עוד תקציבים, יותר טיפול בקהילה | רופאים בכירים מתווים פתרון למשבר הבריאות

מה עומד מאחורי מצבה הקשה של מערכת הבריאות וכיצד ניתן למנוע מחזות של קשישים המאושפזים במסדרונות? רופאים בכירים מבתי חולים ברחבי הארץ מצביעים על הבעיות הקשות ביותר ומציעים פתרונות.

"העלאת ההשקעה הלאומית תציל את המערכת"

פרופ' פיני הלפרין, מנהל מערך הרפואה הדחופה בבית החולים איכילוב, טוען כי המצב הקיים נוצר בשל הזנחה של שנים. "הבעיה היא בתקצוב ובהשקעה הלאומית, שכיום היא הרבה פחות משנדרש. צריך לעלות אותה כדי להציל את המערכת".

הוא מוסיף: "במשך שנים היה פה תת-תכנון ותת-ביצוע. כיום יש מחסור ברופאים, שעליו ידענו כבר לפני עשור, ומחסור באחיות עליו כבר ידענו לפני שני עשורים – ועדיין לא נעשה כלום בראייה אסטרטגית לשיפור המצב. אנשים היום יותר משתמשים ברפואה פרטית, והעלויות שאנו מוציאים מכיסנו הפרטי על רפואה עולות".

מטופלים במסדרון, בית החולים רמב"ם(צילום: שמיר אלבז)

פרופ' פיני הלפרין, איכילוב(צילום: דודו אזולאי)

"אפשר להעלות את כמות האנשים שיטופלו בבית ולא בבתי החולים ולהקים מערך לזה תוך שנה-שנתיים בעלות לא גדולה. צריך רק לבחור את החולים שמתאימים לכך, לספק אחיות ורופאים שיטפלו בהם ומערכות תמיכה לאשפוז בית, כמו למצוא כיצד להעביר לחולים אלו את האנטיביוטיקה, אולי דרך בתי מרקחת למשל", אמר פרופ' הלפרין.

הוא הוסיף כי "במקביל, חייבים להעלות את מספר המיטות בבתי החולים עצמם. בגלל העובדה שגיל הזקנה רק עולה, גם מספר החולים עולה. בעזרת עוד מיטות במחלקות ורפואה ביתית, יהיה מקום במיון לעבוד ולא יהיו חולים במסדרונות".

פרופ' אבישי אליס, בילינסון

"העדפה מתקנת למחלקות הפנימיות"

בניגוד לפרופ' הלפרין, פרופ' אבישי אליס המנהל את מחלקה פנימית ג' בבית החולים בילינסון, טוען כי הצרה נמצאת בחצר האחורית שלו.

"הבעיה היא במחלקות הפנימיות. יש בארץ 110 מחלקות פנימיות, שהן הבסיס שעליו יושבים כל בתי החולים. בעוד יש בתי חולים בישראל שאין להם מחלקת לב או מחלקת ניתוחי חזה, אין בית חולים אחד בארץ שאין בו מחלקות פנימיות. זהו הבסיס ומאגר כוח האדם ללימוד של מתמחים וסטודנטים והבסיס הזה חולה ופגוע, הוא דורש תיקון, אפילו טיפול שורש, כי ברגע שזה ייעשה ייפתרו רוב החולאים ברפואה", אמר פרופ' אליס. לדבריו, המדינה צריכה לקבל החלטה לא פשוטה וליצור העדפה מתקנת לטובת המחלקות הפנימיות.

הוא אומר כי "צריך לעשות מה שלא נעשה שנים: לתקצב, להגדיל את כוח האדם, לקבוע מחיר הוגן והגון ליום אשפוז ולעשות תקינה כמו שצריך. חייבים לתת למחלקה את היכולת לעבוד. אנחנו היום זקוקים לשירותי עזר ואנחנו צריכים לקבל את זה בצורה שוטפת ולא לאורך ימים כי אין תור, וברגע שהמטופל סיים את הטיפול שימצא מוסד שיקומי הוא לא הולך כי קופת החולים לא מוציאה ואז הוא שוכב על מיטה של מישהו שצריך אותה".

מיטה במסדרון בבית החולים וולפסון(צילום: איתי שיקמן)

לילי פרלמן, אחות ראשית בשירותי בריאות כללית

"הרחבת תפקידי האחיות ואפשרויות הטיפול בבתי האבות"

לילי פרלמן, האחות הראשית של שירותי בריאות כללית, אומרת כי "התרומה של אחיות ואחיות עם הכשרה מתקדמת בבתי החולים ובקהילה יכולות לתת מענה למצבים רבים. אם היה לנו עוד כסף, הייתי מכשירה עוד אחיות והופכת אותן לאחיות מומחיות בתחום של בריאות הקהילה, סוכרת וגריאטריה. זה יכול היה למנוע את אשפוזם של חולים בבתי חולים".

היא הוסיפה: "הייתי מרחיבה את אפשרויות הטיפול במחלקות סיעודיות בבתי אבות. הדבר הכי גרוע לאדם מבוגר זה להגיע לבית חולים שבו יש אנשים שהוא לא מכיר. זה היה מוריד את הפניות לחדר המיון".

לטענתה של פרלמן: "חייבים לעבות את המעטפת האדמיניסטרטיבית בבתי החולים. אם היה יותר כוח עזר, מזכירות ועובדי מנהל, זה היה מוריד מהעומס מהאחיות ומקדם את השחרור של החולה מהר יותר, וכל חולה שמשתחרר משחרר מיטה".

ד"ר גיא דורי, העמק

"מציאת פתרונות שיקומיים והגדלת התקנים"

ד"ר גיא דורי, מנהל מחלקה פנימית ה' בבית החולים העמק שבעפולה, אומר כי הפתרון מורכב משני מרכיבים עיקריים. האחד, הוא הגדלת המקום במוסדות שיקום והאחר הגדלת התקנים והתשתיות בבתי החולים.

"המערכת מורעבת כבר הרבה שנים. זה לא משהו ששייך דווקא לממשלה הזו. מדובר בהרעבה שיטתית וכרונית של תשתיות, מאחר שהדרישה לשירות רפואי בבתי החולים גדלה בצורה משמעותית בעשורים האחרונים, במקביל לגידול האוכלוסייה ולהתבגרותה. מאידך, התשתיות לא השתנו. מספר המיטות גדל אבל בצורה מינימלית. כך גם מספר הרופאים", אומר ד"ר דורי.

הוא מוסיף: "הגענו לנקודה שבה אי אפשר למשוך את זה יותר. המערכת קורסת. ארבעה אחראים למיון שבו שוהים 50 איש, ולפעמים גם 60 ו-70. למעשה מדובר בסדר גודל של שתי מחלקות נוספות. המשמעות היא שחולה שמגיע למיון ונפתח לו תיק, עשוי לראות רופא רק כעבור שמונה שעות, מה שיוצר חיכוך עם האוכלוסייה, כעסים ואלימות. זה מתאר עבודה לא נעים, שלא לדבר על הבדיקות שהם מבצעים ברעש העצום של חדר המיון וחוסר הפרטיות".

המרכיב השני, אומר ד"ר דורי, הוא מחסור בפתרונות לחולים שאינם יכולים לחזור בתום הטיפול לביתם. "האנשים האלה 'תקועים' במחלקות כי אין לאן להעביר אותם. בעיקר באזור הצפון, הדל במתקני שיקום. המטופלים מחכים לשיקום, לבית חולים סיעודי, להוספיס. המקומות האלה סתומים. היום עזבה את המחלקה שלנו חולה אחרי המתנה של שבועיים, ויש כאלה שממתינים 40 ו-50 ימים. השיא, ככל הידוע לנו, הוא חולה שממתין בבית החולים סורוקה כבר שלושה חודשים", סיפר ד"ר דורי. הוא הוסיף כי פתרון לחולים אלה היה משחרר כ-20% מהעומס במחלקתו.

מיטה במסדרון במחלקות הפנימיות בבית החולים רמב"ם(צילום: שמיר אלבז)

ד"ר אלון הרשקו, הדסה עין כרם(באדיבות הדסה עין כרם )

"עוד מיטות, כוח אדם וייעול המערכת"

ד"ר אלון הרשקו, מנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים הדסה עין כרם, ציין שלוש נקודות שבהן ניתן לדעתו לייעל את מערכת הבריאות.

הראשונה שבהן: כוח האדם. דוקטור הרשקו הסביר כי "הלב של מערכת הבריאות זה ההון האנושי. חסרים רופאים טובים, אחיות טובות, בזה הייתי מתחיל את השינוי. בית החולים נישא על גבם של המתמחים והרופאים הצעירים, הם נמצאים ביום ובלילה, 24 שעות ביממה. לכן צריך להשקיע בבתי הספר לרפואה, להגדיל את המקומות, כיוון שכיום מספר התלמידים בהם מוגבל. בשביל למשוך כוח אדם טוב צריך גם תנאי עבודה טובים והרופאים הצעירים עובדים כיום בתנאים קשים ביותר: שעות עבודה מטורפות, תנאים פיזיים קשים ונתונים הרבה פעמים גם לאלימות מצד מטופלים ומשפחות. כדי לשמור עליהם צריך לדאוג לשיפור התנאים".

הנקודה השנייה: תוספת במיטות אשפוז. ד"ר הרשקו אמר: "צריך להגדיל את מכסות מיטות האשפוז בעשרות אחוזים. במחלקה שלי יש 38 מיטות ובשבוע שעבר הגיעו 50 חולים. לא מספיק פיזית להוסיף מיטות, אלא את כל צורכי התחזוקה והכוח האדם הנלווים לכך. התחושה שלנו היא שבמשך עשרות שנים המחלקות הפנימיות נותרו מאחור. אנחנו מטפלים בשכבה החלשה ביותר: קשישים, עניים. עלינו לא עושים סרטים בטלוויזיה ושנה אחר שנה לא השקיעו משאבים ברפואה הפנימית. בגלל זה הזקנה היא בפרוזדור. אנחנו מרגישים שהגענו לקצה היכולת - וצריך לשים את הזרקור".

נקודת השיפור השלישית שמציין דוקטור הרשקו היא התייעלות: "בבתי חולים יש המון סרבול וחוסר תיאום בין מערכות. למשל: מגיע בן אדם מבית אבות, כשיש לו מחלה מסובכת והרופאים מחפשים נתונים על אודותיו. הוא מגיע להדסה אבל הנתונים על הרקע הרפואי שלו שמורים בקופת החולים. אם היה אפשר שכל הידע של רופא המשפחה היה עובר עם החולה, הדברים היו הרבה יותר פשוטים. חולה שנקלט בבית החולים עובר בידיים של המון רופאים ואחיות שונים, וגם המעקב אחר המידע הזה הוא מורכב ומסובך".

המתמחה ענבר ספרא הלביא

"לעצור את שחיקת הרופאים"

ענבר ספרא הלביא, רופאה מתמחה ברפואת משפחה בקופת חולים כללית וחברה בוועד המנהל של ארגון "מרשם", אמרה: "קודם כל הייתי מוסיפה תקנים לצוות הרפואי והסיעודי. המצב היום הוא שגם בקהילה וגם בבתי החולים אין מספיק צוות. התחושה שלי היא שאני לא מקדישה מספיק זמן למטופליי, משום שאין לי אותו".

היא מוסיפה: "כרגע יש לי עשר דקות למטופל. לחלקם זה מספיק, אך לרוב זה לא מספיק כדי להבין ממה סובל בן אדם, איזה טיפול הוא צריך ואילו בדיקות הוא צריך. אני צריכה יותר מזה. זה מתבטא בתורים ארוכים וזה פוגע בנו וגורם לנו לתת רפואה פחות טובה".

"זה לא הגיוני שתגיע לבית החולים ויטפל בך רופא שעובד וער 26 שעות ברצף. זה לא בעיה של הרופאים אלא של כל הציבור בישראל. עובדים בלי רזרבות בשחיקה מטורפת. התשובה לכל זה היא תקציב ותקנים, בלעדיהם לא יהיה שינוי. תוספת התקנים בהסכם הקיבוצי האחרון לא הייתה מספיק גדולה, אנו חשים מחסור במערכת. אני רוצה מערכת שתאפשר לי לתת למטופליי את הרפואה המיטיבית וזה לא המצב היום".