שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נדחתה תביעת אב הבית בסיטי טאואר רמת גן
    בעל דירה במגדל המפואר טען שהחליף בעצמו את חברת הניהול תמורת 20 אלף שקל בחודש ופוטר ללא הודעה מוקדמת. ביהמ"ש חשב אחרת
    בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה על סך כ-260 אלף שקל שהגיש בעל דירה במגדל "סיטי טאואר" ברמת גן כנגד נציגות הבניין: הוא טען שמונה לשמש אב בית תמורת שכר חודשי של 20 אלף שקל ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, אבל השופטת עידית איצקוביץ' קבעה שהוא לא הוכיח שהיה "עובד" של הוועד.

     

    בתביעה שהוגשה לפני כארבע שנים באמצעות עו"ד עדי שחר ביקש התובע תשלום על פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, זכויות סוציאליות, חלף הודעה מוקדמת ופיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות חברי הוועד החדשים. טענתו המרכזית הייתה שאחרי כשנה וחצי בתפקיד פיטר אותו הוועד החדש ללא הודעה מוקדמת.

     

    לדבריו, הוא נשכר לשמש בתפקיד בהיותו בעל ניסיון וידע בתחום ניהול הנכסים לאחר שהוועד לא היה מרוצה מחברת הניהול הקודמת. סוכם עמו על שכר של 20 אלף שקל בחודש, אבל בחלק מהזמן המשכורת לא הופקדה בשל המצב הכלכלי הקשה של הוועד, וזאת אף שעבד לילות כימים וביצע עבודות תחזוקה ששיפרו את מצב הבניין.

     

    לעומת זאת, עו"ד ציון בהלול טען בשם הנציגות כי בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק ולכן בית הדין לעבודה כלל לא מוסמך לדון בתביעה.

     

    לדבריו, התובע התנדב במסגרת תפקידו בוועד ותו לא. הוא מעולם לא קיבל משכורת או תשלום כשלהו, ולא נחתם עמו חוזה עבודה. יותר מזה: לטענת הנציגות התובע השתלט על התפקיד שלא כדין ונטל מקופת הוועד כספים רבים לכיסו.

     

    ואכן, השופטת עידית איצקוביץ' קבעה כי אף שהוכח כי התובע ביצע עבודות תחזוקה וניהול החורגות מתפקיד של חבר ועד מתנדב, לא התקיימו כאן יחסי עובד-מעסיק. היא ציינה כי יש בעייתיות בטענת התובע שלפיה הוא נשכר לעבודה על ידי נציגות הבניין, לנוכח העובדה שהיה חבר הנציגות. כלומר - העסיק את עצמו.

     

    בנוסף התקבלה טענת הוועד שלפיה המינוי לא היה חוקי. בהקשר זה הבהירה השופטת כי חוק המקרקעין מחייב כינוס אסיפת דיירים והסכמה של בעלי יותר מ-50% מהרכוש המשותף לצורך התקשרות עם איש תחזוקה. ואולם, התובע מונה על ידי חמישה חברי ועד, והוא ביניהם, מה גם שמדובר בוועד שהמשיך לכהונה נוספת על דעת עצמו, שלא כדין.

     

    כמו כן נקבע כי לא נחתם חוזה עבודה והתובע לא היה נתון למרות של הנציגות ואף לא דרש שכר וזכויות של עובד שכיר. למעשה, העסקתו כלל לא דווחה לרשויות המס ולביטוח לאומי.

     

    השופטת איצקוביץ' פסקה כי התובע לא יכול היה להיתלות במכתב שנשלח אליו מטעם הוועד החדש ובו בקשה לקבלת מפתחות הבניין כהודעת פיטורים. לפיכך נפסק כי בית הדין לעבודה הוא אינו הכתובת הנכונה לטענות התובע, ולפיכך תביעתו נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט ו-20 אלף שקל שכר טרחת עו"ד.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים