שתף קטע נבחר

בוטל אישום על השכרת מבנים "חקלאיים" לצרכים מסחריים

בעלי קרקע בשרון השכיר מבנים "חקלאיים" לשימוש מסחרי. המדינה האשימה רק אותו ופטרה את השוכרים. השופט: "פגיעה בתחושת הצדק"

בית משפט השלום בנתניה הורה לאחרונה על ביטול כתב אישום שייחס לבעל קרקע חקלאית במושב אודים עבירה של שימוש חורג עקב השכרת מבנים "חקלאיים" לצרכים מסחריים. השופט עודד מורנו קבע כי בחירת המדינה לסגור את התיק נגד שוכרי המבנים – שביצעו את אותה עבירה בדיוק – והפיכתם לעדי תביעה נגד הבעלים, מהווה אכיפה בררנית.

 

ב-2017 הגישה המדינה את כתב האישום בעקבות ממצאיו של פקח מהיחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, שגילה שימוש חורג בחלקה החקלאית נוכח השכרת שני מבני לולים, לבני זוג שבבעלותם חברה לשיווק כלי בית ומתנות. אף שהשוכרים השתמשו במבנים לאחסון בניגוד לדין, המדינה ויתרה על הגשת כתב אישום נגדם, ובמקום זאת הפכה אותם לעדים מטעמה בהליך נגד בעלי הקרקע.

 

בעקבות זאת ביקשו סנגוריו, עו"ד אורן אלפנדרי ועו"ד נדב גרינולד, לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית. לטענתם, ההחלטה לסגור את התיק נגד השוכרים, שביצעו בדיוק אותה עבירה כשל בעל הקרקע, ואף להפוך אותם לעדי תביעה נגדו, לוקה באפליה ובחוסר הגינות קיצוני.

 

בתגובה טענה עו"ד עופרה אורנשטיין שייצגה את המדינה כי התיק נגד השוכרים נסגר משום שיצאו מהנכס לפני שכתב האישום הוגש. "אנו מעודדים שוכרים שמיד משתפים פעולה, מודים ומיד עוברים פרק זמן של חודשיים שלושה למקום אחר, אנחנו מעודדים. אם לא מדובר בעבירות חמורות... אנחנו לא מגישים כתב אישום", אמרה, והוסיפה שחלקו של בעל הקרקע בעבירה היה גדול יותר, כיוון שקיבל דמי שכירות מהשימוש לא החוקי במבנים.

 

אולם השופט עודד מורנו קיבל את טענת האכיפה הבררנית וקבע כי הפגם במקרה הזה כה חמור - שאין מנוס מביטול כתב האישום. הוא ציין שהחלטת המדינה פגעה בשוויון ובזכות היסוד של הנאשם להליך הוגן. לשיטתו, סגירת התיק נגד השוכרים תוך הפיכתם לעדי תביעה הוא "פגם חמור אשר קיום הליך פלילי לצידו אף מהווה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות או לכל הפחות פגם בשיקול הדעת".

 

נקבע כי אלמלא השכרת הנכס לא הייתה משתכללת עבירה נגד בעל הקרקע, כך שחלקם של השוכרים בביצוע העבירה אינו קטן. השופט ציין כי אמנם לא בכל מקרה יש הצדקה להעמיד שוכר לדין פלילי בגין עבירות בנייה, אולם במקרה הנוכחי הגשת כתב אישום גם נגד השוכרים הייתה הכרחית לנוכח העובדה שמשך קרוב לשני עשורים הם היו היחידים שהשתמשו במבנים והפיקו מהם הנאה מסחרית.

 

בנסיבות אלה נקבע כי ההחלטה להמשיך את ההליך נגד הנאשם תוך סגירת התיק נגד השוכרים היא "אכיפה בררנית פר אקסלנס מאחר שזו אכיפה כנגד פלוני ולא כנגד אלמוני ללא כל טעם טוב להבחין ביניהם".

 

השופט מורנו הבהיר עוד כי אין זה הגיוני שבעל הנכס יעמוד לדין פלילי ואילו השוכרים יצאו פטורים בלא כלום רק משום שעזבו את המקום, שעה שגם הם ביצעו את אותה עבירה במשך זמן רב. "המדובר הוא בשיקול דעת מוטעה שאינו סביר וגורם לאכיפה בררנית והפליה אסורה", נכתב בהקשר זה.

 

בנוסף צוין בהכרעת הדין כי סגירת התיק נגד השוכרים לא נעשתה בהתאם להנחיות פרקליט המדינה בנושא ושהנחלה כולה הינה מקום מגורים שהכניסה אליו אסורה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים