געגועים לישראל הלבנה והשוביניסטית
מערך היח"צ שהינדס את רביעיית הגברים בצמרת רשימת כחול לבן תקוע בימים שלפני 1977. במפלגת "רק לא ביבי" אין מקום ממשי לנשים
"אין ימין ואין שמאל" - או בגרסת בוגי יעלון גם יש וגם אין - הוא מסר מבריק הישר מבית המדרש הפוסט-מודרניסטי של מפלגת כחול לבן, שמסביר לנו שמה שחשבנו עד עכשיו הוא טעות מרה: במשך כל השנים שבהן התקוטטנו ימין מול שמאל, לא הבנו שמדובר באשליה. רבנו על שטויות. עכשיו חברו גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי וגילו לנו את האמת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ועל הדרך הם גילו לנו עוד משהו: שבשביל להיבחר לשלטון אין צורך ממשי בנשים. חשבנו שהנהגה נקייה מנשים זה לא משהו שיכול לעבור, ולו לשם מראית העין, ואז באה מפלגת "רק לא ביבי" והראתה לנו שאפשר אחרת. אחרי שנים של מאבק באפליית נשים, בתקרות בטון וזכוכית, באה הבשורה המרגיעה שאין בעצם צורך. בבחינת הם ילחמו לכן ואתן תחרישון.
ואם המסר לא נקלט מספיק טוב, שוגרה בשבוע שעבר ממשרד היחצ תמונה של ארבעה גברים, שלרגע הניחו את כל עסקיהם החשובים בענייני החלפת השלטון, והתפנו לחגיגת יום הולדת ספונטנית וצנועה לרב אלוף במיל' גבי אשכנזי. אמנם קומתם קצת שחה ובלוריתם האפירה, אבל ללא ספק הסקס-אפיל שלהם התמזג נפלא עם געגועינו לישראל הישנה והטובה, שכל כולה צבא (הטרדות מיניות ללא הפרעה), לישראל שכולה הסתדרות העובדים (לפרוטקציונרים ולבוחרים נכון), לישראל שכולה חיים יבין ומוטי קירשנבאום (ערוץ אחד) בלי סגלים ושאר גדיים מטרידים.
ישראל של לפני שה"לא נחמדים" של גולדה גנבו את המדינה והמליכו את הביטנים והאמסלמים (עסקנים פוליטיים, פחות יפי בלורית ותואר). ישראל של לפני הפמיניסטיות הרעשניות. ישראל שבה הבנים בחזית והנשים מפנטזות על גופם השרירי, וכשהגברים מחליטים לצאת למלחמה, הנשים מתאבלות על גופותיהם.
ישראל של קבינט גברי סטרילי, כי ביטחון, כלכלה, רווחה, חינוך ופתרונות מדיניים הם לא עסק לנשים. אתן טובות להתמודד יומיום מול כיתות מפוצצות (90 אחוז מורות) ואנחנו נהיה המנהלים. אתן תהיו העובדות הסוציאליות (75 אחוז נשים) ואנחנו נהיה שר הרווחה. אתן תסתובבו בארץ ותפרישו חלה (יש עתיד), ואנחנו נקבע בענייני דת ומדינה.
שלטון הגברים שמציעה לנו מפלגת כחול לבן היא שעת מבחן עבורנו - המחרפות נפשן על מזבח השוויון המגדרי ולוחמות למען נוכחות נשים במקומות שבהם נקבעים גורלות. הרשימה לא ראויה לקולותינו, ולא חשוב מה אנו חושבות על ביבי. נשים אמיצות חרדיות כבר אמרו זאת לפנינו: "לא נבחרות, לא בוחרות".
בשונה מהמפלגות החרדיות המדירות נשים בגלוי, אצל גנץ–לפיד-יעלון-אשכנזי זו "הפוליטיקה החדשה", ששורשיה נעוצים בתפיסה תרבותית שוביניסטית כה עמוקה וכה ישנה, עד שאפילו משטר התקינות הפוליטית של דוקטרינת הזהויות לא גבר עליה. סתם דוגמה: את מצע דת ומדינה של המפלגה יכתבו לנו שלושה חובשי הכיפה השקופה-סרוגה. הם שיקבעו את מידת הדרת הנשים הראויה, עד כמה ימשיכו נשים להיות קורבן של המונופול הרבני ומיהי יהודייה. הללויה!
גילוי נאות: כמה מחבריי הראויים והמצוינים (באמת) הם ממחוללי מפלגת כחול לבן, ואולי לכן חשבתי שגם אני מתאימה לוועדת קישוט של המפלגה - חלילה לא התיימרתי להיות בוועדת כיתה - רק שאולי לא שמתי לב שמרוב מלחמות ומאבקי זכויות, מזמן אני לא עומדת בסטנדרט הנשי של המפלגה.
הגרבוזים ויורשיהם הצעירים והחרוצים משני צדי המפה (בהנחה שיש ימין ושמאל), אלו שמאז 1977 מתקשים לקבל את המציאות של אליטות חדשות, את התזוזה של קבוצות חברתיות מהשוליים הפוליטיים אל המרכז המשפיע, את מעמדן העולה של נשים בצמתים של הכרעה - הם עוד עלולים לגבות מאיתנו מחיר יקר.
כי החברה הישראלית האזרחית על שלל רבדיה ומגזריה כבר עשתה כברת דרך לא קטנה, ואם נביט נכוחה, באומץ וביושרה, ונצליח לעבור את מסכי המיסוך הממותג של סוכני היח"צ, נראה שיש בנו הרבה יותר ממה שמייצג שלטון "הרביעייה".
- בתיה כהנא דרור היא עורכת דין, עיתונאית ופעילה חברתית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
