שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האסטרולוג סבור שטעיתי כשנפרדתי מיונתן
    "תראי", אמר לי בוריס, "יש כמה אפשרויות של גורל. בכל האפשרויות העתידיות, חוץ מאחת, את הורסת את הקשר החדש ועוברת למסלול של חיים בודדים, ריקים, בלי כלום". הפרק השני ברומן של נעה קרמר

    אילוסטרציה של אישה עצובה (צילום: Shutterstock)
    האם עשיתי טעות בפרידה הזאת וכעת גזרתי על עצמי חיי בדידות לנצח?(צילום: Shutterstock)

    אחרי שנפרדתי מיונתן ונותרתי ללא שקל או חברים משלי, הייתי נואשת לפנים ידידותיות. הדלקתי סיגריה וחייגתי מספר שלא חייגתי שנים. כמו דופק של אדם גוסס, נשמע צליל החיוג שהפך במהרה למונוטוני ומייאש. למה שהוא ירצה לדבר איתי?

     

    "הלו?", נשמע לבסוף קול חשדן מצדו השני של הקו.

    "בוריס?", גמגמתי קלות.

    "כן. מי זה?"

    "זאת שחר וייס. זוכר אותי?"

    "ברור. היית חברה עד ש'פּוּף', כבר לא. מה פתאום?"

     

    "כן. הייתי ילדה מזובלת וחשבתי שאולי תמצא מקום בלב שלך למחילה וכפרה".

    "טוב, טוב, סתמי. אין לי אוויר לזה", עצר בוריס את השיחה.

    "סליחה שהפרעתי, אני..."

    "קיצר, באה לקפה או מעדיפה לזיין ת'שכל?"

    "שני סוכר".

     

    בוריס גולדמן. התגעגעתי לחתיכת זין הקטן הזה, ואני יודעת שהזין שלו קטן, הרי פעם הוא היה מספר לי הכול, ואני לו. הכרנו בחטיבה, נערה גמלונית ונער שמנמן. אני לימדתי אותו להתאפר והוא לימד אותי הכול על גברים, כמו למשל שהם יושבים על כל האסלה כשהם מחרבנים וגם למה. כשסיפרתי לו שאני מאוהבת ביונתן, בכיתי לו, והוא נתן לי טיפים איך לכבוש אותו. אחר כך בוריס בכה לי כשהיה מאוהב בירון, החתיך של בית הספר, ובמוכר בקיוסק ובשומר ובטרמפיסט התימני שעמד בגלילות שבועיים לפני. ואז, כפוית טובה שכמותי, השגתי את יונתן ונטשתי את בוריס, לבדו, עם הזין ביד.

     

    חזרתי לרווקות כשאני בת 31 וענייה

     

    טוב, איך אומרים? מה שהיה-היה, ועכשיו זה עכשיו. כחכחתי בגרוני ודפקתי בדלת בכתובת שבוריס מסר לי. צעדי ריצה נרגשים נשמעו מבפנים. הדלת נפתחה ונגלה מולי גבר נאה עם מספר קילוגרמים עודפים שחולקו היטב על 190 סנטימטרים, עם פנים שכאילו נלקחו מקטלוג דוגמנים. "שחר!", הוא קרא וחיבק אותי חזק. "לא השתנית במיל, מהממת", ליווה אותי בוריס לסלון. "ברוכה הבאה למבצרי". "ברוך הנמצא", קדתי לכבודו. "שלום גם לך", קרצתי לדיוקנה של מרילין מונרו שמוסמר לטפט הקיר של מונדריאן.

    איור של נעה קרמר (איור: נעה קרמר)
    לימדתי את בוריס להתאפר(איור: נעה קרמר)
     

    "נו, מה פספסתי?", "המון, מלא. טונות", פער בוריס את עיניו. "אחרי הצבא טסתי למסיבה בברלין. את מתפשטת שם ומביאים לך חלוק, הכול חשוך וטכנו וקוק וכולם מזדיינים עם כולם", ירה על אוטומט בזמן שהכין קפה. "שם הכרתי את רפאל, כן? סבא שלו היה נאצי, והוא הרגיש כל כך אשם, אז הוא מצץ לי, אבל הוא רצה שאשאר בשטוטגרט, אז נפרדתי ממנו והוא, מסכן, נשבר לו הלב, אז נסעתי ללונדון ועשיתי מלא אקסטות עד שהגיע מייקל, שהוא זמר מפורסם שם.

     

    "הצטרפתי אליו לסיבוב הופעות באירופה וגם סין, ועשינו סמים ומלא אורגיות. שכבתי גם עם בחורה, איכס. האמת שאת הרוב אני לא זוכר, מלא אלכוהול ואסיד ואיוואסקה באיזו כת עם שמאנים ששכבתי איתם ועם עוד נזיר קרישנה אחד. חמש שנים נמחקו לי מהזיכרון", הסדיר בוריס את נשימתו. "אז לפני ארבע שנים חזרתי לארץ, והנה אני. מה איתך?", הושיט לי מקיאטו עם לב מוקצף.

     

    "אחרי הצבא טסתי עם יונתן לבורגס לעשרה ימים, יומיים מתוכם בוורנה. היה כיף, אז טסנו לשם שוב. יש לי מלא קונכיות משם".

    "את עדיין עם יונתן? רגע, 'ריטסרט'. שכבת רק עם יונתן?"

    "לא. כלומר, כן. נפרדתי ממנו אתמול".

    "אה", נעצר בוריס. "אז בגלל זה את באה אליי? כי פתאום את לבד?"

    "כן", הודיתי בבושה. "אתה שונא אותי בגלל זה?"

    "מאוד", ענה בוריס, נעצר ואז התייפח. "כלומר, כבר לא. עזבי, אני בזמן הזה של החודש. אני שמח לראות אותך, התגעגעתי. אבל את צריכה לעשות שפם".

    "לא צריך, כבר יש לי", חיבקתי אותו.

     

    "אוי, יש לי רעיון!" קפץ בוריס. "איך לא אמרתי לך? אני אסטרולוג מוסמך עכשיו, בעל תעודה מאיגוד האסטרולוגיה של פולין. זה סופר נחשב. יש לי אפילו פינה ב'גדרתון', בגדרה אני סלב-על. בקיצור, מה שאני בא להגיד זה שלכבוד חייך החדשים אני אפתח לך מפה אסטרולוגית. מה את אומרת?"

    "שמתאים לך יותר לקרוא בקפה".

    "קפה זה לא אמין, אני קורא בבירה ופותח במנושים, מתוקית. עזבי שטויות, אל תזוזי לשום מקום".

     

    בוריס דילג לחדרו. שאוני תזוזת קולבים ורכיסת רוכסנים על רקע להיטי 'בוני-אם' בקעו מחדרו. לאחר 10 דקות לא ברורות הוא יצא לסלון בשמלת פאייטים מנצנצת בצבעי טורקיז, החושפת חזה מגולח ודוחסת מותניים נשפכות. הוא חייך אליי תוך ביצוע פלייה-רלווה מושלם. הוא איפר את פניו בצבעים עזים בהשראת מרילין, ועל פאת ראשו הזהובה הונח כובע טול ורוד. "את יכולה לקרוא לי קְוִויף-בִּי", צחק.

     

    מרים בנימיני על אסטרולוגיה    (כתב: יפתח כרמלי, צילום: עמית שאבי)

    מרים בנימיני על אסטרולוגיה    (כתב: יפתח כרמלי, צילום: עמית שאבי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    בוריס שרטט מיני עיגולים על דף ומתח קווים. אגב, אומנם אני מזל תאומים, אבל מתברר שהאופק שלי בבתולה. מרתק. אחרי חצי שעה של שרטוטים שנראו כמו כלום, בוריס סיים.

    "מעניין", אמר. "לא מה שציפיתי".

    "למה? מה אתה רואה שם?", הסתקרנתי.

    "אני חושב שעדיף שנוותר".

    "אויש, נו, סתום. מה כתוב לך שם?"

    "טוב, תקשיבי. קיבלתי מסר שאת בסכנה גדולה. את חייבת ללכת למעיין עין-פרגוד, אם לא תמותי, ולתקוע טוש מרקר בתחת".

    "מדהים, יש לי צמרמורות", הכיתי קלות בכתפו. "נו, מה כתוב שם?"

     

    בוריס שקל את מילותיו והביט בי בעיניים מודאגות. "החדשות הרעות הן שרואים בבירור שעשית עכשיו טעות גדולה שעלולה להשפיע על כל מסלול חייך לרעה. זה קשור למישהו במזל שור". "יונתן מזל שור. מה, עשיתי טעות שנפרדתי ממנו? אין מצב". "זה מה שהכוכבים אומרים, אני רק צינור. אני אוכל ויוצא לי קקי. בכל מקרה, החדשות הטובות הן שיש פה גורל חדש. מישהו שתכירי. גבר. מישהו שחיבור איתו יביא אותך ואותו לעתיד ורוד משותף. הנה, רואים לפי הזווית של ונוס".

     

    "החדשות הרעות הן…"

    "אמרת כבר מקודם חדשות רעות".

    "רעות יותר", המשיך בוריס. "תראי, יש כמה אפשרויות של גורל. בכל האפשרויות העתידיות, חוץ מאחת, את הורסת את הקשר החדש ועוברת למסלול של חיים בודדים, ריקים, בלי כלום".

     

    "אז אתה אומר שאני צריכה זוגיות בשביל חיים טובים? הרגע יצאתי מזוגיות מייגעת, למה מה? יש מלא נשים שמצליחות בלי שום גבר, למה שאני לא אוכל? תראה את ג'ניפר אניסטון והלן קלר או אחווה סיטבון, למשל".

    "לפי מה שכתוב, את לא יכולה לבד".

     

    "או.קיי, נגיד. אז מה אני עושה בשביל לבחור באפשרות שלא תהרוס את הקשר החדש?"

    "אני לא יודע".

    "איזה מן אסטרולוג אתה?"

    "מוסמך. בעל תעודה מאיגוד האסטרולוגיה של פולין. תשאלי מי שאת רוצה בגדרה".

    "והמפה הזאת, זה מדויק?"

    "מה?"

     

    אומנם לא למדתי מדעי ההתנהגות וגם לא רכשתי שום השכלה פורמלית אחרת, אבל אני יודעת שאם שואלים אנשים שאלה ברורה והם עונים "מה?" למרות שהם שמעו את השאלה, זה אומר שהתשובה שלהם היא שקר. "שאלתי אם זה מדויק", חזרתי על עצמי. "ממש לא. אל תתני לזה להשפיע עליך, זה סתם, באמת", קימט את המפה ונופף את ידו בתנועת ביטול. "כן, אה? זה לא שזה מדע מדויק או משהו, אני ממש לא דואגת", שיקרתי. "נו, היה רשום שם עוד משהו?" "שמומלץ לך לאונן היום מול מחרוזת של עינת שרוף", ניסה בוריס להקליל את העניינים. לא עבד לו. "הבנתי. אתה רוצה שאני שוב אעלם לך מהחיים לעוד 10 שנים ואחזור חלשה ותלותית".

     

    "תגידי, מה יש לך? הלוואי והיה כתוב שם, 'תיצמדי לבוריס ואל תעזבי לעולם כמו איזו דגה מטונפת'. אני רק אומר מה שאני רואה, תסתכלי בעצמך", גיהץ בידו את המפה המקוללת. "הדבר היחידי שאני רואה זה שוונוס ממוקם בזווית של 90 מעלות לכיוון חור התחת שלי".

     

    שיזדיינו הכוכבים, אני לא רוצה קשר עכשיו. אני חופשיה ומהממת כמו נלי פורטדו ב"איים לייק אה בירד" וטפו-טפו-טפו, ככה זה יישאר.

     

    -המשך בפרק הבא.

     

    מתוך רומן מאת נעה קרמר

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    "הרגע יצאתי מזוגיות מייגעת. תניחו לי"
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים