הקאמבק של אליסון הייטאוור עוד יסתיים עם גביע
היא חשבה לפרוש, לא שיחקה כדורסל במשך שנתיים וחצי, אבל החליטה לתת לעצמה הזדמנות אחרונה. הערב (19:00) מול מכבי רמת חן, כוכבת אליצור רמלה עשויה לסגור מעגל מרגש
חמש שנים מחכים אוהדי אליצור רמלה לתואר. נצח במונחים של אחת האימפריות הכי גדולות של כדורסל הנשים הישראלי. הערב (חמישי, 19:00, בית מכבי) הם יוכלו לשבור את הנאחס, כשרמלה תפגוש את מכבי רמת חן בגמר הגביע.
כמה סמלי שאליסון הייטאוור, אחת הזרות הכי גדולות ששיחקו בארץ בעשור האחרון, כיכבה ברמלה בזכייה ההיא ב-2014 ותנסה הערב לשים סוף לחמש שנות הבצורת של המועדון המפואר.
אנשים לא יודעים, אבל לפני שנה בערך, פלוס-מינוס, הייטאוור הייתה במקום אחר לגמרי, כששקלה, תאמינו או לא, לתלות את הנעליים. "ישבתי על הספה ואמרתי לעצמי: 'זהו, אני פורשת מכדורסל'", סיפרה. "לא היו לי כוחות נפשיים יותר, אמרתי לעצמי שכנראה אין מה לעשות. רציתי באותו רגע לתלות סופית את הנעליים".
עד כדי כך?
"פשוט חשבתי שלא אוכל לחזור יותר לשחק כדורסל. עברתי כל כך הרבה פציעות, כל כך הרבה זמן של שיקום. לא הצלחתי לחזור לפרקט או לשחק כדורסל מבלי שמשהו בגוף שלי יכאב לי. אמרתי לעצמי 'אולי עדיף לעשות לזה סוף'".
לשמחת כולנו, ולא רק של אוהדי אליצור רמלה, הייטאוור (30, 1.78 מ') החליטה להתאזר בסבלנות. אחרי שנתיים וחצי בהן לא דרכה על הפרקט, תקופה קשה ורוויית פציעות, הגארדית הנהדרת, זו שהביאה במו ידיה לרמלה גם את האליפות הבלתי נשכחת ב-2013, חזרה בחודש אוקטובר האחרון למגרשים - וכן, איך לא, במדים הצהובים-שחורים.
בינתיים המספרים של הייטאוור נהדרים - 14.1 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים ב-34 דקות על הפרקט. המאזן של קבוצתה 5:16 והיא ניצבת בפסגת ליגת העל. הקאמבק של הגארדית/פורוורדית האמריקאית הושלם.
לכולם ברור ששנתיים וחצי מבלי לשחק כדורסל זה המון-המון זמן, בטח עבור שחקנית כדורסל מקצוענית. "יותר מדי זמן", הייטאוור מודה. "וזה לא היה צריך להיות ככה. בדצמבר 2015 נפצעתי בברך. עברתי ניתוח בישראל והייתי בטוחה שאוכל לחזור במהירות לשחק. רק שהניתוח היה גרוע, איום. סיימתי אותו במצב יותר גרוע משהתחלתי. הייתי צריכה ניתוח נוסף, כעבור תשעה חודשים. מפה לשם, עברו שנתיים וחצי".
אלי רבי: "היא העוגן שלנו"
ברור גם לכולם שהקשר החברי בין הייטאוור לרבי הוא בעיקר זה שהחזיר את השחקנית הכל-כך אהובה לקריית מנחם. אמנם עדן ענבר היה זה שהביא אותה ארצה ב-2013 לישראל (וראה אותה מניפה את צלחת האליפות וגביע המדינה בשנתיים שלה ברמלה), אבל הקבוצה האחרונה של הגארדית בארץ הקודש הייתה מכבי אשדוד, בה שיחקה שנה וחצי עד שנפצעה, ואותה הדריך רבי.
"כל שחקנית אחרת שעברה את מה שעברה אליסון, אין סיכוי שהייתי מחתים", הודה בזמנו רבי. "על אף אחת, אבל אף אחת, לא הייתי מהמר כמו שהימרתי כשלקחתי שוב אותה. פשוט כי מדובר בשחקנית שאני מאוד מעריך. לא רק מבחינת הכדורסל, אלא גם האישיות".
רבי המשיך להחמיא לה: "היא העוגן של הקבוצה. יש לי כמובן הערכה לכל שחקנית ושחקנית בקבוצה, אבל בלעדי אליסון לא יודע אם היינו מגיעים לאן שהגענו עד עכשיו. זה בגלל מי שהיא, האישיות, המקצוענות. אני פשוט מוקסם ממנה".
ואכן, טפו-טפו-טפו, ברמלה מאושרים, בטח כשהייטאוור היא כמו בת בית בקריית מנחם, למרות ששיחקה בסך הכל שנתיים במועדון. האוהדים, כידוע, משוגעים עליה והגיעו בקיץ במיוחד לנתב"ג כדי לקבל את פניה עם שלטים, בלונים ושירי "וולקאם באק".
"אני ואליצור רמלה זה באמת סוג של סיפור אהבה", אמרה. "אני מאוד אוהבת את האוהדים, הם מראים כל כך הרבה אהבה לקבוצה ולעיר. אם ניצחון משמח אותם, אז באמת עשיתי את שלי. אני מאוד רוצה לגמול להם". הערב מול רמת חן יש לה הזדמנות מצוינת.
לפנייה לכתב/ת 
