שתף קטע נבחר

כמעט מנענו את ירי השוטר ביהודה ביאדגה

לפני כעשור החל פיילוט שבו למדו שוטרים לטפל ברגישות הנדרשת באירועים מול מתמודדי נפש. מסיבות עלומות, היוזמה הזאת נשארה כפיילוט בלבד

 

יהודה ביאדגה  ()
יהודה ביאדגה

בנה של גילה סדובסקי התמודד עם סכיזופרניה ולימים התאבד. המספר הרב של היתקלויות שלו עם המשטרה במהלך חייו על רקע מצבו הניע אותה לאחר מותו לארגן יוזמה שהחלה לפני יותר מעשור: הדרכה מקצועית לשוטרים בנושא התמודדות מול נפגעי נפש.

 

 

היוזמה, שבוצעה במסגרת עמותת "אנוש" ונשענה על מודל דומה שפעל במשטרת ממפיס שבמדינת טנסי בארה"ב, כללה הכשרה שנועדה לספק לשוטרים כלים שיאפשרו להם, בראש ובראשונה, לזהות אוכלוסיות של נפגעי נפש, וכנגזרת מכך – להגיש להם סיוע הולם בעתות משבר, לנטרל מצבים שעשויים להתפתח למקרי אסון ולהסיט חולים מהליכים פליליים למסלול הטיפולי המתבקש ממצבם.

 

מדובר הרי במי שעלולים להיות מסוכנים לעצמם ולא רק לזולתם, והמטרה הייתה לצמצם את מספר ההתנגשויות במפגש בין שוטרים לנפגעי נפש, ולסכל סכנה מיידית הנשקפת לנפגעי הנפש, לשוטרים או לציבור הרחב.

 

הכשרה מתאימה אמורה להפוך את המשטרה - החוליה החשובה ביותר בפרויקט זה - לחלק ממערך תמיכה קהילתי שמסייע לחולים לשוב למרחבים המוגנים שבהם הם חיים (בתים, הוסטלים, בתי משפחות), ובמקרה הצורך לבתי חולים או למרפאות.

 

תיכף נחזור לתוכנית הזאת ולשאלה מה עלה בגורלה ועד כמה היא הייתה יכולה להיות משמעותית בימינו אלה.

מותו של יהודה ביאדגה ז"ל מירי שוטר בבת ים חשף במלוא עוזה את ההדרה והאפליה הכפולה של אנשים המתמודדים עם מחלות נפש, ושייכים לקבוצות מיעוט. במדינת ישראל חיים יותר מ-250 אלף אנשים המתמודדים עם מחלות נפש. הנתונים מראים כי אחד מתוך ארבעה אנשים יתמודדו עם משבר נפשי במהלך חייו. מדובר בקבוצת הנכים הגדולה ביותר בישראל, קבוצה שקופה בפני החברה בכלל ובפרט בפני מעצבי מדיניות וקבוצות כוח חברתיות.

 

מותו של ביאדגה משקף את הפער העצום במודעות כוחות המשטרה לרגישויות ומורכבויות אלה. המשטרה היא הגורם הראשון שאליו פונים רבים בעת הידרדרות במצב נפשי של קרובים או בני משפחה, אבל לא תמיד היא יכולה להעניק סיוע מתאים. מה גם שבניגוד לדימוי שאולי רווח בציבור, אוכלוסיית מתמודדי הנפש אינם אלימים יותר משאר האוכלוסייה.

אנוש הדרכה שוטרים מתמודדי נפש ()
הפיילוט שהתקיים בעשור שעבר
  

 

 

אנו יודעים היום שאין הכרח שכך יהיה. במדינות שונות בעולם קיימים צוותי התערבות במצבי משבר הפועלים באופן יזום בעת משברים נפשיים. כיוון שבישראל לא קיימים צוותי עזרה ראשונה נפשית שכאלה, הכוללים סיוע יזום בקהילה, שוטרים "רגילים" הם אלה המוזעקים לסיטואציות מעין אלה, אף שהן מחייבות התייחסות מותאמת.

בחזרה לניסיון של גילה דסובסקי ועמותת "אנוש" להטמיע את ההכשרה: בעשור שעבר התקיים בבית הספר לשוטרים פיילוט, בשותפות מלאה עם מחלקת ההדרכה של המשטרה.

 

הפיילוט הוכר כהצלחה וקיבל הערכות רבות על חשיבותו, כלל סדנה בת יום שכללה מפגש עם מתמודדות ומתמודדי נפש, בני משפחה ואנשי מקצוע, ואלה סיפקו מידע על מצבים נפשיים שונים ומאפייניהם, הגדרת סל כלים ומיומנויות שיאפשרו הכלה של אנשים בהתקף פסיכוטי ודרכים למניעת הידרדרות המצב בעקבות המפגש עם המשטרה.

 

מי שהיה אז ראש אק"מ (אגף קהילה ומשמר אזרחי), ניצב אהרון פרנקו, אמר בתום הפיילוט: "המשטרה נבחנת בין היתר גם בטיפולה באוכלוסיות החלשות והשונות. השוטרים הקהילתיים, כחלק מתפקידם, מגיעים לטפל גם באירועים של חולי נפש וזו הסיבה שפתחנו בקורס הזה ונמשיך בו בעתיד".

 

אולם הבטחות לחוד. לאחר סיום הפיילוט פנתה "אנוש" לגורמים שונים במשטרה בבקשה להרחבתו על בסיס מתנדבים מטעם העמותה, אולם נותרה ללא מענה מצד מפכ"ל המשטרה דאז, יוחנן דנינו. היום, אנו מבינים את המשמעות הקשה של ההחלטה הזו.

 

  • עו"ד לירון דוד היא עובדת סוציאלית ומנהלת תחום קשרים בינלאומיים ב"אנוש – העמותה הישראלית לבריאות הנפש"

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים