המונית הפיליפינית מתה, ואיתה הגרפיטי על גלגלים
הג'יפני, מונית השירות הצבעונית, היה במשך עשרות שנים מאמצעי התחבורה הפופולריים ביותר בפיליפינים, ואומנים עמדו בתור כדי לקשט אותו בציורי באטמן ואורות של דיסקו. עכשיו הממשלה מסלקת אותו מהרחוב, ופיסת תרבות נעלמת
ברנרדו דה לה קרוז מביט סביב בחלל העבודה הכמעט-שומם. כאן הוא נהג בעבר לעבוד שעות נוספות כדי להספיק לקשט בציוריו את כל הג'יפנים, מוניות השירות הייחודיות לפיליפינים שעומדות כעת בפני סכנת הכחדה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הגלריות המתגלגלות הללו, המקושטות בציורים של שלל דמויות ועצמים, מבטמן עד אורות דיסקו, שימשו במשך עשרות שנים כאמצעי תחבורה זול עבור מיליונים מתושבי המדינה, אבל הזיהום והחשש מבעיות הבטיחות הכרוכות בהן הובילו לאחרונה את הפיליפינים להחליט על תוכנית מודרניזציה, שבמסגרתה יופסק ב-2020 השימוש בכל ג'יפני שנמצא על הכביש כבר 15 שנה או יותר. "זו בגידה בפיליפינים", אומר דה לה קרוז. "זה מוצר פיליפיני ייחודי, נולדנו איתו".
כשדה לה קרוז החל לצייר על ג'יפנים לפני 45 שנה היו מלבדו עוד מאות אומנים שעסקו בעבודה הזו. הם השקיעו שעות על גבי שעות בקישוט כלי הרכב בציוריהם הססגוניים והצעקניים, אבל מכל האמנים האלה, כך מעריכים, נותרו כעת רק כעשרה. אם בשנות ה-80 היה דה לה קרוז מקשט עד 80 ג'יפנים בחודש, עכשיו הוא מקשט בפרק הזמן הזה רק אחד או שניים.
הג'יפנים המסורתיים, שהם נטולי מזגן והנוסעים צריכים לעלות אליהם רק מפתח בחלקם האחורי, מוחלפים כעת בהדרגה בג'יפנים ידידותיים לסביבה, המונעים בחשמל או במנועי דיזל שהזיהום הנגרם מהם קטן יותר. יש בהם כמה דלתות ומושבים אישיים, והם גבוהים מספיק כדי שנוסעים יוכלו לעמוד בהם. העובדה שהג'יפנים החדשים, שייראו כמו אוטובוסים ציבוריים, ייוצרו בייצור המוני, פירושה שבתהליך הייצור שלהם ידלגו היצרנים על בתי המלאכה הקטנים, וכך יאבד גם הסגנון האישי והייחודי של הציורים המקשטים אותם, סגנון שהפך אותם לסמל בינלאומי של הפיליפינים.
"זו אחת הצורות האותנטיות ביותר של אומנות עממית שיש לנו", אומר ברני סים, מעצב גרפי מהבירה מנילה, שהיה ממחברי ספר על אומנות הג'יפני שיצא לאור ב-2014. הג'יפני נעשה מפורסם כל כך בעולם, עד שמעצב האופנה הצרפתי כריסטיאן לובוטין השיק אשתקד קולקציה של תיקים שהג'יפני הוא הנושא המאחד את עיצוביהם. כשענקית הריהוט השבדית איקאה הודיעה על תוכניתה לפתוח חנות בפיליפינים היא קישטה ג'יפני בצבעי הכחול-צהוב המזוהים איתה.
בחזרה למקום שכבר לא קיים
אבל כלי הרכב האלה, שיוצרו לראשונה משרידי ג'יפים אמריקניים אחרי מלחמת העולם השנייה, חיים על זמן שאול כבר שנים. הג'יפני הוא כלי רכב מזהם למדי, והפיליפינים זקוקה נואשות לשיפור באיכות האוויר בעריה הפקוקות. נוסף על כך נהגי הג'יפני ידועים בנטייתם להתעלם מחוקי תנועה, ובכלי הרכב האלה חסרים גם אמצעי בטיחות רבים. יותר מכול משמעותית העובדה שבשנת 2014 השיקה מנילה שירות אינטרנטי של נסיעות שיתופיות, ושלוש שנים אחר כך הכריז נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה שהגיע הזמן שהג'יפני יתפתח – או ייעלם.
אמן הג'יפני ויק קפונו, בן 52 מהעיר סן פבלו שמדרום למנילה, מספר שהירידה החדה בייצור הג'יפני הובילה לכך שהוא ועמיתו ב-Armak Motors מציירים עכשיו רק על שלושה או ארבעה ג'יפנים בחודש. דה לה קרוז צייר על תשעה ג'יפנים בלבד בכל השנה שעברה, והוא הצייר האחרון שעדיין עובד ב-Sarao Motors שבמנילה, אחת היצרניות הגדולות במדינה. שניים מאחיו היו אף הם אומני ג'יפני, אבל הם מתו ממחלות, שלהערכתו נגרמו משנים של שאיפת הצבע.
למרות הכול, התשוקה עדיין ניכרת בדה לה קרוז כשהוא מדבר על חשיבות הג'יפני להיסטוריה הפיליפינית: "כשהג'יפני ייעלמו, פיסת תרבות פיליפינית תמות איתם", הוא אומר. את מלאכת הציור על כלי הרכב למד בעצמו, ובעבודותיו ספג השראה מיצירותיהם של אומנים מקומיים מפורסמים כגון קרלוס פרנסיסקו ופרננדו אמורסולו. ציורי הג'יפני שלו, שלעת עתה עדיין נראים ברחובות, משקפים את האורבניזציה המהירה שעברה על נופי ביתו. "הציור מחזיר אותנו אחורה בזמן, אל מקום שכבר לא קיים", הוא מסביר.
מרוצי היונים משגעים את הפיליפינים
לדלה קרוז יש ארבעה ילדים, ואת משפחתו הגדולה פרנס במשך שנים מהכסף שהרוויח בציור. עכשיו הוא מצייר גם על קנבס ומכין שלטים לחנויות כהשלמת הכנסה. הוא מודה שכעת הוא כבר יכול לחיות חיים הגונים גם בלי לצייר על ג'יפנים, אבל החלטת הממשלה לסלק רבים מכלי הרכב האלה מהרחובות שוברת את לבו. "אני רוצה לקרוא לרשויות לא לאסור את השימוש בו", אומר דה לה קרוז. "לפעמים, כשאני חושב על מה שקורה, אני בוכה בשקט".
לפנייה לכתב/ת 
