שבימים אלו נמצאת בידי הממשל ההולנדי.

    היצירה
    היצירה "סצינת יער חורפית" שהייתה בבעלותו של מרסל וולף(מתוך אתר איגוד המוזיאונים ההולנדי)

    התחקירנים הצליחו לפענח כי מ' הוא קיצור של משה (מרסל) וולף. בבחינה מעמיקה מצאו בחברה שלוולף היה אח בשם דניאל ובאמצעות הקישור לשמו הוכיחו כי בבעלות השניים הייתה אחוזה יוקרתית, שעם פרוץ המלחמה הפכה למטה המגורים של קצין נאצי בכיר. דרך אילן היוחסין של משפחתו של האח דניאל, במאגר הנתונים של החברה, הם הצליחו לאתר את יורשו החוקי של מרסל - נכדו, חיים וולף, תושב בני ברק.

     

    הסבא נתן יצירות ותכשיטים לנאצים כדי לשרוד

    בשיחה עם ynet מספר חיים כי על שיחת הטלפון שקיבל. "מבחינתי זו הייתה הפתעה גמורה", אמר, "זה שימח אותי כי בסך הכל אולי יש פה איזשהו סיכוי לקבל טיפה בים בחזרה".

     

    הנכד חיים הוסיף כי "לסבא שלי הייתה קולקציה מאוד יפה של אמנים לפני המלחמה, בעיקר הולנדים. מטבע הדברים, בזמן המלחמה בשביל להישאר בחיים, סבא היה דוחף יצירות ותכשיטים לגרמנים. זו הצורה שבה הוא עבר את המלחמה". הנכד פנה ללשכת שר החינוך והתרבות ההולנדי והחל בתהליך הדרישה לקבלת היצירה שלדבריו עתיד לקחת כשנה וחצי. "אנחנו מצד אחד מאוד נשמח ומצד שני זה עוד פלא שאם עשו מחקר כל כך מקיף, מצאו יצירה אחת בלבד. לסבא היו עשרות אם לא מאות יצירות", סיכם חיים.

    גלעד יפת (צילום: MyHeritage)
    מנכ"ל MyHeritage גלעד יפת(צילום: MyHeritage)
    ,

    רועי מנדל, התחקירן הראשי של MyHeritage סיפר כי פרויקט איתור היורשים החוקיים, שנעשה ללא גביית תשלום על ידי החברה, היה הכרחי לביצוע מבחינתם. "היה חשוב לנו ליידע את הצאצאים שהיצירות הללו קיימות, שהן נמצאות כרגע במוזיאונים ושהצדק צריך להיעשות - יצירות שנגזלו מבעליהן בתקופת השואה, מוכרחות לשוב לידי הצאצאים. זה תיקון היסטורי ואנחנו מרגישים מחויבות לעשות זאת", אמר מנדל.

     

    חשוב לציין כי מרגע שסיימו בחברה את התחקיר הם העבירו את הטיפול בנושא לידי הצאצאים שלכאורה אמורים להיות היורשים החוקיים של היצירות. לצד זאת, גם בפני גרין וגם בפני וולף עדיין עומדת חובת הוכחת הטיעונים והדרישה שלהם לבעלות על היצירות בפני הרשויות בהולנד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתוך אתר איגוד המוזיאונים ההולנדי
    אחת מהיצירות האבודות
    מתוך אתר איגוד המוזיאונים ההולנדי
    מומלצים