"האח הגדול VIP": מלחמת הקודש על זכותם של "הצחוקים"

בקר טוב ערגליות מחמד טריות שכמוכם. אנחנו שבוע לפני הסוף, הישאם הלך, לירן שטראובר הלך, נותרה רק אוכלוסיה מצומצמת המונה כ-100 איש בבית האח, נקווה שזה יספיק כדי להחזיק את האקשן עד הגמר בשבת הקרובה.

הפרקים השבוע החזירו אותי למערכון אהוב של ניר וגלי ב"פינת ליטוף", שבו אביגדור הצב "עושה שמח", כלומר משמיע מוזיקה מזרחית בפול ווליום כשכולם ישנים. נזכרתי בו כשהדם החם בין שי חי (הפעם עם ויקי) ובין חבורת הבדרנים מנווה אילן געש השבוע שוב, כששי חי התלונן על מה שהוא כינה בשם "הרעש", ועדי, לירן, אסף ונטלי הצדיקו בשם מלחמתם על קידוש "הצחוקים". "הצחוקים" הם אכן אחד ממפעלות ישראל המוערכים ביותר. נדמה שאי אפשר להפריז בחשיבותם של "הצחוקים". אני בטוחה שכשיבנה פה בית שלישי ביום מן הימים, אם תרצה השם, יוקרב לפחות זבח אחד מרשים ויקר של חלקי בשר עסיסיים לטובת "הצחוקים", ואני מוכנה להתערב אתכם שלעדי לאון יש על הקיר בבית תמונה של דודו טופז ליד התמונה של תמר זנדברג.

עוד על האח הגדול VIP:

• להצביע לאסף זה כמו לשים פתק לבן בקלפי
• הקולות בראש של שי חי ימשיכו לריב
• בוקר טוב, השי חי שלכם חזר
• המודחת שלא הייתה 
  

"הצחוקים" הם אחד מעמודי התווך של החברה הישראלית. ממש כמו אחיהם האובד, ה"למה לא לפרגן?". ולמה לא, בעצם? הם בחינם, הם מעבירים את הזמן בניוטרל כשאתה במקרה נכנס לעונה משעממת של "האח הגדול" והם גם מאפשרים לך להגיד על אנשים אחרים או לאנשים אחרים מה שיגרום לך להרגיש שאתה מורם מהעם לרגע. ואם הם אומרים לך שזה לא לעניין, אתה יכול – מה יכול, אתה חייב! - להשתמש בזכות החוקתית השמורה לך כאזרח באומת הדאחקות, ולהגיד "צוחקים אתך, מה קרה", משפט שתקדימית כבר הוכיח את עצמו כטיעון שסוגר במיידי ולאלתר כל תיק.

לירן שטראובר הולך הביתה

נסו בעצמכם - אין סיטואציה שהמשפט הזה לא מצליח לנעוץ! למה קנית את הצוללת הזאת? צוחקים אתכם, מה קרה?". "למה קראת לחיילי צה"ל חיות אדם? צוחקים אתכם, מה קרה?". "למה שלחתם את הזבל החללי שלכם לגרם השמיים שלנו המכונה ירח או לבנה או סהר? אנחנו נראים לכם כמו מזבלה? צוחקים אתכם מה קרה?". רסט מיי קיס. ואגב, בשפלות רוח וענווה אני מבקשת לציין שאם אתם צופים של ריאליטי כמו "האח הגדול", הדבר האחרון שאתם מעוניינים בו הוא בדיירים שיעסיקו את עצמם ב"צחוקים" כדי להעביר את הזמן במקום לספק לכם תוכן ראוי לצפייה, כמו עדי לאון מוקף על ידי קולפן או מסיבת הפרידה של לירן שטראובר מהאגו שלו (אין, מתה על האנשים האלה שאין להם אגו. לי אין איד. נולדתי עם אבל איבדתי אותו כשקיבלתי חיסון). "שמח באולפן, עצוב בבית" מעולם לא היה רלוונטי יותר.

סופו של משולש האהבים שמעולם לא קרה

בקיצור, שלא תבינו מזה ששי חי, הקזבלן מנווה אילן, בהכרח צודק בויכוחים שלו עם נטלי – ברור שהוא מוטרד נפשית ושהיא לחצה לו על נקודה רגישה כשהיא העלתה את הרעיון שהוא מתבדל חברתית כחלק מהמודל העסקי שלו. הוא עצמו הודה בזה בעבר בחדר האח והתגובה שלו לא היתה פרופורציונאלית. אני רק אומרת שזכותו של אדם שמורה לו לשים פקקי אוזניים כשהוא לא יכול לנהוג כאדם מהישוב ולכבות את הטלוויזיה, כשמסביבו חבורה של ילדי גן מריירים שמשחקים ב"מאתיים ואחת וריאציות על אותה הבדיחה", ואין לאן לברוח מהשבבים שעפים מבדיחות הקרש שהם חוטבים.

ומילה טובה לגיא זו-ארץ: מאוד הולמת אותך הנחיית יחיד, ובאמת, למה לא לפרגן? בשבוע הבא: גמר, פסיכולוג צמוד לשי חי וחג שמח למי שחוגג. אילליקה!