שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בית הספר של אחרית הימים
    בית ספר יהודי עם רוב של תלמידים מוסלמים? החיה המשונה הזאת מתרחשת בברמינגהם שבבריטניה, והמודל הזה מייצר לא מעט תובנות על מה שיש ליהדות להציע לשאר העולם, אם רק תסכים להיפתח קצת

     

     

    אם הייתי רוצה להפליג בדמיון במחשבות על איך ייראה בית ספר אחרית הימים במודל ישעיה הנביא, הייתי מדמיין לעצמי בית ספר יהודי לא מתנצל, הגאה במורשתו, בעמו ובארצו. בית ספר ברמת לימודים גבוהה בשילוב ערכי מוסר נעלים, אשר שמו הולך לפניו ושמושך אליו לא רק יהודים כי אם גם נוצרים, מוסלמים ובני דתות ותרבויות אחרות, המעוניינים לספוג את האור הייחודי לו שרלוונטי גם להם.

     

    אם הייתי הולך צעד אחד קדימה, הייתי מדמיין את כל הילדים מתפללים ואומרים בכל יום מודה אני ושמע ישראל, עורכים קבלת שבת ביום שישי וחוגגים לא רק את חנוכה ופורים כי אם אף את יום העצמאות, בלבוש כחול-לבן, בשירת התקווה ובהנפת דגלי ישראל.

     

    נדמה לי שתתפלאו לשמוע כי אין צורך להמתין עד ביאת הגואל, מאחר שבית ספר זה כבר קיים בבריטניה - בית הספר היסודי קינג דייוויד בברמינגהם, עיר רבגונית עם אוכלוסייה מוסלמית גדולה. זהו בית ספר יהודי דתי-ציוני בהגדרתו (לא פלורליסטי), אשר למרבה הפלא מרבית האוכלוסייה בו היא מוסלמית.

     

    בשל תפקידי כרב קהילה בעיר החלטתי לא רק לשלוח את ילדיי לבית ספר זה, אלא אף להתנדב כיו"ר ועד ההורים לצד אמא מוסלמית שחלקה את התפקיד איתי, בנוסף לשני נציגי הורים נוספים מכל כיתה, מה שאפשר לי להכיר מקרוב את הנפשות הפועלות.

     

    קינג דיוויד, בירמינגהם ()
    פעילות ציונית בבית הספר בברמינגהם

     

    כדי להבין איך קורה דבר כזה יש להבין כי זהו בית ספר ציבורי הנתמך על ידי הממשלה. כמו בכל בית ספר דתי ממשלתי בבריטניה, ניתנת עדיפות למשפחות מבני אותה הדת כל זמן שיש לכך ביקוש, אך משהתפנה מקום על בית הספר לפתוח את שעריו גם לאחרים כדי להמשיך לקבל את התמיכה הממשלתית, בעוד שההורים המצטרפים נדרשים לקבל את תוכנית הלימודים המוצעת כמות שהיא ולהתאים עצמם אליה.  

     

    שינויים דמוגרפיים באזור - פחות יהודים ויותר מוסלמים

    בעבר, הקהילה היהודית בברמינגהם היתה גדולה בהרבה מכפי שהיא כיום. רוב התלמידים בבית הספר דאז היו כמובן יהודים, אך לאור עליית יהודים רבים ארצה ומעברם למרכזים יהודיים גדולים יותר, כדוגמת לונדון ומנצ'סטר, פחת מספרם של התלמידים היהודים בבית הספר בהדרגה. במקביל הצטרפו יותר ויותר תלמידים לא יהודים, בהם גם מוסלמים אשר עם השנים הפכו לרוב, בין השאר לאור שינויים דמוגרפיים באזור.

     

    בית הספר משרת את כלל האוכלוסייה היהודית בסביבה ומאגד בתוכו יהודים מגוונים ורקעים שונים, בין אם מרקע אורתודוקסי, רפורמי או חילוני. מטבע הדברים, בית ספר כזה לא בהכרח מתאים לכל אחד ונדרשת רמה מסוימת של פתיחות, גמישות וסובלנות. בנוסף, מתח פוליטי בארץ עלול לעיתים להשפיע אף על האווירה בבית הספר, אך באופן אישי לא הייתי מחליף חוויה זו באחרת, ואני מעריך את הזכות שנפלה בחלקי (ובחלקם של ילדיי) ליטול חלק במוסד ייחודי שכזה.

     

    קינג דיוויד, בירמינגהם ()
    חינוך יהודי לתלמידים

     

    כישראלי, היה לי חשוב להבין את המניעים העומדים מאחורי אותם אלו שאינם יהודים וששולחים את ילדיהם לבית ספר זה. קל לנו יותר להבין משפחות נוצריות המעוניינות בחינוך יהודי, לאור תחושת הקרבה לתרבות המערב וההיכרות עם נושא הציבור האוונגליסטי, אך המעניין הוא שנוכחתי לראות שיש כיוון דומה, אם כי באופן פחות מאורגן וממוסד, גם בקרב הציבור המוסלמי. גיליתי שהחברה המוסלמית בבית הספר מורכבת מגוונים שונים, ואינה חטיבה אחת כפי שלפעמים אולי נדמה לנו כצופים מן הצד, גם לא ביחס למדינת ישראל.

     

    גיליתי כי חלק מהמשפחות המוסלמיות שולחות את ילדיהן על אף שזהו בית ספר יהודי מטעמי נוחות שונים, דוגמת מיקומו הקרוב לבית, רמת הלימודים הגבוהה והאפשרות לאכול אוכל כשר (חלאל). למשפחות אחרות, זהות בית הספר כיהודי ואפילו כציוני לא מעלה ולא מורידה כהוא זה, ולעומתן יש גם משפחות השולחות את ילדיהן אליו מטעמים אידיאולוגיים, דווקא מפני שזהו בית ספר יהודי המבוסס על דת אברהמית החולקת עימם נביאים וערכי מוסר דומים.

     

    אינני יודע מהו שיעורה של כל קבוצת הורים שהזכרתי מתוך הכלל, מאחר שלמיטב ידיעתי הנושא לא נבדק, אך ברור לי שככל שההנהגה היהודית תהיה מודעת להבדלים אלו, ותמצא דרך להעריך ולעודד את אלו מביניהם החשים קרבה ליהדות ולישראל לשלוח את ילדיהם לבית הספר, הרי ששיעורים אלו יגדלו ויגבירו את הטון בקרב ההורים. בזכותם - גם בהיעדר ציבור יהודי גדול - בית הספר יוכל להמשיך לשמור על זהותו וימשיך את השפעתו, בין אם לטובת משפחות יהודיות שיצטרפו בהמשך ובין אם לטובת הציבור שאינו יהודי המעוניין בכך.

     

    מקבלים השראה מהיהדות

    במסגרת פעילותי בבית הספר לחמתי מצד אחד בתופעות של הקצנה ואנטישמיות (תחת מעטה של אנטי-ישראליות) בקרב ההורים, ומן הצד השני חיזקתי את הקשר וההערכה לאלו מביניהם שמכבדים את זהות בית הספר ואף רואים ביהדות חלק ממורשתם. נוכחתי לראות שיש גם הורים שמוכנים לתת כתף בשמירה על האתוס הייחודי של בית הספר, דבר שאינו מובן מאליו לאור זאת שלא פעם הם עלולים ליפול בין הכיסאות - לקבל ביקורת מהציבור המוסלמי בשל יחסם האוהד לישראל ולציונות, ובמקביל גם לקבל כתף קרה מהציבור היהודי בשל הרתיעה והחשש מאנטישמיות, התבוללות או מיסיונריות שלעיתים עדיין רלוונטיות.

     

    כששיתפתי בכנס רבנים בבריטניה את נקודת מבטי על בית הספר כבית ספר אחרית הימים, ציבור השומעים צחק. התפיסה הרווחת בקרב הציבור היהודי היא שזהו עוד מקרה עצוב של בית ספר יהודי שעומד להיסגר מפאת עזיבת היהודים את העיר, ועל כן ראיית חצי הכוס המלאה שבו נתפסת כבדיחה או כנאיביות. מניסיוני, הן כרב קהילה המוזמן לכנסים בין-דתיים והן כמי שמכיר את בית הספר מקרוב, אני נוכח לראות שיש יותר ויותר ציבורים שאינם יהודיים המבקשים לקבל את השראתם דווקא מהיהדות ומעם ישראל.

     

    אין זה אומר דווקא שברצונם להתגייר, אלא שהם מזהים ביהדות גרעין של אמת הרלוונטי גם אליהם ומעוניינים לתת לו ביטוי בחייהם. המעניין הוא שמה שמעכב פוטנציאל זה מלצמוח הוא לא חוסר הרצון של הציבור הלא-יהודי, אלא התפיסה הגלותית המושרשת בנו, שעוד לא מפנימה שליהדות ולישראל יש מה להציע לעולם ושיש מי שצמא לכך, אילו רק נפתח את ליבנו, נפקח את עינינו ונסכים לפתוח להם צוהר.

     

    קינג דיוויד, בירמינגהם ()
    ילדים יהודים לצד מוסלמים

     

    עם חזרתי ארצה בעוד זמן קצר הייתי רוצה לקדם את המודל הבית-ספרי הזה כמודל אפשרי למדינת ישראל, שבו מצד אחד מדינת ישראל וההנהגה היהודית אינה מתנצלת, אלא גאה בזכותנו ובחיבורנו לארץ הזו ולמורשתה, אך מן הצד השני גם מבינה את גודל האחריות בקבלת מושכות ההנהגה לטובת כלל האוכלוסיות החיות במדינה.

     

    במקביל אוכלוסיות המיעוטים, ובתוכן האוכלוסייה המוסלמית, יחזקו את שייכותן למדינת ישראל לא רק כמדינה דמוקרטית אלא גם כמדינה יהודית. שייכות לא רק מפאת כבוד בסיסי לעובדה שעל בסיס זה הוקמה המדינה, אלא כי הפן היהודי שבה לא ייתפס כמאיים על זהותן אלא להיפך, הוא חלק מהותי גם מהמורשת שלהן, מבלי לטשטש את זהותן וייחודן כמוסלמים, נוצרים, דרוזים או כל אוכלוסייה שהיא.

     

    ברור לי שזהו תהליך מורכב, וישנם משקעים ברקע ואתגרים לא פשוטים שיש עוד לצלוח, אך התהליך הכרחי לטעמי לצורך שמירה על זהותה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית לטווח הרחוק, לצד בניית אמון, הערכה והרחבת המכנה המשותף בין החברות השונות המרכיבות את הפסיפס המרתק של החברה הישראלית. זה לא הולך להיות קל, אך אני חוזר בקרוב ארצה כדי לקדם זאת גם כאן. האם אצליח? ימים יגידו, אני מקווה שכן.  

     

    הכותב הוא רב קהילה אורתודוקסית בבריטניה ומוסיקאי-יוצר בעל דוקטורט בביצוע כינור מאוניברסיטת USC בלוס אנג'לס

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים