קיידי ריקליס, בת הזקונים של משולם ריקליס, לא הגיעה להלווייתו שנערכה בארץ ב־27 בינואר. שמה גם לא צוין במודעת האבל. למעשה, ריקליס התחילה להתאבל על לכתו של אביה כבר לפני חמש שנים, אז החל הנתק ביניהם, שרק הלך והעמיק ככל שעבר הזמן. "אני לא חושבת שכך הוא דמיין את סוף חייו, ללא ילדיו לצידו", מספרת ריקליס,
הנמצאת בשנות השלושים המוקדמות לחייה, ומסרבת להסגיר את גילה המדויק. "רציתי להיות שם, אבל אשתו החדשה העבירה לנו מסר שאנחנו לא מוזמנים להלוויה או לשבעה". אשתו החדשה של אביה היא כמובן טלי סיני־ריקליס.
לפני שבע שנים התוודעו צופי הטלוויזיה בישראל לבני הזוג ריקליס בדוקו־ריאליטי "מעושרות". חתונתם שודרה במסגרת התוכנית, היא בשמלה לבנה והוא בטוקסידו. קיידי לא הוזמנה, למרות שאז הייתה בקשר עם אביה. "זו לא הייתה החתונה האמיתית שלהם, אלא חתונה מזויפת", היא אומרת. "הם התחתנו לפני כן בניו־יורק".
ב"מעושרות" סיפרה סיני־ריקליס על האהבה הגדולה למיליונר הקשיש: "זו הייתה אהבה ממבט ראשון, החזרתי לו את הרצון לחיות וגרמתי לו לעשות עלייה. הוא חיזר אחריי, הגיע להורים שלי וכבש גם אותם". האהבה הגדולה שהפגינה אמה החורגת כלפי אביה לא מרגשת את קיידי. "אני חייבת להודות שהיא שיחקה משחק טוב, כל הזמן כירכרה מסביבו וליטפה אותו והראתה כמה שהיא אוהבת אותו, וזה נראה די משכנע, אבל היא שחקנית".
אחיה הצעיר, כריסטופר, דווקא כן הגיע לארץ ללוויה, אך מי שנכח בה יודע לספר כי לא התאפשר לו לומר קדיש על אביו המנוח. את הקדיש קרא אחיו־למחצה, איירה, שהגיע מניו־יורק. שמם של קיידי וכריסטופר גם לא נכלל במודעת האבל שפירסמה האלמנה הטרייה. שמות שני ילדיו הבכורים דווקא כן צוינו, וכן שמות בני הזוג ושמות הנכדים. אפילו שמה של בתו הבכורה מונה, שהלכה לעולמה, צוין ואף שמה של אחותו אביבה - שגם היא לא ביחסים משופרים עם גיסתה.
5 צפייה בגלריה
"בשלב מסוים ייתכן שקראתי לה כלבה". טלי סיני ריקליס עם משולם ריקליס
(צילום: אביגיל עוזי)
עכשיו קיידי, בתו של ריקליס מנישואיו השניים לפיה זאדורה, נפתחת ומספרת בריאיון מיוחד מה הביא לקרע המשפחתי שמנע ממנה לראות את אביה בשנים האחרונות לחייו. לדבריה, אמה החורגת סיני־ריקליס גרמה לקרע המשפחתי זמן קצר לאחר שהשניים נישאו ב־2010. "לא הודיעו לנו אפילו שהוא נלקח לטיפול נמרץ. אמי ואני העברנו את כל הבוקר בטלפונים לבתי חולים במטרה לאתר אותו לאחר ששמענו ממישהו שהוא אושפז", היא מספרת. "לבסוף הגענו לאחות נחמדה שאישרה שהוא נמצא שם ושהוא גוסס. נאמר לנו על ידי אנשים מתוך המשפחה שטלי תעשה כל שבכוחה למנוע מאיתנו לראות אותו בבית החולים או להיות בלוויה. דודתי אביבה ניסתה לבקר אותו בבית החולים ונאמר לה שאסור לאיש לראות אותו ללא אישורה של אשתו. היא לא התייחסה, נכנסה בכל זאת וראתה אותו שם, אבל הוא כבר היה ללא הכרה. אני ואחי לא נכללנו ולא הוזמנו ללוויה. הייתי הרוסה מזה, אבל האמת היא שאני מתאבלת עליו כבר חמש שנים".
ריקליס, שנפטר לפני כחודש בגיל 95, נולד בתורכיה ועלה עם משפחתו לישראל בילדותו, אך כשמלאו לו 24 היגר לארה"ב עם אשתו הראשונה, יהודית שטרן. תוך שנים ספורות הצליח בעסקים והפך למיליארדר. הריאיון עם קיידי־זי, שם הבמה שלה שבו היא משתמשת כזמרת, נערך בדירה שלה המשקיפה אל הים בסנטה מוניקה. היא בחורה קטנת קומה, רזה עם שיער ג'ינג'י ועיניים כחולות ויפות שדומעות כשהיא נזכרת בשנים האבודות ובתחושת הנטישה הקשה שחשה לאחר שאביה חתך אותה מחייו. "חמש השנים האחרונות היו קשות לי בגלל הנתק מאבי. הגעתי לבית החולים מספר פעמים עם התקפי חרדה, חשבתי שאני הולכת לחטוף התקף לב. הלכתי, ואני עדיין הולכת, לטיפול פסיכולוגי והייתי על כדורים נגד דיכאון. זה כואב, אבל אני ממשיכה הלאה. אני מנסה לחיות בשלום עם מה שקרה. לפני שנה שיחררתי מספר שירים באלבום "Daddy Issues" (בעיות אב - א"א) וזו הייתה הדרך שלי להתמודד עם כל זה".
שלחת אליו את האלבום?
"כן, ניסיתי להעביר לו את השירים דרך אנשים בישראל כי ידעתי שאם אשלח בדואר הוא לא יקבל את זה. שמתי את הכול במעטפה וכתבתי לו מכתב. הבחור הישראלי ששלחתי אמר לי שפקיד הקבלה בבניין של אבא שלי אמר לו שכל דבר עובר דרך טלי, אז אני לא חושבת שהוא קיבל את האלבום. זה כנראה נעצר אצל אשתו".
ניסית להתקשר אליו?
"אי־אפשר היה. היא הייתה עונה לטלפונים וכששומעת שזאת אני, מנתקת. זו הייתה השתלטות עוינת. אבי גם לא היה טוב במחשבים אז לא היה טעם לשלוח אליו אימייל. אבא היה בשלב בחיים שבו הרגיש מאוד פגיע, הוא לא היה אותו אדם גדול וחזק שהיה בעבר. הוא עבר שבץ, בתו הבכורה שאליה היה קשור נפטרה מסרטן. כשאתה בן כמעט 100 ואתה צריך מישהי לצידך, כל מי שמגיעה ואגרסיבית מספיק יכולה להשתלט עליך בקלות".
בהתחלה, אומרת קיידי, הכול היה בסדר. "היינו יוצאים ביחד לארוחות ערב ולטיולים, ואז התחלתי לראות צדדים אחרים באישיות של טלי, שלא הרגשתי נוח איתם. הייתה פעם שכולנו הגענו לבית מלון בבוורלי הילס כדי לחגוג איתו את יום האב. אמי ואבי החורג נהגו כל הדרך מלאס־וגאס להפתיע אותו, אבל הוא לא הגיע. התקשרתי אליו מספר פעמים ולבסוף טלי ענתה והודיעה לנו שהוא נמצא בבית של המנתח הפלסטי שלה ושהוא ישן בגלל שהוא נמצא על משככי כאבים ושלא יוכל להגיע. תביני, קבענו שבועיים מראש. היינו מאוד מאוכזבים ומודאגים. ראיתי אותו אחרי מספר חודשים בחתונה של אחייני והוא היה שם איתה. היא עמדה שם כמו קיר ולא הניחה לי להתקרב אליו. בשלב מסוים ייתכן שאפילו קראתי לה כלבה".
אבל אביך גם יכול היה ליזום וליצור איתך קשר, והוא לא עשה את זה.
"נכון. אני לא יכולה להגיד בדיוק מה הוא חשב. אני לא חושבת שהוא פחד ממנה, אבל הוא פחד שהיא תעזוב אותו. כשאנשים שומעים את הסיפור שלי בפעם הראשונה, הם אומרים לי: 'זה יותר נפוץ ממה שאת חושבת, יש הרבה אנשים שמתמודדים עם זה'. צריך להיות חוק נגד התעללות בקשישים ובידודם ממשפחתם. צריך להיות אדם עם לב שחור כדי לעשות דבר כזה למישהו להרחיק אותו מילדיו ונכדיו. הוא היה כל כך גאה בכולנו ואהב את משפחתו. אבל בשבע־שמונה השנים האחרונות זה לא היה הוא. אני לא חושבת שהייתה לו ברירה, הוא פשוט לא רצה להיות לבד".
כן, אבל אביך היה איש חזק. מה את חושבת שקרה לו בשנים האחרונות שהביא לכך?
"יש לי מכתב שהוא שלח לי בתגובה לדברים שכתבתי לו לפני מספר שנים. כתבתי לו שאני תמיד אוהב אותו ושאני סולחת לו ומקווה שהוא יכול לחיות עם עצמו ועם מה שעשה. נתתי את המכתב לאחי שימסור לו אותו. הוא כתב לי בחזרה שהוא נבוך בגלל שהפסיד את כל כספו ושהוא מרגיש פחות גבר. לפני שהוא הכיר את טלי הוא יצא עם אישה אחרת, גולד־דיגרית שבגדה בו. הסיבה היחידה שאבא גילה על כך הייתה שהבחור קיבל סרטן והתוודה בפני אבא שלי כדי לכפר על עוונותיו לפני מותו. זה שבר את ליבו. הוא כתב לי: 'אני זקוק למישהי, אני לא רוצה להיות לבד, זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי', וטלי הייתה שם. אני שונאת להגיד את זה, אבי היה איש גדול ונפלא אבל גם איש דפוק באותו הזמן. אני לא הייתי מתחתנת עם גבר בן 88 רק בשביל הכסף שלו. היא תפסה אותו בנקודת שפל בחייו".
"היינו קרובים, נהגנו לצאת לארוחות ערב כל הזמן והייתי מבשלת בשבילו, למרות שהוא אמר שאף אישה לא צריכה להיות במטבח ואהב לבשל בעצמו. הוא היה איש מצחיק ונפלא. לפעמים אני מתעוררת ואומרת לעצמי 'הוא היה נפלא' ולפעמים 'הוא היה אס־הול'. אמא שלי נסעה הרבה במסגרת ההופעות שלה ואבי היה שם תמיד, והיה מקריא לי סיפורי תנ"ך לפני השינה. הוא גר עם אחי תקופה מסוימת והם היו קרובים. הוא היה גם קרוב לאמי, היא גרה איתו גם לאחר הגירושים במשך עשר שנים. אבי תמיד אמר שאמי הייתה אהבת חייו. תקופה מסוימת אפילו קראו לו מיסטר זאדורה והוא אהב את זה".
את זוכרת את הפעם האחרונה שראית אותו?
"זה היה לפני כחמש שנים. בחור שעובד במסעדה בבוורלי הילס ומכיר אותי התקשר אליי ואמר לי שאבא שלי נכנס פנימה ושהוא יושב לבד. טלי לא הייתה איתו. כשהגעתי הוא התנהג כאילו שום דבר לא קרה, הסתכל עליי ואמר: 'היי קיידי, את כל כך יפה'. הוא היה מתוק ונחמד".
פיה זאדורה, אמריקאית קתולית ממוצא פולני ואיטלקי, הייתה זמרת ושחקנית כשריקליס נשא אותה לאישה ב־1977. היא הייתה בת 24, והוא - מבוגר בשלושים שנה. כעבור כמה שנים הגיעו הילדים, קיידי וכריסטופר. המשפחה עברה לגור באחוזה בבוורלי הילס. כבתו של איש שהונו נאמד בחמישה מיליארד דולר, קיידי זוכרת ילדות בצילו של שומר הראש שהתלווה אליה לכל מקום שהלכה.
הייתה לך ילדות מאושרת בסך הכול?
"הייתה לי ילדות מוזרה. החברות הכי טובות שלי היו פריס וניקי הילטון. הן היו מגיעות אליי הביתה לשחק והיינו נוסעות ביחד לכנסיה לטקס לחם הקודש. כשהייתי בת 14 והלכתי עם חבר מהשכבה שלי לסרט הוא רצה לנשק אותי, אבל פחד בגלל ששומר הראש ישב מאחורינו. השומר הזה ליווה אותי לכל מקום, גם לבית הספר. אנשים חושבים שבגלל שגדלתי בבית מקסים ועם כסף אז אין לי בעיות, אבל זה יכול גם לדפוק אותך ולתת לך להרגיש כאילו את הבן אדם הבודד ביותר בעולם. אבות של ילדים נוטשים אותם בגלל כל מיני דברים, סמים או כסף, זה יכול לקרות לכל אחד. אני אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי, אבל זה קרה.
"היו לנו יחסים נהדרים, מעניינים וגם מוזרים כל חיי. הוא היה אדם מרתק, משוגע ומוזר, אבל הוא היה אבא שלי. הוא היה אבא אוהב עם כל הבעיות שלו".
ספרי לי על זיכרון אחד מוזר או משוגע כזה.
"מדונה הוציאה את הספר 'סקס', ואני הייתי אובססיבית לגבי הספר הזה. אבי הוריד אותי ואת אחי ליד חנות הספרים ואנחנו נכנסנו פנימה כדי לקנות את הספר. המוכר שראה שני ילדים אמר שהוא לא יכול למכור לנו את הספר, אז התקשרנו לאבי שייכנס פנימה ויקנה אותו. הוא נכנס, עילעל בספר ואמר: תן לי שניים".
אביך חגג איתך את החגים היהודיים?
"כן, חגגנו את כל החגים, חנוכה לצד חג המולד. אמי קתולית, ואבי היה נוהג להתלוצץ ולקרוא לנו שיקסות. הוא היה פתוח לגבי עניין הדת ואמר שאנחנו יכולים לבחור איזו דת שאנחנו רוצים, כל עוד אנחנו בוחרים בדת".
בריאיון שנתן ריקליס ל"ידיעות אחרונות" סיפר פעם על חברותיו: "סינדי הייתה המאהבת מספר אחת שלי. היא גרה בדירה מולי, אני קניתי לה. גם למאהבת מספר שתיים סידרתי דירה, אבל בניו־יורק. מספר שלוש גרה בלאס־וגאס, היא הייתה אלופת ארה"ב בהחלקה על הקרח. גם מספר ארבע גרה בווגאס, היא רקדנית. בלוס־אנג'לס יש לי גם את ליסה, אבל רק בימי רביעי. הן יודעות אחת על השנייה, הן מסתדרות כי אני מתייחס לכולן יפה. אני מאוהב בכולן. עד גיל 40, זה המקסימום. הן גם יודעות את הסדר, זו מספר אחת וזו מספר שתיים, ככה עד עשר".
תמיד היו לו הרבה חברות מהצד, האם זאת הייתה הסיבה שבסוף הורייך התגרשו?
"כן. הם היו נשואים 17 שנים והוא בגד בה, אבל לא בגלל שלא אהב אותה. אבא שלי אהב נשים, הן נתנו לו להרגיש טוב".
איך את היית עם החברות שלו?
"היו לו הרבה חברות והן היו קרובות לגיל שלי, שזה היה מאוד מוזר, אבל כולן היו נחמדות וחמודות. היו הרבה דברים מוזרים בחיי אבל אולי בגלל זה יש לי ראש פתוח".
הוא גם היה נדיב כלפי החברות שלו.
"הוא היה כמו אופרה ווינפרי - חילק להן מכוניות ובתים ולקח אותן לחנויות יוקרה שיקנו כל מה שהן רוצות. אני זוכרת פעם שניסיתי להכניס אותו לאתר ההיכרויות לאחר שהוא נפרד מהחברה ששברה את ליבו. הוא לא היה טוב במחשבים, אז אני הכנסתי עבורו את כל הפרטים והוא נתן לשאלון של האתר תשובות מצחיקות כמו: 'אני מלך היהודים'. מובן שהוא לא קיבל אף תגובה, אז בסוף שיכתבתי את התשובות והוא יצא לדייטים. אבל הוא היה בשנות ה־80 לחייו והנשים שענו לו היו מבוגרות מדי לטעמו. הוא אהב אותן צעירות ורזות".
יום לאחר הריאיון קיידי מבקשת ממני לצנזר ציטוטים, חלקם קשור לאחיה כריסטופר שעובר תקופה קשה עם מותו של האב האהוב, שאותו לא זכה לראות לפני מותו. ציטוטים אחרים קשורים לעניינים כספיים רגישים הקשורים לירושה.
לאחר מותו של אביה, כתב לה אדם שאותו היא לא מכירה: "את הכסף של אבא שלך את יודעת לבזבז, אבל להיות בלוויה לא". מה שעוזר לה, לדבריה, הן השיחות עם המטפלת שלה והמוזיקה. "כשהקלטתי את השירים שלי ל־Daddy Issues בכיתי. היה לי אפילו קשה להאזין להם. היום אני עובדת על אלבום חדש וחיה בשלום עם זה. עברתי מספר שלבים של אבל ושמתי את כולם במוזיקה שלי. לשחרר היה קשה לי, אבל הוא מת עכשיו ואין לי מה לעשות עם זה יותר. זה מוריד את הלחץ ממני ובאותו הזמן, הסיוט הכי גדול קרה".
שמעת שטלי עובדת על סרט דוקומנטרי על אביך.
"כן. היה לה צוות של צלמים שליווה אותה בלוויה וצילם אותה. היא גם הוציאה ספר עליו כשהיה עוד בחיים. אני לא יודעת אם אנחנו מוזכרים שם, אבל יש שם תמונה אחת שלנו עם אבי וביל קלינטון. היא בטח הכניסה אותה כי זו הייתה התמונה היחידה שהייתה לאבי עם ביל קלינטון".
שיר שעוסק בכאב הניתוק מאביה. מתוך האלבום של קיידי ריקליס
עשית משהו לזכרו כאן בלוס־אנג'לס?
"הוא כל הזמן אמר שהוא הכי רוצה שאימי תשיר את השיר My Way של פרנק סינטרה בלוויה שלו. אז ערכנו למענו ערב זיכרון משלנו, השמענו את השיר והעלינו זיכרונות טובים מהאיש שכל כך אהבנו".
מטלי סיני-ריקליס נמסר בתגובה: "אין לי עניין לענות לאנשים שמחפשים לעשות רע. לגופו של עניין, כל מה שפעלתי היה בהתאם לבקשות של משולם. ולא באמת פעלתי מי יודע מה, זה הכול היה ביניהם. לבקשתו של משולם במשך חיינו המשותפים, הן בעל פה והן בכתב, הוא התעלם. הכול מגובה באסמכתאות פורמליות. לי ולמשולם היו חיים טובים כל כך, ואני מרגישה שהוא עדיין איתי. שלשום עשיתי ערב לעילוי נשמתו, לכבוד השלושים לזכרו. משולם היה דור תשיעי של הבעש"ט וזה היה ערב עטוף בקדושה ובאנרגיות חזקות, וגם יש קרן מלגות של משולם לסטודנטים מצטיינים. אז כל שאר הדברים לא חשובים. זה המסר שחשוב לי להעביר".
