משפחת מוסרי, הדור הבא
בילדותה, לורין מוסרי קינאה בבני הדודים המפורסמים שלה, טל ועידו מוסרי. עכשיו, עם תפקיד במחזה של ענת גוב, היא כבר מפנימה שגם היא במקצוע. "צריך לעשות סדרה על שלושתנו ולקרוא לה 'המוסרים'"
בילדותה, לורין מוסרי רצתה להיות כמו בני הדודים הגדולים שלה, טל ועידו מוסרי. הם כבר כבשו את הבמות והיא עדיין חלמה להיות שחקנית. עכשיו, אחרי שהיא משחקת בהצגה "משפחה חמה" של ענת גוב שרצה בבית ליסין, היא כבר יכולה להפסיק לחלום, או לפחות להתפנות לחלומות אחרים.
"היום אני כבר לא מקנאה בהם", היא מחייכת. "אני רק לומדת מהם עוד ועוד. הם אלופים, ועדיין מחמיאים לי על כל תפקיד שאני עושה, ומתייצבים לכל פרמיירה והצגה חגיגית שלי. הם נותנים לי את התחושה שהם תמיד פה כשאצטרך ושאני מספיק טובה. היום הם היועצים שלי לכל דבר. הטלפון הראשון שאני עושה כדי לקבל עצה, זה אליהם. לפני כחצי שנה עידו ואני היינו באודישנים לתוכנית המערכונים 'הכל הולך', וזה היה כיף. הוא לקח את זה בסוף, ומאוד פירגנתי לו. לא מזמן אמרתי לאבא שלי שצריך לעשות סדרה ששלושתנו נשתתף ביחד ויקראו לה 'המוסרים'. אני חושבת שלשחק עם הבני דודים שלי זאת תהיה חוויה מדהימה".
לעומת בני הדודים, שידעו מילדות מה יעשו כשיהיו גדולים, כולל בתי ספר לאמנות וצעדים ראשונים בתיאטרון לפני גיל עשר — לורין נכנסה לעניין רק בגיל 15 אחרי שפקדה כמעט כל חוג אפשרי והחזיקה בו מעמד בקושי שבוע. היא נרשמה אז למכינה בסטודיו של ניסן נתיב, השתכנעה שזו הדרך, והשאר היסטוריה. אחרי השחרור מהצבא, בו שירתה כקומיקאית, נרשמה מוסרי, 154 סנטימטרים של אנרגיה מתפרצת, לבית צבי, ועם סיום הלימודים התנחלה בתיאטרון בית ליסין ("עקר בית", אף הוא של ענת גוב, "טרטיף", "הזוג המוזר — הגרסה הנשית" ו"הסודות").
"משפחה חמה" מתרחשת ברובה בארוחת יום שישי שגרתית בבית סבתא מלכה — ארוחה שהופכת לזירת קרבות, כשאחת מבנות המשפחה מודיעה שלא תגיע השנה לליל הסדר, והסבתא נוקטת בכל האמצעים כדי לבטל את רוע הגזירה. לצד מוסרי משחקים תיקי דיין בתפקיד הסבתא, לימור גולדשטיין, עדי גילת, יותם קושניר, שירן הוברמן, לירון ברנס ורוברט הניג. רוני פינקוביץ' ביים.
מוסרי התאהבה במחזה של גוב מהרגע הראשון, וכשגידי הגיע לצפות בהצגה, לא החמיצה הזדמנות לעשות איתו סלפי. "'משפחה חמה' הוא מחזה מצוין", היא אומרת. "ענת גוב כותבת מדהים ומרגש. אין סיכוי שבן אדם בעולם לא יזדהה עם הכתיבה שלה".
איך נכנסת לתפקיד הבת המג"בניקית שאת מגלמת?
"הדיסוננס בין המ"גבניקית לבין העובדה שהייתי קומיקאית צבאית הוא גדול. מרחק של שמיים וארץ. אפילו לא ידעתי איך להחזיק את הנשק. היה לי פטור מנשק בצבא. עדי גילת ויותם קושניר, שני קרביים, עשו לי הכנה. אני מאוד שמחה שגידי והבנות שלהם אהבו את ההצגה".
לפני כמה שנים הוסיפו לשמה את השם "אדל". "חלמתי שאני רואה את השם אדל בתעודת זהות שלי", היא מספרת. "הלכתי לרב של סבתא שלי והוא אמר שזה סימן משמיים, ושיתווספו לחיים שלי עוד דברים. ואכן, התווספו להם הגשמה עצמית והשלמה עצמית. כשסיימתי צבא לא פחדתי מכלום. הלכתי על סטנד־אפ. עשיתי עשר דקות חימום לאמירם טובים, שאמר שאני אישה מצחיקה מאוד. דקה אחרי שחזרתי הביתה שמתי את השמיכה על הראש ולא עשיתי מאז סטנד־אפ. כנראה הציפייה הפחידה אותי, ואיכשהו הדרך הובילה אותי לבית צבי ולתיאטרון. יש לי חומרים במגירה ואולי אתן לעצמי מתנה לגיל 30, שאוטוטו מתקרב, ואעלה איתם לבמה. השאלה מתי. כרגע אני עוד בפיק ברכיים גדול, אבל אני מרגישה שזאת השנה שלי".
