שתף קטע נבחר

דבר כזה לא ראינו 120 אלף שנה

הקרח נסוג ונמס, ומתגלים פני שטח שלא ראו שמש עשרות אלפי שנים. מחקר חדש מאי קנדי הסמוך לקוטב

 

 

עליית הטמפרטורות ונסיגת הקרחונים הארקטיים חושפות פני שטח שלא ראו את השמש כבר כמעט 120 אלף שנה. נופים שהיו מכוסים בקרח ככל הנראה מאז האימיאן, תקופה שבה הטמפרטורה הממוצעת הייתה גבוהה בשתי מעלות מהיום וגובה פני הים היה תשעה מטרים גבוה יותר, התגלו בשנים האחרונות.

 

"המאה האחרונה הייתה כנראה חמה יותר מכל מאה אחרת ב-120 אלף השנים האחרונות", אמר מוביל המחקר סימון פנדלטון מאוניברסיטת קולורדו. פנדלטון ושותפיו פסעו לקחו דגימות מהאי באפין שבארכיפלג הארקטי הקנדי, האי החמישי בגודלו בעולם. האי מוקף בפיורדים, אבל במרכזו מישורי טונדרה שטוחים יחסית.

האי באפין קנדה ()
האי באפין בקנדה

אותם מישורי טונדרה היו מכוסים בכיפות קרח דקות. מכיוון שהשטח שטוח, כיפות הקרח אינן זורמות או גולשות כמו קרחונים. במקום זאת, הן נותרות במקום ומשמרות את כל מה שמתחת להן כמו זכוכית במוזיאון.

 

מה שנשמר כולל צמחי קוטב קטנים וטחב, שהיו בחיים בפעם האחרונה שבה הקרח לא הסתיר את האדמה. כשהקרח נמס, הוא חשף את הצמחייה הקדומה הזו. הרוח והגשם מחריבים את הצמחייה החשופה תוך חודשים, אבל לכן המדענים הגיעו אליהם במהירות, במטרה להשתמש בתארוך פחמן כדי לבחון את הגיל של הצמחייה.

 

פנדלטון וחבריו למחקר, שפורסם במגזין "Nature Communications", לקחו 124 דגימות מ-30 אתרים בחלק המזרחי של האי באפין. הם גילו כי כל הדגימות היו עתיקות לפחות כמו התארוך הקדום ביותר האפשרי בתארוך פחמן – 40 אלף שנה. מדובר באינדיקציה ישירה כי הצמחים היו מתחת לקרח לפחות לתקופה זו.

האי באפין קנדה ()
במשך 120 אלף שנה הם היו מכוסים בקרח. פני השטח באי באפין

האי באפין קנדה ()

המדענים הצליחו לגבות את המדידות הללו בעזרת מדידת מינרלים מסלע סמוך, שגם הם הראו לפחות 40 אלף שנה של כיסוי קרח. לדברי פנדלטון, כמעט בטוח שהאי באפין היה מתחת לקרח במשך תקופה ארוכה הרבה.

 

לפני 40 אלף שנה העולם היה באמצע תקופת הקרח האחרונה. אם יש צורך בטמפרטורות חמות כמו היום כדי להמיס קרח שנותר זמן כה רב, התקופה האחרונה החמה כמו היום הייתה לפני כמעט 120 אלף שנה. 

 

השינויים באי באפין ברורים גם למי שבוחן אותם בעיניו בלבד. החוקרים לקחו דגימות באי ב-2005, 2013, 2014 ו-2015, ומדי שנה אפשר היה לראות בבירור את נסיגת הקרח. החוקרים השתמשו ב-GPS כדי לסמן את נקודת המדידה, שהייתה בתחילה בקצה הקרח. בחלק מהמקומות, אמר פנדלטון לאתר Live Science, הם מצאו את עצמם במרחק של 100 מ' מהקצה החדש של הקרח. "לעמוד שם ולראות את השינוי – זה עוצר נשימה", אמר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים