שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    השלום נתן פטור מהחזר ההלוואה, המחוזי ביטל
    בעל חברה לניכיון שיקים אישר שאדם שלווה חצי מיליון ש' לא חייב דבר. בתחילה נקבע כי מדובר באסמכתא חד-משמעית לפירעון, אבל אז הוגש ערעור
    בית המשפט המחוזי בתל אביב הפך לאחרונה פסק דין שדחה תביעה שהגישה חברת ניכיון השיקים "י.ס.ד. סרור" להחזר הלוואה של חצי מיליון שקל: השופטים יהודית שבח, שאול שוחט ויונה אטדגי קבעו כי הלווה יצטרך להחזיר את הכסף אף שההלוואה לא גובתה בחוזה כמתחייב בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות.

     

    תביעתה של החברה נדחתה לפני כשנה, כשבית משפט השלום קבע כי היא לא זכאית להחזר ההלוואה שנתנה משני טעמים מרכזיים: היעדר חוזה הלוואה כתוב כמתחייב בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, ואישור כתוב מבעל החברה כי הלווה "לא חייב לאף אחד כלום". בערעור למחוזי טענה החברה שכן הוכיחה כי העניקה למשיב את הכסף.

     

    היא הוסיפה כי המסמך שהציג המשיב לא מעיד על פירעון החוב. לטענתה, מדובר באישור שנערך לצורך גיבוש מתווה פירעון שלא התממש לבסוף – והמשיב הבטיח לה שהשמיד אותו. החברה הדגישה כי המשיב לא הוכיח בראיות שהחזיר את הכסף. המשיב טען לעומת זאת כי החזיר לחברה את מלוא כספה בכסף מזומן שנתנו לו אחיו, וכי גרסתה לגבי האישור לא הגיונית.

     

    ואולם השופטת שבח קיבלה את הערעור. היא דחתה את הפרשנות של בית משפט השלום לאישור הפירעון, וקבעה אף שנסיבות נתינתו היו תמוהות, היא קיבלה את גרסת המערערת וקבעה כי המשיב לא החזיר את ההלוואה.

     

    החלטתה נשענה על כמה נימוקים: העובדה שבתשובת המשיב למכתב התראה של החברה לא הוזכר קיומו של המסמך; נוסח האישור המעיד על מחילת חוב ולא על החזר, והיעדרן של אסמכתאות להחזר הכספים, כמו תיעוד על משיכת כספים או עדות מטעם אחיו של המשיב. משכך השופטת סברה כי גרסת המשיב לגבי ההחזר היא סיפור מעשייה לא משכנע.

     

    יתרה מכך, נקבע כי החברה הקפידה להנפיק קבלות ולנהל כרטסת מסודרת שתיעדה כל פעם שהמשיב שילם לה ריבית על דחיית מועד הפירעון, ולא הגיוני שדווקא ההחזר המשמעותי לא תועד.

     

    באשר להיעדרו של הסכם כתוב נקבע כי אמנם דרישת החוק היא מהותית, אך בנסיבות שבהן אין כל מחלוקת שהמשיב לווה מהמערערת כספים, הוא לא זכאי לפטור מחובת ההחזר.

     

    דרישת הכתב, קבעה השופטת, לא יכולה לשמש כלי לחמוק מתשלום, ולכן המערערת זכאית לפחות לשווי הכסף שמסרה למשיב בפועל. כלומר, היא לא תקבל את הריבית שסוכמה אבל תזכה בהחזר הקרן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

     

    ברוח זו נקבע כי סכומי הריבית ששילם המשיב, המסתכמים ב-105 אלף שקל, ייכללו בגדר ההחזר, כך שהחזר הקרן יעמוד על 395 אלף שקל. סגן הנשיא שוחט והשופט אטדגי הסכימו עם תוצאה זו, והמשיב חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ המערערת: עוה"ד ישראל שפלר ושולי זסלבסקי
    • ב"כ המשיב: עו"ד יצחק חדד
    • עו"ד בעז עמיר עוסק באזרחי מסחרי
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • ynet הוא שותף באתר פסקדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים