שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    ביקורת הצגה - "4 דקות ו-12 שניות": כשהגיבור הוא סרטון סקס - זו בעיה

    העיבוד של תיאטרון באר שבע למחזה על שיימינג של מתבגרים המפיצים סרטון סקס ברשת, אומנם כתוב בחדות ועוסק בנושא אקטואלי, אבל סובל מקושי: הנער מפיץ הסרטון והנערה שמופיעה בו כלל לא נמצאים על הבמה. בהיעדרם של אלה, הדרמה לא תמיד יכולה להחזיק

    שני הסנט של תיאטרון באר שבע למהפכת metoo הם עיבוד מקומי ל-"4 דקות ו-12 שניות" של המחזאי הבריטי ג'יימס פריץ, על שיימינג והפצת סרטון סקס ויראלי של מתבגרים ברשת, בתרגום מולי שולמן שגם מגלם את אבי הנער הפוגע.

     

    עם העלאתה בווסט אנד בלונדון ב-2015, זכתה ההפקה להייפ גדול ולשלל פרסים, כראוי ליצירה חלוצית שמתרגמת את ההתנהגות האנושית במרחבים החדשים של הרשתות החברתיות לבמה. אך מאז הרבה קרה, וסערות ויראליות קצפו בערוצי המדיה והקהו את החושים עוד יותר.

     

    4 דקות ו-12 שניות (צילום: מעיין קאופמן)
    "4 דקות ו-12 שניות"(צילום: מעיין קאופמן)

    לכן המחזה הזה, למרות שהוא כתוב בחדות רבה ובחן דרמטי לא מבוטל, סובל מקושי מבני, שהרי השחקן הראשי הוא לא הנער הפוגע תום, ואפילו לא חברתו קארה, שבעל כורחה משתתפת בסרטון (זוהר מידן, טובה מאוד ומחוברת), אלא סרטון הסקס עצמו, המכונה '04:12'. הסרטון הוא הגיבור המסתורי, כמו מוצר מדף ארכיוני שעומד להישלף בכל רגע ולקטרג על עמדתה המוסרית של כל אחת מהדמויות.

     

    ואילו הנער הפוגע, שעשוי להיות לו חלק נכבד בכינון הדרמה הזו, נעדר. עד כמה יכולה להחזיק דרמה על סרטון שצולם פעם, כשהמעורב בו לא מופיע ולא נשמע לעולם? ובכן, סרטון הסקס אינו גודו - למרות שגם הוא לא יופיע (רק יישמע בתחילתו). נדמה שלקהל קשה להיכנס לנעלי חבר המושבעים כשהנאשם פונה מהזירה לפני פתיחת המחזה ורק משפחתו נותרה כדי לאמוד את ההדף של פשיעת הנוער בתא המשפחתי.

     

    4 דקות ו-12 שניות (צילום: מעיין קאופמן)
    "4 דקות ו-12 שניות"(צילום: מעיין קאופמן)

    תפיסת הבימוי של עמית אפשטיין מאדירה עוד יותר את אובססיית הנוער לצילומי סלפי בווידאו: הוא הציב ארבע מצלמות סביב הבמה ושילב צילום והקרנה בלייב של המתרחש מזוויות שונות ובתאורה לא נכונה, אולי אמירה - די שחוקה - על המציצנות שנמצאת גם בבסיס התיאטרון. הווידאו-לייב מגיע למלוא האפקטיביות בתמונת ההירדמות של הזוג במיטה, ואולי צריך להישאר רק שם.

     

    לעומת זאת, המעברונים של צילומי החוץ ערוכים בקפידה, יוצרים דינמיקה חלקה בחילופי הסצנות, אפקטיביים ומרחיבים את הטריטוריה של הסיפור מעבר לבמה, כמו בסצנה שבה האימא, קרן צור, אבודה בנעלי בית ברחוב הסואן.

     

    4 דקות ו-12 שניות (צילום: מעיין קאופמן)
    "4 דקות ו-12 שניות"(צילום: מעיין קאופמן)

    צור מרגישה בבית על הבמה. בהיעדר הגיבור הראשי, הבית סובב אותה, דו-משמעית. יתר הדמויות רק מגיבות לה, ואילו היא המחולל הדרמטי, המספרת המקדמת את העלילה, הגיבורה הראשית והחוליה החלשה גם יחד. זה מאוד לא קל ואולי גם מסביר את הנוירוטיות המוגזמת, אותה יש למנן. שולמן, שחקן מעניין ואינטליגנטי, מגלם את בעלה ואבי הנער, דמות שמתגלה כמוקד הבעייתיות בעלילה - וניזהר מספוילרים. ניר שטראוס בתור חברם לכיתה של הזוג טוב, אמין ונעים בסצנות הבר.

     

    דווקא בדרמה ששמה - 04:12 - מגלה מודעות למשך סרטון הסקס, מן הראוי היה להתחשב באורך הרוח של הקהל, המתוזמן גם הוא לפרקי קשב בערבון מוגבל. כיווץ קטן של זמן ההצגה, שאורכה שעה וחצי, יכול היה בהחלט לעזור. 

     

     

     

     

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים