שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ג'ודי פיקו ("שומרת אחותי"): "חלק גדול מהנשים שמתנגדות להפלות, עברו הפלה"
    אחרי שעסקה בסרטן ואוטיזם, זה רק טבעי שהספר החדש של ג'ודי פיקו יעסוק בעוד נושא מעורר מחלוקת. "ההתנגדות להפלות היא עוד דרך לשלוט במיניות של האישה", היא אומרת בריאיון ל-ynet, מגלה מה הקשר שלה לוונדר וומן ויודעת מה היא רוצה שיכתבו על המצבה שלה

    כשג'ודי פיקו למדה בקולג', בין שינון החומר למבחנים והחגיגות במעונות, היא מצאה את עצמה במצב לא פשוט: חברתה הקרובה נכנסה להיריון לא רצוי. לפיקו לא היה ספק מהו הצעד הנכון. "היא עברה הפלה, ולגמרי הייתי בעד זה, במאה אחוז. עשיתי כל דבר כדי לעזור לה", היא מספרת בריאיון ל-ynet לרגל ספרה החדש. אבל זמן קצר לאחר מכן, קרה דבר מבלבל: פיקו נכנסה להיריון בעצמה, והתמודדה עם קשיים מהצד השני לחלוטין. "היו לי סיבוכים כשהייתי בהיריון, בדיוק באותם  שבועות שהחברה שלי עשתה הפלה", היא אומרת, "אבל במקרה שלי רציתי את הילד. עבורי זה היה תינוק - לא רק עובר". וכך התעוררה שאלה שלא נתנה לה מנוח: "ניסיתי להיאבק ברעיון הזה: איך אפשר להחזיק בשתי האמונות הסותרות האלה?".

     

    ג'ודי פיקו (צילום: AP)
    משחקת בחומרי הנפץ של הפוליטיקה האמריקנית. ג'ודי פיקו(צילום: AP)

    השנים חלפו, ופיקו (52), בת למשפחה יהודית אמריקנית, הפכה לאחת הסופרות המצליחות בעולם: היא חיברה למעלה מ-20 ספרים שתורגמו לעשרות שפות, ורבים מהם הפכו לרבי מכר. המפורסם שבהם הוא "שומרת אחותי", שגם עובד לסרט קולנוע. "שומרת אחותי" גולל את סיפורה של נערה מתבגרת שנולדה באמצעות הפריה מלאכותית, כדי שבבגרותה תוכל לתרום איברים לאחותה החולה בלוקמיה. בשלב כלשהו, במהלך חייה רצופי הבדיקות והאשפוזים, היא מחליטה לתבוע את הוריה.

     

    העיסוק בנושאים סנסציוניים ומעוררי מחלוקת אינו זר לעבודתה של פיקו. לסופרת כבר יצא מונטין של מישהי שמשחקת פעם אחר פעם בחומרים הכי נפיצים שיש למציאות להציע: סרטן, תרומות איברים, התעללות מינית, גירושים מכוערים על חשבון ילדים, רצח בקהילת האיימיש הסגורה, התמודדות עם תסמונת אספרגר ועוד. לכן זה אך טבעי שבסופו של דבר תשוב לעסוק בשאלה שהטרידה אותה מצעירותה, ובאחת הסוגיות שמשסעות את הפוליטיקה והחברה האמריקנית בימינו - הפלות.

     

    "אמריקה של היום היא מקום שבו זכויות של אינדיבידואלים רבים נמצאות תחת איום", פיקו אומרת בנחרצות, "ואצל נשים אנו מזהים את המגמה הזאת באופן מאוד בולט. במשך שנים ראינו איך חוקים חדשים מנסים למחוק את ההצלחה של 'רו נגד ווייד', החוק הפדרלי שהגן על הזכות של נשים לעבור הפלה. אז התחלתי לחשוב על זה שוב". לחשוב, ולכתוב.

     

    הפגנה בעד הפלות (צילום: AP)
    הפגנה בארצות הברית בעד הקלות על ביצוע הפלות(צילום: AP)

    הרומן החדש "ניצוץ של אור", שרואה אור בעברית בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, בנוי כסיפור מתח שמתחיל מהסוף להתחלה: הפרק הראשון מתרחש בשעת ערב, וכל אחד מהפרקים הבאים חוזר שעה אחת אחורה. זירת ההתרחשות: קלינקה של הפלות. אתר עמוס אמוציות גם ככה, שאליו פיקו משליכה מתנגד קיצוני להפלות שמשתלט על המקום, לוקח בני ערובה ואף מאיים להרוג בחסות האידיאולוגיה שלו. אחד השוטרים שמנסים להשתלט על הסיטואציה הוא אביה של אחת הצעירות הלכודות במרפאה. מותח, כבר אמרנו.

     

    במהלך העבודה על הספר, פיקו שוחחה עם 151 נשים, כדי ללמוד ולשמוע על דעותיהן. היא גילתה כמה דברים ששמטו את לסתה. למשל: חלק גדול מהנשים המתנגדות להפלות (בארצות הברית מכנים אותן "פרו לייף", כלומר "בעד חיים") - דווקא עברו הפלה בעצמן.

     

    "פגשתי המון נשים שמתנגדות להפלות, ואני לא יכולה לספור כמה מהן סיפרו לי, אחרי שלושה או ארבעה מיילים, או חצי שעת שיחה, שהן עברו הפלה כשהיו צעירות".

     

    באמת?

    "לא תאמין כמה! כשעשיתי סיבוב קידום מכירות באמריקה, ביליתי שבוע בצפון המזרחי, שנחשב מאוד ליברלי, ומשם נסעתי לדרום העמוק. בנקודת העצירה הראשונה שם פגשתי 120 נשים, ובסוף למעלה מ-25 ניגשו אליי ולחשו בשקט: 'אני רק רוצה שתדעי שגם אני עברתי הפלה' - והן כולן היו 'פרו לייף'. חמישית מהקהל. השבתי לכולן באותה צורה: 'אני מאוד שמחה שהייתה לך את האפשרות לבחור כשהיית צריכה אותה'".

     

    למרות שהופתעה, פיקו מבינה את ההיגיון שמפעיל את הנשים האלו: "זו הדרך היחידה שהן יכולות לחיות עם עצמן. כי מאיפה האמונה שלהן מגיעה? מהכנסייה, מההורים שלהן. האמונה שאם את עושה הפלה, את אדם איום ונורא. אבל זה לא נכון".

     

    קמרון דיאז בסרט
    מרב מכר לשובר קופות. קמרון דיאז בסרט "שומרת אחותי"

    אף שפיקו מגדירה את עצמו כתומכת בהפלות (או במכבסת המילים האמריקנית: "פרו צ'וייס", כלומר "בעד בחירה"), הקריאה ברומן לא מגלה את זה באופן חד משמעי, גם לא בסופו. דמות שמתחילה את דרכה כתומכת בהפלות, למשל, נבהלת מול המחשבה שהלידה שלה עצמה הייתה עשויה להימנע. מנגד, רופא נוצרי אדוק ואפרו-אמריקני, מתחיל לפעול למען הפלות, תחילה בסתר ואחר כך במופגן, בניגוד לתפיסת העולם של משפחתו והקהילה. בסופו של דבר, ההתנגדות להפלות אינה מכעיסה את פיקו כשלעצמה - אלא הצביעות והשקרים שהיא מזהה בדיון הציבורי: "הדבר שהכי מרגיז אותי זה כשאני מדברת עם מישהו שחושב אחרת ממני, והוא נשען על שקרים. הייתה לי שיחה של שבועיים עם אישה בת 76 שאמרה לי שלא מדובר בקבוצה של תאים, אלא בתינוק, ושבהפלה קורעים אותו חתיכה אחרי חתיכה ומניחים אותו בתמיסה רעילה כדי שימות. כמובן שכל הדברים האלה לא נכונים, אבל זה מה שהמתנגדים הקיצוניים להפלות הפיצו בעזרת תעמולה."

     

    לפיה, הצביעות של הדיון מכסה, בין היתר, על עמדות מיזוגניות. "אם אתה אומר לי שאתה 'פרו לייף' בגלל שאתה מאמין שהחיים מתחילים כבר בהתעברות - אוקיי, אני לא אלחם בך, זו האמונה הבסיסית שלך. אבל רבים מהמתנגדים להפלות שוללים גם אמצעי מניעה, ואת זה אני לא מבינה. הרי לאמצעי מניעה אין שום קשר לעובר, או תינוק - איך שתרצה לקרוא לזה. אז פתאום זה לא קשור לחיים - אלא לניסיון לשלוט במיניות של האישה. ומבחינתי זו בעיה שצריך לדבר עליה יותר. מאוד קל להעביר ביקורת על נשים, להגיד שהן אנוכיות ולדבר עליהן כעל קבוצה מרוחקת. אבל אם זו הייתה אחותך, אימא שלך, השכנה ממול או החברה הכי טובה שלך - היה לך הרבה יותר קשה להגיד שהן לא צריכות להפיל".

     

    ג'ודי פיקו מציגה את ספרה, "ניצוץ של אור"

     

    פיקו, אופטימיסטית שאינה נאיבית בשום צורה, מקווה שבסופו של דבר הצד שמאמין בזכותה של האישה על גופה ינצח - דרך חקיקה. עם זאת, היא תומכת בצעדים מקבילים, שימנעו מראש את הצורך בהפלה: ראשית, חלוקה חינם של אמצעי מניעה. לפיה, הנתונים שבידיה מראים בבירור כי במדינות שדוגלות במדיניות כזו, אחוזי ההפלות נמוכים יותר. שנית, היא סבורה ששיפור מדיניות הרווחה בארצות הברית - כמו הוזלה של מעונות היום וחקיקה נגד פיטורי נשים הרות - תעודד ילודה בקרב נשים שחוששות שהבאת צאצאים לעולם תהווה עבורן נטל כלכלי קשה מנשוא.

     

    יכול להיות שחלק מהמתנגדים להפלות פועלים גם ממניעים גזעניים?

    "ללא ספק יש תפיסת עולם של עליונות לבנה שקשורה בהתנגדות להפלות. הדרך היחידה שיהיו יותר אנשים לבנים באמריקה היא אם יותר נשים לבנות יילדו תינוקות לבנים. אז הרבה ממתנגדי ההפלות נוקטים בטוויסט אפל וביזארי, ומה שהם עושים זה לפרסם בדרום העמוק של ארצות הברית שלטי חוצות עם תינוק שחור יפהיפה, וכותרת כמו: 'אתם עלולים להיפטר מהאובמה הבא', משהו שימשוך נשים שחורות. בתפיסה שלהם אם הם יצליחו לגייס נשים שחורות להתנגד להפלות, זה אומר שבסופו של דבר יוולדו גם יותר תינוקות לבנים. כלומר, לא באמת אכפת להם מנשים שחורות ומתינוקות שחורים".

     

    פיקו הייתה בעברה מורה, והיא לא יוצאת דופן במשפחתה: גם אימא שלה, סבתה, בנה ובתה בחרו בדרך ההוראה. "אפשר לטעון שאני עדיין מלמדת, פשוט עכשיו יש לי כיתה עצומה", היא צוחקת. את הזכות שנפלה בחלקה לפנות לקהל רחב, ניצלה כאשר התנסתה לפני כמה שנים בסוג כתיבה שונה לגמרי - כתיבת חוברות קומיקס של וונדר וומן. היא הייתה האישה השנייה שאי פעם שעשתה זאת, והראשונה מאז שנות ה-80. "התקשרו אליי מחברת DC, ואמרו - 'נשמח אם תכתבי כמה סיפורים לוונדר וומן'. אף פעם לא כתבתי קומיקס לפני כן, וזה היה תהליך של שיתוף פעולה - היה לי עורך, יועץ, מאייר וקבוצה שלמה של אנשים שזוכרים מה וונדר וומן עשתה מאז שנת 1941 - אתה חייב להישאר נאמן לזה".

    מודל פמניסטי או פנטזיה לנערים? גל גדות בסרט "וונדר וומן" ()
    מודל פמניסטי או פנטזיה לנערים? גל גדות בסרט "וונדר וומן"
     

    את תופסת את וונדר וומן כמודל פמיניסטי? יש שיטענו שהיא פנטזיה שמיועדת לנערים חובבי קומיקס ושטופי הורמונים.

    "זה נכון, אם כי יש לה הרבה מעריצות. כשהתחלתי לעבוד על הקומיקס הרגשתי שהרבה דברים נעשו באופן שגוי - וונדר וומן הייתה קורבן, וזה היה הסיפור הבסיסי שלה. הכול סבב סביב הכח הפיזי שלה, איך קושרים אותה וזורקים אותה לתוך כלוב ואיך היא תברח. היה הרבה יותר עיסוק בהופעה החיצונית שלה מאשר ברג.."

     

    הסופרת המנוסה, והקומיקסאית המתחילה, זיהתה פוטנציאל עלילתי מעניין ומפתיע: "אימא שלה הייתה אמזונה חזקה מאוד, ולכל הנשים יש מאבק עם האימהות שלהן. כשכתבתי את הפרקים - זה בעצם מה שכתבתי עליו. על הניסיון של וונדר וומן למצוא מקום בתוך עולם שהיא לא באמת חלק ממנו, ואיך היא לומדת להשלים עם הכוחות והשונוּת שקיבלה מאימא שלה. אני חושבת שזו התמודדת נשית אוניברסלית. נדמה לי שאף אחד מהכותבים הגברים לא עשה את זה לפני".

     

    ניצוץ של אור (כנרת זמורה ביתן)

    פיקו אומנם מגיעה מבית יהודי, חילוני לגמרי, אבל טרם יצא לה לבקר במחוזותינו. "אני בטוחה שיש לי קרובי משפחה רחוקים בישראל, שהגיעו אחרי השואה, אבל לא מישהו שאני בקשר איתו. אתה יודע, בני דודים רחוקים של סבים וסבתות שלי", היא אומרת, "אף פעם לא הייתי בישראל, אבל הבן שלי היה, והוא סיפר לי שיפה אצלכם".

     

    ביקור בישראל יכול לתת לך כמה רעיונות לספר חדש, אם את מחפשת נושאים מורכבים.

    "בהחלט יש לכם שם כמה כאלה!"

     

    בעיתונות האמריקנית כינו אותך "המלכה של סיפורי הדילמות המוסריות". מה דעתך על זה?

    "אני אוהבת את זה! אני רוצה שזה יהיה כתוב על המצבה שלי".

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים