שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      הליגה עם החוזים המטורפים
      בניגוד ל-NBA, שם המגמה היא חוזים קצרים, בליגת הבייסבול האמריקאית החל טרנד של החתמת שחקנים לתקופה של מעל עשר שנים תמורות סכומים של 300 מיליון דולר ויותר. בעל הבית השתגע

      יש שיגידו שעונת המלפפונים בליגות הספורט המקצועיות יותר מעניינת מהעונה הרגילה של המשחקים. המעברים של הכוכבים הגדולים משפיעים על הקבוצות שעזבו, הקבוצות שבהן חתמו וגם על הליגה כולה, תלוי ברמת הכישרון של השחקנים. הליגה שבה נחתמים החוזים הכי מטורפים בשנים האחרונות היא ה-MLB, ליגת הבייסבול הבכירה - בפער ניכר על כל השאר.

       

      במהלך הפגרה הנוכחית נחתמו חוזים גבוהים במיוחד, אבל באופן מפתיע גם הם הפכו לעניין שבשגרה. לפני מספר ימים ברייס הארפר, כוכב צעיר שהוביל
      את וושינגטון נאשיונלס לפלייאוף בחמש העונות האחרונות, חתם במדי פילדלפיה פיליס על החוזה הגבוה ביותר בכל הליגות המקצועיות האמריקאיות – 330 מיליון דולר ל־13 שנים. יתרה מכך, בחוזה של הארפר יש סעיף שמאפשר לו להטיל וטו על טריידים, סעיף שאסור להתעלם ממנו לאור העובדה שבסוף החוזה הוא יהיה בן 39. השחקנים הפעילים המבוגרים ביותר עומדים על גיל 42, כך שאפשר לראות שהקריירה של שחקן בייסבול, ככל הנראה בגלל היעדר הפיזיות הכללית במשחק, מאפשרת התבגרות לא סטנדרטית. זו גם אחת הביקורות העיקריות נגד הבייסבול כספורט.

       

      בוסטון רס סוקס אליפות בייסבול (צילום: AFP)
      בוסטון רד סוקס חוגגת אליפות(צילום: AFP)

       

      עוד חוזה עצום שנחתם הוא זה של מאני מצ'אדו, שמבצע מעבר מלוס אנג'לס דוג'רס לסן-דייגו פאדרס תמורת חוזה של 300 מיליון דולר ל־10 שנים. הארפר ומצ'אדו, לצד מייק טראוט מלוס אנג'לס איינג'לס, הם הכוכבים הבלתי מעורערים של הליגה כשהמבוגר בהם, טראוט, הוא בן 27. בשונה מה-NBA, שם שחקנים נמדדים על פי מספר טבעות האליפות, בייסבול הוא משחק שנותן במה ליכולת אישית וזו לא קשורה בהכרח להצלחת הקבוצה. לראייה, הפעם האחרונה שבה טראוט שיחק בסדרת פלייאוף הייתה בשנת 2014.

       

      למרות שהחוזים ארוכי הטווח מתבררים לעיתים כטעויות, נראה שבעלי הקבוצות לא מפחדים להכניס את הידיים עמוק לכיסים במטרה להחתים את השחקנים המובילים, בידיעה שהשחקן שהחתימו ככל הנראה לא יעמוד בציפיות והסבירות היא שיסיים את החוזה בקבוצה אחרת. הדוגמאות המובהקות ביותר לכך הם ג'יאנקארלו סטנטון (325 מיליון דולר/13 שנים והועבר לניו יורק אחרי 3 שנים) ואלכס רודריגס (275 מיליון דולר/10 שנים וסיים את הקריירה בטונים צורמים לאחר שנתפס משתמש בסמים לשיפור היכולות).

       

      ובכל זאת, השחקנים ממשיכים לחתום על החוזים במטרה להבטיח לעצמם הכנסה. אפשר להבין את שני הצדדים, הבעלים שמנסים למכור כרטיסים והשחקנים שדואגים לעתידם הפיננסי, אבל יש הרגשה שהחוזים האסטרונומים מונעים דווקא מהאוהדים את החוויה לראות את השחקנים נותנים את כל כולם במהלך המשחק. המגמה הפוכה ב-NBA, שם שחקנים התחילו בטרנד של חתימה על חוזים קצרים במטרה להבטיח לעצמם גמישות והזדמנויות לנצח. ההבדלים בסדרי העדיפויות בינם לבין שחקני הבייסבול לא יכלו להיות יותר מנוגדים.

       

       

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים