שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דני סנדרסון: "בגילי כל הופעה יכולה להיות סיכום קריירה"
    הילד השובב של הרוקנ'רול הישראלי, תיכף בן 69, מעלה מופע משותף עם הפילהרמונית, ומספר ל-ynet על התרגשותו: "אני מת על זה, זו הרפתקה". בין החזרות על "התמנון האיטר" ו-"זה הכל בשבילך", הוא מצליח להצחיק את הנגנים המעונבים, ועוד מופתע מאהבת הקהל. צפו בכתבת הווידאו

     

     כתב: שי רינגל | צלם: טל שחר | עורך: שיק.

     

    דני סנדרסון מקפץ, מדלג, קופץ ושועט ברחבי היכל התרבות. הוא מרגיש פה בבית. אבל כשהוא מתיישב בכיסאו, במהלך חזרה מוזיקלית עם התזמורת הפילהרמונית, הוא עושה זאת ביראת כבוד. אין ספק שהוא מתרגש לקראת ההופעה המשותפת, שתתקיים בהיכל התרבות ב-2.3 - וקשה לו להסתיר את זה. "אני מת על הדברים האלה", הוא אומר, "זו הרפתקה. אתה קם בבוקר ויש איזה משהו, אתה קם מהר יותר".

     

    אתה מרגיש שיש כאן איזשהו סיכום קריירה?

    "כל הופעה בגילי יכולה להיות סיכום קריירה. אני משתדל להגיד משהו חשוב עכשיו, שאולי יגידו, 'הוא דווקא היה נחמד בריאיון'".

     

    דני סנדרסון (צילום: טל שחר)
    "בהתחלה לא ראיתי איך נוכל להתחבר." סנדרסון והפילהרמונית(צילום: טל שחר)

     

    סנדרסון, עוד מעט בן 69, הוא עדיין הילד השובב של הרוקנ'רול הישראלי. השירים שלו נמצאים בטבע של הרבה אנשים שגדלו כאן. בהרבה מובנים, המייסד של "כוורת", "גזוז" ו"דודה" לא השתנה - הוא אהוב בצורה בלתי רגילה. זה מורגש גם כשהוא הולך להגיד שלום לתזמורת, ומצליח לרגש ולהצחיק את כל מי שנקרה בדרכו. "אתה סוחב את זה כל יום?", הוא שואל את נגן הקונטרה בס, "המזל שלך זה שבאזעקת אמת יש לך איפה להתחבא".

     

    אחרי שהרכיב כל כך הרבה להקות במהלך הקריירה שלו, הפעם סנדרסון לקח את המוזיקאים שלו והאורחים חנן בן ארי, ארקדי דוכין, מאיר פנינגשטיין ורועי בר נתן, לנגן עם להקה של עשרות נגנים קלאסים מקצועיים, אותם הוא מכנה "אחת התזמורות הטובות בתבל" - הפילהרמונית הישראלית. "לעבוד איתם זה לכתוב ל-70 איש, כל אחד צריך לדעת מה הוא עושה", הוא מסביר, "אין דבר כזה - 'טוב חברים, עושים עכשיו את 'דון קישוט', שכל אחד ירגיש את השיר.' זה לא הולך ככה".

     

    איך נוצר הקשר שלך עם הפילהרמונית?

    "המפגש הראשון שלי עם הפילהרמונית היה עוד בשנת אלפיים ומשהו. הייתי בפורום הצעיר שייעץ לפילהרמונית, והמצאנו משהו שנקרא 'קונצרט בג'ינס', שעד היום קיים. אני הנחתי את הקונצרט הראשון."

     

    ואז חשבת להופיע עם הפילהרמונית בעצמך?

    "בשנים קודמות אמרתי - 'אני לא רואה איך נוכל להתחבר'. בהתחלה היו לי ספקות. עד שפתאום ראיתי שיש לא מעט נקודות מפגש מוזיקליות שיכולות להפוך את זה למרתק."

     

    דני סנדרסון (צילום: טל שחר)
    "כשאני רואה אולם מלא אני שואל תמיד - איפה? איך?" סנדרסון(צילום: טל שחר)

     

    "דני זה להקה", אומר ירון גוטפריד, המעבד והמנצח של הערב, שלקח את השירים של סנדרסון ועיבד אותם גם עבור להקה וגם עבור תזמורת גדולה. "אתה צריך לתת ביטוי למפגש הנורא מיוחד הזה. בשבילי האתגר היה לקחת כל שיר ולמצוא לו זהות: מצד אחד לשמור את הבסיס שלו, ומצד שני למצוא לו זהות סימפונית שתהיה סוג של חגיגה, ושתרגיש גם מפתיעה וגם טבעית. היה לי חשוב שזה לא יהיה 'פילהרמונית שמלווה הרכב', אלא פילהרמונית שהיא ההרכב".

     

    "הוא לא רוצה שהתזמורת תלווה אותי, הוא רוצה שזה יהיה מפגש", דני אומר על העבודה עם ירון, ומספר: "אני מנסה לעשות איתם את 'התמנון האיטר', שזה קטע שעשינו עם זוזו מוסא, ובעיני זה יכול להיות מרתק לשמוע את הפילהרמונית מנגנת מוסיקה ערבית. ומנגד יש דברים שירון לקח לקלאסית - 'הבלדה על ארי ודרצ'י' יוצא מפתיע, אני חייב להגיד. 'היא התיישבה ליד פסנתר' הולך להיות מטורף ברמות. לקחנו את רועי בר נתן, לראות אם אנחנו יכולים לנגן באותה מהירות שהוא שר."

     

    בסופו של דבר, זה ערב יחסית מעונב בשבילך. איך מביאים גם קהל צעיר?

    "הקהל מגיע, אנחנו לא יודעים איך זה קורה. כשאני רואה אולם מלא אני שואל תמיד - איפה? איך? מתי הם עשו חזרות?"

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים