שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "אולי עשינו טעות כשאיחדנו משפחות"

    לפעמים הורים נוטים לחשוב שמשפחה הנוצרת בפרק ב' תתפקד כמו משפחה גרעינית אך בפועל זה לא קורה. עם אילו אתגרים מתמודדים ההורים והילדים, ואיך אפשר להצליח למרות הקשיים שבדרך?

    "אולי עשינו טעות שעברנו לגור יחד", שקד אומרת פתאום. "לפני כן היה הרבה יותר פשוט. נפגשנו בסופי שבוע ובימים שהילדים שלנו היו אצל ההורה השני". אודי יושב לצידה, עיניו נעוצות בנקודה רחוקה ברצפה, שותק.

     

    "לא עניין אותי אם הם מביאים חברים הביתה, אוכלים מתי שהם רוצים ומשאירים כלים בכיור או רובצים בסלון מול הטלוויזיה", היא ממשיכה. "מה אכפת לי, אני חוזרת לבית שלי. עכשיו כל השיחות שלי ושל אודי זה "הם לא הורידו מהשולחן, השאירו את הדוד דולק והוא מתעצבן עלי שאני סתם מחפשת אותם.

     

    "הילדים שלי כל הזמן עושים והם שואלים אותי למה רק הם עוזרים. השיא היה כשביום שישי בקשתי מהם לעזור לפנות את השולחן והוא אמר להם 'עזבו, אני אפנה'. הוא ממש מקטין אותי לידם".

     

    קראו עוד:

    הטעויות הנפוצות ביותר של הורים גרושים

    הוואטסאפ המשפחתי של הורים גרושים

    להודיע לילדים על גירושין - שלב אחר שלב

     

    אודי לוקח נשימה ארוכה וממשיך לשתוק. שתיקה מעיקה. "את יודעת מה הכי כואב לי?", קולה נשבר, "לטלטל את הילדים שלי עכשיו עוד פעם לבית אחר". אודי מביט בה לרגע והפעם היא משפילה מבט. הם שותקים. כשהרגשות גואים שקט הוא כוח. מסנן מילים לא מועילות בשיחה. אני מסתכלת על אודי ושואלת אותו "ומה איתך אודי, היית רוצה להפריד בתים?"

     

    "לא", הוא אומר, "אבל אני רוצה ששקד תבין שאני לא יכול להפיל על הילדים שלי כללים חדשים רק בגלל שעברנו לחיות באותו הבית".

     

     

    עבודת צוות

    אני חיה במשפחה משולבת כבר 23 שנים. אני רוצה להיות ישרה מראש ולומר שלצד הלימודים, העבודה הפרקטית, הרבה מהלמידה שלי לגבי "עשה" ו"אל תעשה" בתוך התא המשפחתי הזה הגיעה אחרי לא מעט מניסוי וטעייה.

     

    עם הזמן גיליתי שאתגרים שחשבתי שהם בלעדיים למשפחה שלי אני חולקת עם הרבה משפחות אחרות ואצל רובן הם מקור לסכסוכים. שיעור הגירושין במשפחות משולבות בעולם עומד על למעלה מ-60 אחוז. אם תשאלו זוגות בפרק ב' למה הם מתגרשים, הסיבה המוצהרת תהיה "הילדים" אבל הסיבה האמיתית היא "עבודת הצוות הזוגית".

     

    פרק ב' הוא הזדמנות לצמיחה והתחלה חדשה בחיי משפחה. לבניית מסורות משפחתיות חדשות לאחר משבר פירוק המשפחה הקודמת. הורה יכול ליהנות שוב מתמיכה של מבוגר לצידו והילדים זוכים למודל אחר של תפקיד ואולי על הדרך ירכשו אחים ואחיות לחיים.

     

    משפחה גדולה (צילום: shutterstock)
    הזדמנות לצמיחה והתחלה חדשה(צילום: shutterstock)

    רק שהילד יהיה מאושר

    דווקא בגלל שאין הרבה מידע זמין על משפחות משולבות (המחקרים בעולם התחילו רק בשנות ה-70) יש נטייה לחשוב שהמשפחה הזו תתפקד כמו משפחה גרעינית, אבל היא לא.

     

    האנשים בה עברו שינויים רבים - גירושין, הפרדה לשני בתים, התארגנות מחדש ועכשיו בית חדש עם אנשים חדשים. מה שנשאר קבוע זה הקשר הרגשי בין ההורים לילדים. כי לרוב כאב הפרידה מהמשפחה הגרעינית משתהה והקשר הרגשי הוא סלע איתן.

     

    אבל לא פעם הוא גם מבלבל את ההורים כשהם נדרשים למלא את תפקידם הסמכותי. משמעת למשל היא דוגמה מצוינת למכשול כזה שמפרק משפחות משולבות, כאשר רגשות אשם של ההורים מונעים מהם הטמעת כללים וגבולות.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    הם מרגישים שהילדים עברו מספיק תלאות ורוצים להגן עליהם ממצוקה רבה יותר, כי בסך הכל מה הם רוצים - שהילד יהיה מאושר ואיך זה יקרה כשבני הזוג שלהם כל הזמן "יורדים" עליהם, והכי גרוע, שבסוף הילדים לא ירצו לבוא.

     

    נשמע מוכר? חששות אלו גורמים להורים להחמיץ הזדמנויות ללמד את הילדים שיעורי חיים חשובים של הסתגלות, שיתוף פעולה, חיים בתוך גבולות, התחשבות ומשפיעה לרעה על היחסים בין בני הזוג והילדים שהם מצידם סבורים שהילדים "מפונקים".

     

    מכאן הדרך להצפת רגשות מעיקים של טינה, אשמה ו"למה אני לא יכול פשוט לאהוב את הילד הזה כמו שאני אוהב את שלי?" כשמנגד ההורה הביולוגי נקרע בין שניהם ומנסה לרצות את שני הצדדים.

     

    כדאי להחליט מראש על תגובה להתנהגות לא רצויה (צילום: shutterstock)
    כדאי להחליט מראש על תגובה להתנהגות לא רצויה(צילום: shutterstock)

    אל דאגה, לא הכל אבוד, כמה כללים חשובים:

     

    1. תקשורת: לפני שבכלל ניגשים לפתור בעיות, בססו דפוסי תקשורת בריאים: כל בעיה עולה לדיון משותף ביניכם כשכל אחד מחזיק בראש את הצרכים של השני. במצב כזה אף אחד מכם לא יפתח תחושה של דחיה הנובעת מחוויה של "אני בעדיפות שניה", תחושה רווחת לא מעט אצל בני הזוג. בהתחלה יהיו הרבה שיחות כאלה בהם תלמדו אחד את השני, אבל עם הזמן הדברים ישתלבו והשיחות יתמעטו.

     

    2. תגובות: תחליטו מה יהיו התגובות שלכם על התנהגות רצויה של הילדים ומה ההשלכות להתנהגות לא מקובלת. כל אלו חלים על כולם וכל הורה אוכף אותן מול הילד שלו.

     

    3. פרגון: פרגנו לכל הורה זמן עם הילד שלו.

     

    4. שגרה: קבעו שגרה קבועה בימים שהילדים מגיעים. הדרכה ברורה על מתי, איפה ואיך דברים יקרו. זה מאפשר לילדים לדעת למה לצפות, ומונע רגשות אשמה שמניבים "הורות דיסנילנד".

     

    5. הימנעו מהשוואת ילדים. לדוגמה, "הילדים שלי לעולם לא היו עושים את זה!" או לומר בקול רם את התכונות החיוביות של הילדים של בני הזוג שיזרעו יריבות לא בריאה.

     

     

    6. שיתוף פעולה: ילדים מחקים את ההתנהגות של ההורה שלהם, לכן הקפידו לגבות אחד את השני לפניהם. הילדים מצידם יחושו שאתם צוות מגובש שמוביל אותם בביטחה. אם יש משהו שמעלה את הסיכוי להרגשה של אושר, זה הדבר.

     

    הכותבת היא יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד/ים ממערכת יחסים קודמת)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    קבעו שגרה קבועה בימים שהילדים מגיעים
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים