שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    קטלנית ומדויקת: צפו בפצצה החדשה נגד משלוחי הנשק
    על רקע מאות מבצעי התקיפה נגד איראן וחיזבאללה בסוריה ומערכות ההגנה שזורמות מרוסיה, רפאל פיתחה חידושים: פצצה כירורגית ("ספייס 250") שמזהה את המטרה בשטח סואן באמצעות אלגוריתם חכם וטכנולוגיית תמונה. כמו כן הוצג טיל אוויר-אוויר משודרג שיודע לחמוק מלוחמה אלקטרונית. צפו בתיעוד

     

      

    הפצצה הקטנה והמדויקת שיכולה להשמיד משלוח נשק מוסווה, גם בלב נמל תעופה אזרחי סואן, ללא נזק סביבתי: חיל האוויר צפוי לקלוט השנה באופן מבצעי את פצצות ה"ספייס 250" המכונות "ברד קטן" מתוצרת רפאל, שמיועדות לתקיפות כירורגיות ממרחק רב, אך בעוצמת פגיעה גדולה ובטכנולוגיית זיהוי מטרה לפי תמונה – ללא תלות בניווט לווייני (GPS). בסרטון שבפתח הכתבה: צפו בתיעוד הפצצה החכמה החדשה.

    טיל ספייס (צילום: רפאל)
    פצצת "ספייס 250" בפעולה(צילום: רפאל)
     

    ספייס פצצה פצצות רפאל חיל האוויר  ()
    הפצצות החכמות מורכבות על מטוס קרב

    ספייס פצצה פצצות רפאל חיל האוויר  ()
    טכנולוגיה חדישה בשירות חיל האוויר

    ספייס פצצה פצצות רפאל חיל האוויר  ()
    פצצת "ספייס"

    בשנים האחרונות פיתחו בחברה הביטחונית הגדולה גרסה משודרגת לפצצות ממשפחת הספייס, שייעודה להבחין במטרה ספציפית מתוך מטרות דומות ואף כמעט זהות שסמוכות לה, גם בתא שטח אזרחי צפוף, ולהמשיך "לאחוז" במטרה זו גם כאשר היא מתחילה לנוע, עד לפגיעה בה.

     

    לדוגמה, משאית קטנה שנושאת ציוד לחימה מתקדם שנחת בנמל תעופה במסווה אזרחי, בבטנו של מטוס נוסעים, ונפרק לאחסנה בקרבת מקום, בתוך שטח נמל התעופה. הפצצה יודעת תוך כדי מעופה, שנמשך כ-10 דקות, לזהות את המשאית או את המטען, כשהוא במצב סטטי וגם כאשר הוא מתחיל לנוע.

    פצצת ספייס 250 (צילום: רפאל)
    (צילום: רפאל)

    תיעוד מניסוי הספייס 250, שנערך בשדה הניסויים שדמה שבדרום לפני פחות משנה כחלק מתהליך הפיתוח של הפצצה, ממחיש זאת היטב. מטוס F-16 מטיל את הפצצה לעבר כלי רכב מסחרי כחול שבמרכזו, בין תא המטען למושב האחורי, מוסלקת המטרה שאותה צריך להשמיד. בזמן הטלת הפצצה, ממרחק של עשרות ק"מ מהמטרה, הרכב הכחול סטטי, ללא ניע, אך תוך זמן קצר ה"אויב" שבתוכו מתחיל לברוח מהמקום ולהיטמע ברכבים מסחריים דומים.

     

    מערכות הזיהוי שבראש הפצצה מבחינות בכך וממשיכות במעקב על ידי סימון רכב המטרה באופן אוטומטי, ללא התערבות הטייס. בתיעוד ניתן לראות, תחילה ממצלמות המעקב שתיעדו את הניסוי והותקנו במטוס F-16 נוסף, כיצד הנעילה על הרכב נמשכת גם כאשר הוא נוסע וכביכול נמלט מהמקום כדי להקשות על עוקביו, ייתכן שמחשש לפגיעה באזרחים בלתי מעורבים.

     

    מרכז הכובד במטרה, שהוגדר בניסוי, היה המושב האחורי-ימני שנושק לתא המטען, ובדיוק בו, כפי שנטען לראות בתיעוד, פגעה הפצצה, שהכילה במכוון מעט חומר נפץ, ולכן לא נראים הדף ולהבות שנגרמים מפיצוץ. המטרה בניסוי הייתה לבחון את דיוק הפגיעה וזיהוי המטרה שבתנועה. הרכב לא היה מאויש והופעל מרחוק.

    טיל ספייס (צילום: רפאל)
    ספייס 250 - ברד קטן(צילום: רפאל)
     

    פצצת הספייס 250, שמכילה כ-125 ק"ג חומר נפץ, יכולה להיות משוגרת ממטוס קרב בטווח של כ-100 ק"מ מהמטרה, מרחק יחסית בטוח להתמודדות מול מטחים של טילי נ"מ. הפצצה יכולה להיות רלוונטית למאות מבצעי "המערכה שבין המלחמות" (מב"מ) שמוביל חיל האוויר בשנים האחרונות, נגד ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה ומול הניסיונות של חיזבאללה להפוך את הרקטות שלו לטילים מדויקים.

     

    לפי פרסומים בסוריה, חלק מתקיפות אלה כללו פגיעות במשלוחים של אמצעי לחימה בתוך שטח נמל התעופה הבינלאומי של דמשק, באופן נקי, כמעט ללא פגיעה במבנים או באנשים בלתי מעורבים, חרף קרבתם. כמעט בכל פעולה שכזו נרשמת עליית מדרגה טכנולוגית ממבצע למבצע, גם בליווי והובלה של תוכניתני יחידת התקשוב של חיל האוויר, "אופק", שאמורים לתת פתרונות יצירתיים מול ניסיונות ההסוואה וההתחמקות של האיראנים מזיהוי ומפגיעה במשלוחי הנשק שלהם לסוריה.

    טיל ספייס (צילום: רפאל)
    ספייס 250 נעול על מטרה בתנועה(צילום: רפאל)
    "השדרוג העיקרי בפצצת הספייס 250 נוגע לזיהוי המטרה ונעילה אוטונומית עליה גם כשהיא מתחילה לנוע, תוך כדי מעוף הפצצה", הסביר ל-ynet גורם בכיר ברפאל. הוא הוסיף כי "יכולת זו מבטאת מקסום של אלגוריתם חדש, של זיהוי מטרה, כסוג של בינה מלאכותית. מדובר בשילוב של למידת סוג המטרה, הפרדתה מהסביבה ובחירת תזמון הפגיעה - כל זאת באופן עצמאי".

     

    הנתונים שאוספת הפצצה לגבי המטרה בזמן המעוף לקראת הפגיעה משודרים דרך ערוץ תקשורת מיוחד למתלה הפצצות במטוס, מה שמאפשר למטוס להמשיך "לדבר" עם הפצצה במהלך המשימה בעודה באוויר ולעדכן נתונים לגבי המטרה.

     

    גודלה הקטן יחסית של הפצצה, שאחיותיה ממשפחת ה"ברדים" מגיעים למשקל של רבע טונה, חצי וטונה או טונה שלמה, הוא יתרון. על ארבעה מתלי פצצות במטוס קרב כמו 16-F ניתן לשאת 16 פצצות ספייס 250, שיכולות להישלח במקביל ליעדים במקומות שונים, באותה המשימה, במקום נשיאה של כמות חד-ספרתית של פצצות גדולות יותר.

    טיל ספייס (צילום: רפאל)
    פגיעת ספייס 250 במטרה(צילום: רפאל)

    טיל ספייס (צילום: רפאל)
    (צילום: רפאל)
    הפצצה מסוגלת לפגוע בעוצמה לא רק במטרות רכות ככלי רכב, אלא גם בבונקרים קטנים ומבנים, בנזק מבוקר וברמת דיוק גבוהה. זאת, ללא שתי אמצעי הזיהוי הקלאסיים: הג'י.פי.אס או סימון הלייזר באמצעות אדם שמצביע על המטרה.

     

    בדומה לפצצות אחרות, גם הספייס 250 מזהה מטרות באופן אלקטרו-אופטי: תמונת המטרה, מעודכנת מלוויינים או ממקורות מודיעין אחרים, מוזנת לראש הפצצה. כאשר הפצצה מתקרבת אל היעד היא סורקת את המרחב, עד שהיא מזהה מתוך בליל המבנים או הרכבים באזור את הפיקסלים הספציפיים שמרכיבים את תמונת המטרה שהוזנה בה מראש, ננעלת על המטרה ותוקפת אותה.

     

    יכולת זו נתנה מענה לסוגיית שיבושי הג'י.פי.אס שפגעו רבות בניווטי הטילים והפצצות, וניתנים להשגה בקלות יחסית גם עבור ארגוני טרור. החיסרון של שיטה זו היא אם בזמן המשימה יש עננות נמוכה שמסתירה את המטרה. עם זאת, במקרים רבים פותח מענה גם למכשול הזה, בנוסף למערכות הג'י.פי.אס שקיימות בפצצות כגיבוי.

     

    גרסה חדשה לטיל אוויר-אוויר I-derby ER 

    בתוך כך, בשנה האחרונה סיימו ברפאל לפתח באופן מבצעי מלא את ה"איי-דרבי אי.אר" - (I-derby ER (Extended Range -גרסה חדשה ומתקדמת לטיל אוויר-אוויר המכ"מי לטווחים קצרים ובינוניים, בעלת משקל קל יחסית – 115 ק"ג. בחברה החליפו את ראש הביות של הטיל, שמבוסס כעת על תוכנה ולא על קושחה כבעבר, באופן שהופך את הטיל לחכם ואוטונומי כמעט לחלוטין, עם אפשרויות שדרוג עתידיות.

    הטיל I-Derby (צילום: רפאל)
    I-derby ER Extended Range(צילום: רפאל)

    הדרבי (צילום: רפאל)
    "איי-דרבי" - טיל אוויר-אוויר(צילום: רפאל)

    הדרבי (צילום: רפאל)
    (צילום: רפאל)

    הטיל המשופר הוא בעל חסינות גבוהה יותר לאיומי הלוחמה האלקטרונית החדישים במזרח התיכון, שרוסיה כבר איימה להכניס לסוריה. בישראל כבר הזהירו שיכולות אלה עלולות לשחוק את יתרון העליונות האווירית של חיל האוויר. ראש הטיל פועל בטכנולוגיה אלקטרו-אופטית, ובכך יוכל לרכוש את המטרה שלו לפני או אחרי שיגורו.

     

    שיפור נוסף שהוכנס לטיל הוא מנוע דו-פולסי, שמגדיל את טווח השיגור של הטיל מהמטוס פי 2 ביחס לעבר – כמענה טוב יותר להתחמקות מטילי הנ"מ המתקדמים שקיימים בעיקר בזירה הסורית, ועלולים לכלול בקרוב גם את ה-300-S.

     

    המנוע החדש מאפשר לטיל לבצע טיפוס כפול בהתקרבותו למטרה, עד לירידה לעברה, ובכך הוא משיג יתרון בתמרון שלו לעומת טיל או מטוס האויב.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים