גנץ ולפיד תלמדו: כך הופכים לפאוור קאפל
ברור שגנץ ולפיד לא מאוהבים. שום חץ קופידוני חביב לא נגע בהם כמו זוג שהתגבש מתוך התאהבות וחיבור רגשי עמוק, ועדיין לחיבור ביניהם יש סיכוי להצליח. המאמנת הזוגית מסבירה כיצד
החבירה של גנץ מ"חוסן ישראל" אל לפיד מ"יש עתיד" הביאה למפץ פוליטי, שהכניס את ביבי לספין מאתגר ולבניית גוש חוסם מצדו. המדינה געשה, ואפשר היה להרגיש באוויר התרגשות לשינוי מתוך כוח חדש שנולד, כוח משותף שעוד רבים המכשולים עמם יאלץ להתמודד כדי להוכיח שסכום חלקיו גדול מהשלם.
הדרך לאיחוד התאפשרה סביב רצון משותף למהפך פוליטי, רצון שהתגבש לכדי מטרה ברורה אחת ומשותפת - החלפת השלטון הקיים. אבל מה יהפוך את המהלך הזה להבטחה חדשה? מה יגרום באמת לתמונה הפוליטית לקבל טוויסט ולהשתנות? אינני פרשנית פוליטית, אבל דבר אחד אני כן יודעת - אם הנפשות הפועלות ישכילו להשתמש בחוכמה בכוחו של האיחוד, כוחם יגדל ואיתו גם הסיכוי שלהם לנצח. איחוד מוצלח דורש הקשבה, קבלה של השוני של האחר, תקשורת מקרבת ולא מתנגחת ועוד פיצ'רים שהם אתגר עבור כולנו ביחסים, בטח שבזוגיות. אז איך באמת עושים את זה נכון? איך הופכים לזוג שהוא 'פאוור קאפל' שיכול לנצח כמעט הכול?
ברור שגנץ ולפיד לא מאוהבים. שום חץ קופידוני חביב לא נגע בהם כמו זוג שהתגבש מתוך התאהבות וחיבור רגשי עמוק. עם זאת, החיבור הראשוני של ההתאהבות הוא חזק אבל לא בהכרח מרמז על הצלחה בהמשך. אפשר אפילו לומר שדווקא האהבה הראשונית העיוורת היא זאת שמייצרת ציפיות מחד ופגיעות מאידך. זוגיות של אהבה, זאת שבאמת הופכת לכוח משותף, היא גם סוג הזוגיות שביכולתו לצלוח את השלב הזה. זאת זוגיות שמתבגרת מתוך הקונפליקטים, מתעצמת ומתקרבת מתוך המשברים.
קונפליקטים, או בשפת הזוגות – הדרמות, הריבים ומפחי הנפש, מאיימים, לפחות בתחושה הפנימית העמוקה, על מי שאנחנו, על מה שחשוב לנו ועלינו ברמה ההישרדותית-רגשית. כדי לגדול מהם אנחנו נדרשים למסע גילוי מחודש של מה חשוב לנו יותר ומה פחות. עלינו להבין את הצדדים והחלקים באישיות שלנו שמשתקפים אלינו דרך העיניים של האחר, ומתוכם עלינו לדייק לעצמנו את מה שמחבר במקום את מה שמפצל.
למרבה ההפתעה, הקונפליקטים עצמם הם אלו שבונים אותנו כזוג, ודורשים מאתנו להתחבר שוב ושוב לרצון המשותף ולבית שהתחייבנו לבנות ביחד. הכאבים והמנגינה המאשימה שלהם כמו "הוא לא עושה מספיק בבית", "היא לא מפרגנת לי, ותמיד יש לה תלונות", יכולים להימשך לנצח. הם מחלחלים לתוך הקשר ומייצרים נפרדות שבה כל אחד מהצדדים מרגיש שהוא שקוף, תחושה שמעצימה את המעגל ומייצרת עוד ועוד תסכולים שעלולים להביא לאומללות ופרידה. הדרך היחידה לצאת מהלופ הזה היא כמובן לדבר ולתקשר, אבל לא מתוך האשמות והטחת תלונות האחד בשנייה, אלא מתוך תקשורת של הכאב עצמו והקושי. זאת תקשורת אחרת לגמרי, והיא לא נשמעת כמו "אתה לא בסדר כשאתה...", אלא יותר כמו "כואב לי שאני... ואני זקוקה ל... כדי להרגיש טוב יותר בקשר שלנו".
פחות אגו, יותר הקשבה מהלב
זוג שנחשב ל'פאוור קאפל' יודע שבאותן שיחות עליו לאפסן את האגו הפגוע, ולהעניק משקל גדול יותר ליכולת לדבר מהלב ולהקשיב מהלב. אבל זאת עדיין רק ההתחלה - כדי שבאמת נהפוך ליחידה אחת שפועלת מתוך הביחד, לכל אחד מהצדדים האחריות להשתנות. צריך לקחת בחשבון שלעיתים אלו שינויים עמוקים של התנהגויות שמייצרות את הכאב בצד השני, למשל להיות יותר יוזם ואקטיבי בקשר דורש מאיתנו לקחת אחריות ולעיתים אפילו לשנות בתוכנו דפוסים פסיביים עמוקים. גם לשחרר שליטה וללמוד לסמוך ולעבוד יחד הוא פיצ'ר שדורש לעיתים עבודה פנימית עמוקה.
זוג שמצליח להתעלות על האתגרים הפנימיים שהזוגיות מציבה בפניו, ילמד לראות את מה שכן עובד ולהתמקד בחיובי. זוגיות אוהבת היא כזאת שהרצון שלצד השני יהיה טוב נמצא בראש סדר העדיפויות שלנו, ממש לצד הרצון שלכם לחוש בטוב עם עצמכם.
המפה הפוליטית החדשה קוראת לאיחוד כוחות. גנץ, לפיד ושאר החבורה יצטרכו למצוא דרך משותפת שתגיע מתוך יציאה כל פעם למאבק פנימי ומדיני על ערכים, השקפת עולם ואהבת הקהל. אני צופה הרבה פגישות ושיחות לתוך הלילה, שבתקווה יביאו כל פעם מחדש למצוי הכוח מתוך ויתור על האגו, למידה וחיזוק הכוח המשותף במקום פיצולו.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת בנקודתיים - תהליכי זוגיות
