תמורת 850 שקל יטפלו בכל הצרות שלכם

כשהיינו ילדים וזה לא היה כל כך מזמן – עניין של שניים־שלושה עשורים, ביקור אצל פסיכולוג היה משהו ששומרים עליו בסוד. לכל הפחות זה לא היה משהו להתהדר בו. היום, כמעט כולם מטופלים. בעולם הפוסט־פוסט־מודרני, התפיסה היא שלכל אחד יש בעיה. כלומר, לכולנו באמת יש בעיה. יותר מאחת. ואם יש בעיות, צריך מטפלים.

שוק הטיפולים מוצף, ובמצב הנוכחי, נדמה שכל אחד יכול להיות מטפל. במקרים רבים אין צורך בלימודים ממושכים והכשרה תובענית, ואפילו לא באישור ממוסד מוכר. לפעמים אפשר אפילו להמציא שיטת טיפול, לקרוא לה בשם ולהתחיל לאסוף מטופלים. 

על פניו אין בכך פסול, שכל אחד יבחר מה שמתאים לו. בפועל, אנשים מיואשים נוטים לנקוט לעיתים צעדי ייאוש, ולפעמים זה עלול להיות מסוכן. כי בניגוד לפסיכולוגים, פסיכיאטרים, מטפלים באמנויות או רופאים שלמדו והוכשרו למקצועם, וכפופים לאתיקה ולרגולציה, רבים מהמטפלים האלטרנטיביים אינם נדרשים לפעול תחת כללים מחייבים. במקרים חריגים, יש אף כאלה שממליצים לחולים במחלות מסכנות חיים להפסיק לקחת תרופות; או להחליף טיפולים פסיכיאטריים בכל מיני צמחי מרפא או לחשים. 

בשבועות האחרונים יצאנו למסע בין מטפלים אלטרנטיביים. חלקם המציאו בעצמם את שיטות הטיפול, אחרים למדו ועברו הכשרות – לרוב קצרות – בשיטות שלא הם המציאו. יש בהם כאלה שנזהרים מאוד מהמילה "טיפול", ולעומתם יש שלא מהססים להגדיר את עצמם כ"מטפלים מוסמכים". לכולם יש תעודות הסמכה, אם כי לפעמים לא ברור על מה באמת הן מעידות. יש ביניהם גם כאלה שהתרשמנו מהם לטובה. 

בעולם שבו רבים מתבלבלים בין עובדות לדעות, מה הפלא שבקרב קבוצות מסוימות אפילו המדע מאבד את יוקרתו לטובת מציאות אלטרנטיבית. זוהי תופעה שמצריכה התייחסות ממסדית. בינתיים כל אחד יכול להחליט שהשיטה שבה הוא מטפל עובדת. אז למקרה שתרצו לנסות לפתח שיטה משלכם, הוספנו גם את החוקים הבלתי כתובים של התחום. 

חוק מספר 1: ההסבר על שיטת הטיפול הוא הרבה פעמים אמורפי ומנוסח במילים גבוהות ולא תמיד מובנות. 

התחנה הראשונה במסע היא שיטה בשם "אקסס בארס", טיפול שלכל הפחות לא מזיק. המטפלת אורנה מרום מפרדס חנה, אדם נעים עם שק של כוונות טובות, מסבירה: "הבארס מתבסס על 32 נקודות בראש. התהליך נעשה בשכיבה, בביגוד מלא, ואני נוגעת בנקודות. זה פריקה כמו הארקה חשמלית. כל המחשבות והרגשות, כל מה שאנחנו יודעים על המציאות מתורגם במוח למערכת חשמלית. כשהאנרגיות של הגוף שלי ושל המטופל נפגשות, אנחנו סוגרים מעגל חשמלי. אני, כמו כבל הארקה, פורקת את כל מה שנע בתוכו בקוטביות של פלוס־מינוס – מותר־אסור, נכון־לא נכון, טוב־רע, יפה־מכוער, שחור־לבן. כשאין את הקטבים האלה, האדם יכול לראות את הדברים כפי שהם".

חוק מספר 2: בניגוד לרפואה הקונבנציונלית, שבה כל רופא מתמחה בתחומים ספציפיים ולא מתיימר לייעץ באחרים, בעולם האלטרנטיבי הטיפולים בדרך כלל טובים "להרבה סוגי בעיות": מנפשיות, דרך קבלת החלטות ועד מחלות פיזיות. 

"זה סט של כלים לתודעה", מדגישה מרום, "הבארס הוא תפיסת עולם שלמה, ולהשתמש בו זה כמו להריץ אנטי־וירוס על התודעה". 

חוק מספר 3: כדאי שתהיה למטפל רשימת ממליצים, אנשים שיעידו בשבועה שהטיפול הזה שינה את חייהם. 

אנחנו בהחלט מאמינים שיש אנשים שטיפול כזה או אחר שינה את חייהם. לזכותה של מרום, שגם לה יש רשימת ממליצים שהיא שולפת, ייאמר מיד כי היא מגדירה את הטיפול שלה כטיפול נוסף, לא ככזה שמחליף את הטיפול הקונבנציונלי שהפציינט שלה מקבל. "הייתה לי מטופלת עם הפרעה אישיותית כתוצאה מהתעללויות קשות בילדות, והיא סירבה לקבל טיפול קונבנציונלי", היא מספרת. "בעקבות כמה סשנים מדהימים של בארס השתנתה נקודת מבטה, והיא התחילה ללכת לטיפול פסיכיאטרי".

אנחנו נכנסים לחדר הטיפולים ומתבקשים להגדיר מטרה למפגש. שנינו בוחרים בעולם החרדות. כל אחד בתורו נשכב על מיטת הטיפולים ומרום נוגעת בו בנקודות שונות. בשלב הזה, אחד מאיתנו – בלי להסגיר שמות, רק נאמר שמדובר בגבר – מנצל את ההזדמנות כדי להשלים שעות שינה.

הטיפול עצמו נעים. חדר חמים, מיטה נוחה, מגע מלטף בקרקפת. אין ספק שבמציאות האינטנסיבית שבה אנחנו חיים, חצי שעה כזו של שקט יכולה להועיל, אך ספק אם זה פתר לרגע את החרדות שלנו. עם זאת, סביר שגם שעת טיפול פסיכולוגי סטנדרטי לא הייתה פותרת אותן. 

"יש הרבה אנשים שהיו פה סשן אחד ותיארו שכאילו נפתח להם פקק בראש והחיים שלהם התחילו לזרום", טוענת מרום. "לא צריך רקע, לא צריך ידע, רק צריך להיות מוכן ליצור שינוי. לפעמים הדברים קורים אחרי כמה ימים או שבועות. התגובה הכי נפוצה שאני מקבלת זה, 'וואו, אני מרגישה אחרת אבל לא יודעת להגיד מה אני מרגישה'". 

כשמרום מדברת על רקע וידע, זה המקום לשאול אותה איך הופכים למטפלים בשיטה הזאת. "זו הכשרה שאפשר לעשות ביום אחד", היא עונה. יום אחד של השקעה ואחר כך אפשר להתחיל להתפרנס. המחיר: 250־450 שקל לפגישה. מפתה. 

תחנה שנייה: "מוח אחד", שיטה אלטרנטיבית שמתבססת על התפיסה שהמוח שלנו יודע הכל, אך לנו אין תמיד גישה לידע הזה. אפשר לקבל אינדיקציה חד־משמעית לכך מתנועות השרירים, לא פחות. "זו שיחה עם המוח", מסבירה אילנה יחיאל מחדרה. "אני לא מחליטה או בוחרת למישהו אחר. אני משקפת, מסבירה מה קורה, מה המוח אומר. אני עוזרת לבן אדם להבין את עצמו, לשחרר מה שמפריע לו, להתחבר להחלטות ולעזור לו להיות מסוגל לעשות את זה". אגב, אנשי מוח אחד מתעקשים לא לקרוא לעצמם "מטפלים", אלא "יועצים" או "מדריכים". 

בניגוד לאקסס בארס, הפעם מדובר בדיאלוג די מוזר. המטפל, סליחה, היועץ שואל שאלות והשרירים שלנו אמורים לענות לו. בהתאם לתשובה הוא ממשיך לשאלה הבאה. 

חוק מספר 4: אם אתם לא אומרים למטפל מה שהוא רוצה לשמוע, הוא פשוט יכול לענות לעצמו בשמכם. 

הטיפול מתבצע בדירה קטנטנה על חוף ימה של חדרה, כשברקע נשמע פכפוך הגלים. המטופל – במקרה הזה הדר – והמטפלת יושבות פנים אל פנים. יחיאל מציפה בשאלות שונות ו"מרגישה את התנועות הבלתי רצוניות" של היד. אישה מקסימה, יחיאל, אבל סליחה, המטופלת מרגישה כאילו יחיאל עצמה היא זו שמזיזה לה את השרירים. או שזה לא מה שקורה כאן? 

אילנה יחיאל בתגובה: "כשיש לנו תקשורת וזרימה נכונה בגוף, אם זה במערכות הפיזיולוגיות והעצביות או בהבנה ובשלמות שלנו עם עצמנו, אנחנו יכולים להאזין לשרירים שלנו. זו הקשבה פעילה. מי שמכיר טוב את עצמו ואת התהליך ומטופל כך במשך תקופה, כבר יודע להרגיש בעצמו את התחושה של השרירים. כשאנשים אומרים לי שהם לא מרגישים את התשובה של השריר, אני מבקשת מהם רק לבדוק אם התשובה שאני נותנת מדברת אליהם. בסופו של דבר המטופל מחליט, אלה התשובות שלו, אני רק משקפת אותן ומייעצת. אַת (הדר) אמרת בפגישה דברים שלא היה לך נוח איתם, וזה הקשה עלייך בתהליך".

מלבד החלק המוזר הזה, שאר הטיפול קצת מזכיר את הפסיכולוגיה הקונבנציונלית, מינוס תקופת ההכשרה הממושכת הנדרשת מפסיכולוגים: שיח ממקום לא שיפוטי, תוך הכוונה וחפירה בעבר, שמאפשר תהליך בריא של הבניית מציאות והסקת מסקנות. גם אילנה יחיאל עצמה עושה רושם חיובי בסך הכל. הכשרה: ארבע שעות לימוד בשבוע בקורס בן שנתיים ברחבי הארץ, כשאת ההסמכה מקבלים על ידי מדריכה בכירה בתל־אביב. עלות הטיפול: 400 שקל לפגישה ראשונה, 350 לכל פגישה נוספת. 

יחיאל הגיעה לתחום מעולם ההיי־טק האינטנסיבי, בעקבות אירוע מטלטל היא החליטה לעשות שינוי דרמטי בחייה. "החיים אילצו אותי לעצור ולהסתכל עליהם", היא אומרת. "כנראה שלא סתם אדם עובר דברים. היום אני מבינה ששום דבר לא במקרה". 

ואולי זה לא במקרה שיש בשוק כל כך הרבה מטפלים ושיטות. אחרי הכל, יש ביקוש. ואולי בכלל האחריות היא על הלקוח שבוחר ללכת לטיפול שאינו קונבנציונלי? אנחנו עצמנו, כאנשים ריאליסטיים וציניים, הגענו לטיפולי האנרגיה בגישה סקפטית במיוחד. 

חוק מספר 5: מטפלים רבים יודעים לדקלם שאם הטיפול לא עבד, זה הרבה בגלל שלא הגענו בראש פתוח. 

אבל איך לעזאזל אפשר להגיע בראש פתוח לטיפול שבו המטפל שיושב מולך, עושה תנועות מוזרות עם הידיים ומעפעף, תוך שהוא מסביר שככה הוא מרגיש את האנרגיות שלנו? מדובר ב"שיטת יהל", שהומצאה על ידי מאיר יהל ז"ל. בנו, אביטל, שלמד אצלו, מקבל את פנינו במאור פנים בקליניקה שלו בכפר ביל"ו. "זה אם־אר־איי טבעי", הוא מסביר. "בתחום של ביו־אנרגיה, מרגישים גלים של אנרגיית חיים, שעוברים בינינו ובין הסביבה שלנו. אצלנו מחברים את זה לעפעפיים, ולפי איך שהעיניים מעפעפות – מעצמן, זה לא אני! – אפשר למסור טיפול. הדבר הזה די משוכלל". 

כיוון שבשיטה זו אין שום צורך בשיחה, החלטנו לבחור בבעיה מוחשית: כאבים אמיתיים בין האגודל לאצבע בכף היד השמאלית, וגם איזו בעיה בחוליה התחתונה בעמוד השדרה. יהל מרים את ידיו ועוצם את עיניו. אחרי הסברים על המרחק הנכון שממנו הוא יכול להרגיש את רמת האנרגיה – "שבע מתוך עשר, בסדר" – הוא מתחיל לעפעף במהירות. כעבור פרק זמן קצר, הוא כבר מאבחן: "יש לך שם נגיף". 

מה נגיף? איפה נגיף? 

"כן, יש לך נגיפים בקופסית. אנחנו צריכים להבין למה הוא שם ולנקות את המקום". 

בשלב הזה יהל עושה שלל תנועות עם הידיים, מעפעף ולבסוף קובע שהמשימה הוכתרה בהצלחה. רגע, צריך עוד סיבוב כדי להרגיש כמה ימים ייקח עד שהבעיה תחלוף: "חמישה". 

הכאב בכף היד חולף הרבה לפני כן – עוד באותו היום, אחרי עיסוי עם חומר שמחמם את השריר, פלוס הפוגה של כמה שעות מהסמארטפון. אז אולי דווקא זה מה שעשה את העבודה? לגבי הגב, שגם בו הוא מצא שלל נגיפים: מצטער, אביטל, גם אם תמשיך לעפעף בלי הפסקה, אין לי שם סחוס ועל כן הלחץ של החוליה על העצב לא ייפסק מעצמו. הכשרה: 45 שעות + סטאז. עלות הטיפול: 400 שקל לפגישה ראשונה, 300 שקל בהמשך. 

להגנתו של אביטל יהל ייאמר כי הוא הודיע מראש שאין לו כוונה לטפל בבעיות אקוטיות או להחליף פסיכיאטרים ורופאים. הוא כן טען שבמקרים מסוימים בזכותו כבר לא נדרשה רפואה קונבנציונלית. "החתירה היא לריפוי אמיתי", הוא הסביר, "וריפוי אמיתי מתרחש באמונה שלי כשאנחנו מבינים את השורש, למה היינו חולים, בפן הרוחני של הדברים. אנחנו חולים כי זה שיעור".

שיעור אמיתי קיבלנו אצל המתקשר אייל מלק, בגלריה הקטנה שלו בחיפה, שם הוא מצייר שלל ציורים ריאליסטיים וגם מטפל באנשים. "למרות שאני מעדיף לטפל בטלפון", הוא מדגיש. "התקשור בחר בי, אי־אפשר ללמד את זה. זו שליחות, ואני כמו ארגז כלים". איפה לומדים את זה? לא לומדים, מסתבר. מקבלים. 

ובכן, זו הייתה שעה ארוכה של ניים־דרופינג, רק שמות שאף אחד לא מכיר. אחר כך ניסיונות אבחון מפתיעים וקריאה בקלפי טארוט. כיוון שמדובר באדם נחמד במיוחד, בלי שום יומרות לטפל בבעיות אקוטיות וגם בלי להתחייב לניסים ונפלאות, נסתפק ונאמר שזה היה לא פחות מופע סטנד־אפ מאשר טיפול. 

תכלס, הצחוק בריא לבריאות, והמחיר – 180 שקל לכל היותר – שווה את הניסיון. תוסיפו לזה גם את הציורים שלו, שהוא מוכר די בזול, ותקבלו עסקה משתלמת, גם אם אפשר להתווכח על יעילותה. 

אייל מלק בתגובה: "ההצלחה של התקשור לא מבוססת על אם קלעתי או לא, אלא על הכלים שהאנשים שמתקשרים אליי יוצאים איתם מהשיחה. מתוקשר לא בא לשפוט אותי כמו כתב (כמוכם), אלא בא מטעמי מצוקה. הוא מגיע אליי כדי שאתן לו מסר, ולא בוחן אותי. יש גם מאוכזבים, ולכן אני מראש מצהיר שהנבואה נועדה לשוטים, ואני לא נביא. אני ארגז כלים עבור אדם שמתקשר אליי".

אור־חיה דבורה (חזן), שמטפלת ב"הילינג על פי ההלכה", היא מקרה מורכב יותר. אישה סופר־כריזמטית, חדת מחשבה ואבחון, אלא שאין לה שום בעיה להתחייב להצלחה, לספר על ניסים ונפלאות שעשתה, ואפילו לתת המלצות רפואיות. 

"אתה לא צריך את התרופות האלה, תנסה את המשחה באמת ותראה", היא אומרת. "אני לא מזייפת. פתחתי פה מקום של הילינג ואימון יהודי, ואני עושה את זה כבר 33 שנה. אני המייסדת העולמית של התחום, כמעט זרקו עליי אבנים כי מבחינת הדתיים הייתי אלטרנטיבית ומבחינת האלטרנטיביים הייתי דתייה. אני בדיוק באמצע. דבורה הנביאה הייתה נביאה, ואני מודה להשם על כל הכישורים שהוא נתן לי לעזור לכל כך הרבה אנשים".

מה זה בעצם אומר, הילינג יהודי? "ריפוי אנרגטי, אבל על פי התורה". 

אחרי טקס ממושך של נטילת ידיים, שוב ושוב־ושוב, תוך מלמולים, היא מבקשת למלא שאלון שעליו יתבסס הטיפול. 

חוק מספר 6: מטפל טוב יודע לזהות מכנה משותף רחב, ולמצוא אמירות שמתאימות לרוב האנשים. 

החוכמה היא לדעת לזהות ניואנסים, ולבנות סביבם תזה שקשה להפריך. בתחום הזה דבורה אלופה. היא יודעת מה לומר למשל לגברים בגיל מסוים, שהם נשואים והורים לילד ונראים עייפים, כולל הניואנסים. 

אחרי נטילת הידיים והשאלון, מדליקים נרות. הרבה נרות. תוך כדי הטקס, היא זורקת שלל שמות של רבנים ורבניות, נביאים ונביאות. "ברוך ממז'יבוז'", היא זורקת, ואני, יהודה, מטריל: "השם הראשון שלי הוא ברוך, על שמו". דבורה מנצלת את ההזדמנות ויורה: "וואו, אני אף פעם לא מדליקה לעילוי נשמתו. זה סימן!"

על חלק מהכיסאות בחדר מודבק דף נייר עם מסר חד־משמעי: זה הכיסא של אור־חיה דבורה, ואוי לנו אם נשב עליו. "בשום אופן!" היא מתרה. "לכל אחד יש את האנרגיות שלו. שלא תעזו!" במהלך הטיפול היא מבקשת מכל מי שנוכח ואינו מטופל – הדר, במקרה הזה – להתרחק, כדי שהיא לא תרגיש בטעות את האנרגיות שלה. בהמשך, היא מעלה ל"שיחה" קרובי משפחה שהלכו לעולמם לפני עשרות שנים. מתשובותיי, היא מזהה בעיות בקשר ביני לבין אבי. דרך החרך הזה היא נכנסת ומפעילה לחץ. לתחושתה, שורש הבעיות הפיזיות והרגשיות נובע מכאן. יכול מאוד להיות שהיא צודקת, אבל לא סביר שיש לזה קשר לשואו שהיא מנפקת, שכולל מלמולים, ברכות ודיבור בקצב של מכונת ירייה. 

דבורה לא מהססת להשתמש בכל הרפרטואר: גלגול נשמות, שיחות עם מתים, אמירת לחשים, סיפורים על אנשים שכמעט מתו וקמו לתחייה בזכותה. למשל, דבורה מספרת על חולת סרטן שהיא העלימה את המחלה מגופה. היא מדברת בביטחון מוחלט, וכמעט מצליחה לשכנע אותי להפסיק את הטיפול המונע לאסתמה שממנה אני סובל. התחליף שהיא מציעה: שני סוגים של קרם בשם "רפואת הבעל שם טוב" (אחד "גוף ונפש", השני "שמחה"), שצריך למרוח בכל מיני מקומות, אולי עדיף לא לספר איפה. 

בפועל, מדובר בעצם בסוג של מרצ'נדייז. לא מספיק שתשלמו 850 שקל לפגישה ראשונה של שעתיים ו־600 שקל לפגישות הבאות, שעה כל אחת, היא תמכור לכם בקלות גם את קרם הפלא הזה, 200 שקל לאריזה. ניסינו אותו, וזה מרגיש כמו קרם גוף ללא ריח, משני סוגים: אחד מעט סמיך יותר, השני אוורירי. הקרמים בהחלט נעימים למגע, אבל לנו קשה להניח שעלות הייצור שלהם כה יקרה. רצה הגורל ודווקא במהלך השימוש בקרם, חטפתי התקף אסתמה חריף. בדיוק מהסוג שדבורה הנביאה ציפתה למנוע באמצעות השימוש בקרם. 

"לא אכפת לי אם אתם מאמינים או מזלזלים", היא מבהירה, בביטחון עצמי מרקיע שחקים וכובש. "אני לא שופטת אף אחד, וגם לא אומרת לאף אחד להניח תפילין, אלא אם כן נמסר לי שזה התיקון של הבן אדם".

תגובתה של אור־חיה דבורה לא התקבלה עד פרסום הכתבה.

עוד סוג של טיפול אנרגטי מצאנו אצל טל בן־דוד בראשון־לציון, שמטפלת בתטא־הילינג – אחת השיטות הפופולריות, המצליחות והרווחיות בשנים האחרונות. "תטא זה בעצם תדר של המוח", מסבירה בן־דוד. "אנחנו בעצם מביאים את התדר של המוח לתטא, שם תת־המודע שלנו מאוד נגיש ואפשר לזהות בו דפוסים ואמונות וגם לשנות אותם. עושים את זה באמצעות אנרגיה. נקודת ההנחה היא שמסביב לכל בן אדם יש אנרגיה, דתיים יקראו לה אלוהים. זו יכולת מולדת שיש לכל אחד".

למרות השפה המאוד ניו־אייג'ית, מדובר בעצם בקרוב משפחה של הטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי. מלבד עזרים מהתחום הפסאודו־מדעי, כמו מטוטלת או ריטואלים רוחניים, הטיפול עצמו מתבסס על שיחה, ולא על מגע או על אמירת לחשים ותנועות עיניים לא ברורות. 

חוק מספר 7: אם הטיפול קרוב יותר לקונבנציונלי, אבל ללא ההכשרה הדרושה שם, אפשר להוסיף אלמנטים מוזרים לקהל יעד שמחפש פתרונות לא קונבנציונליים. 

בן־דוד מקצוענית, ומשום כך גם הטיפול שלה אפקטיבי יחסית. היא יודעת להקשיב – תכונה הכרחית, שלמרבה הצער לא מוערכת על ידי חלק מהמטפלים שאליהם הגענו – וגם יודעת לומר את המילים הנכונות. נראה שהאנרגיות היוו רק עוגנים בסיסיים לשיחה. כלומר, בעיניי (הדר) הטענה של בן־דוד, שהנקודות שבהן היא נוגעת הן תוצאה של חיבור לתת־המודע שלי, לא באמת רלוונטית לאפקטיביות של הטיפול. זה התנהל כדו־שיח שהושפע רבות מהדברים שנאמרו על ידי. עבור אנשים רבים, החיבור בין המטפל למטופל הוא העיקר, ובן־דוד בהחלט טובה בזה. 

אחרי שעה ארוכה הודיעה בן־דוד שהיא, "מטמיעה בתת־המודע שלך אופטימיות". אכן, מרכיב שחסר באישיות שלי. למרות היעדר החיבור לרעיון, באמת שאין בזה שום דבר מזיק. הרי כולנו זקוקים לפעמים למישהו שיאמר לנו כמה אנחנו יפים וחכמים וטובים. 

אגב, לפני שהיא מקבלת מטופלים חדשים (350 שקל לטיפול), חשוב לה לוודא שהיא המטפלת המתאימה עבורם. יש לה תחושת אחריות, ואין לה שום כוונה למכור אשליות או לפזר הבטחות מסוכנות. "אני לא אטפל באנשים לא יציבים נפשית, עם נטיות אובדניות, סכיזופרניה ואנשים שמטופלים בתרופות פסיכיאטריות קשות", היא מבהירה. "טיפלתי בחולי סרטן, ואני מטפלת היום במישהי עם טרשת נפוצה, אבל לעולם לא אגיד למטופל להפסיק טיפולים אחרים. התטא־הילינג, בתפיסה, לא אמורה להחליף שיטות אחרות, אלא להפך". כדי לטפל בשיטה יש צורך בקורס בן שלושה ימים.

חוק מספר 8, וסוד מסחרי: לפעמים, עצם העובדה שמטופל שילם סכום גבוה עבור טיפול, גורמת לו להרגיש טוב יותר. 

פז אושרן, בראשית העשור השלישי לחייו, מטפל באחת השיטות הכי מדוברות בעולם בשנים האחרונות – NLP. ככל שהשיטה הזאת צוברת מטופלים, כך היא גם סופגת ביקורות, אבל אושרן מפוצץ בכריזמה וביטחון עצמי, ויש לו עצת מעריצים. "זו השיטה הכי מתקדמת לשנות כל מחשבה, רגש והתנהגות", פוסק אושרן בנחרצות שמתאימה לקואוצ'רים. בקואוצ'ינג כמו בקואוצ'ינג, זה עניין של ביטחון עצמי, פסקנות ויכולת תמרון. אם יש לך את כל אלה – ולאושרן יש מהם בשפע – יש לך יכולת להשפיע על חייהם של אנשים. השפעה אמיתית, ממשית. לחיוב או לשלילה. עניין של כישרון. 

אושרן לא מהסס וגם לא חושש לקחת אחריות, כל עוד לא מדובר במקרים קליניים ("אני לא תחליף לפסיכיאטר"). הוא עד כדי כך מוכן להתחייב לשינוי, שאחד ממסלולי הטיפול כולל התחייבות חוזית שלו להמשיך לטפל עד שהבעיה תיפטר – תמורת הסכום שסוכם מלכתחילה. 

"בראש ובראשונה צריך להבין מה האדם רוצה", מסביר אושרן. "זה נשמע טריוויאלי, אבל רוב האנשים לא יודעים מה הם רוצים. למעשה 80 אחוז מהעבודה זה להגדיר נכון מה האדם רוצה. אנחנו משנים התנהגויות די בטבעיות – אם זה עובד מהר לשלילי, זה גם יכול לעבוד מהר לחיובי. צריך פשוט להבין את השפה של המוח, ו־NLP מבין את השפה של המוח". 

לצד שיחה, הרעיון המרכזי של NLP הוא טיפול באמצעות דמיון מודרך בעיקר. כך מנסים לשנות את ההתייחסות לזיכרונות ספציפיים מהעבר. במידה מסוימת, זה דומה ל־EMDR – שיטת הטיפול הייחודית שמותאמת להלומי קרב ופוסט־טראומתיים, ונוסתה בעבר על ידי אחד מאיתנו (יהודה). אבל EMDR דורשת לימודים והכשרה בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית, בעוד ש־NLP דורשת רק לימודים בסיסיים – הקורס הבסיסי אורך 22 מפגשים בני חמש שעות אקדמיות, ואפשר ללמוד גם קורס מאסטר.

אושרן הוא כנראה באמת מטפל מעולה. הוא מהיר מחשבה, מאלתר מצוין ונאבק במטופל קשה במיוחד, שמתמרן אותו בחזרה. קרב קשוח, שבמהלכו הוא מנסה לשנות את הרגש כלפי זיכרון טראומתי מסוים, אשר לתחושתו הוא המקור לחרדת החידלון. הוא מנסה ומנסה, ובכל רגע של הצלחה – נניח, הצהרה שרמת החרדה ירדה מדרגה עשר לתשע – טופח לעצמו על השכם. 

העניין הוא שבסופו של דבר, הטיפול הזה דורש מהמטופל סגולה אחת בסיסית שבלעדיה אין סיכוי להצליח: אמונה. אנשים סקפטיים לרוב נחסמים ולא מותירים סיכוי למטפל. 

אושרן עצמו כבר הגיע לפסגה מקצועית. כיום הוא מלמד אחרים NLP, ומטפל במשורה. על כן, כל פגישה אישית איתו עולה 850 שקל, או אם תבחרו במסלול של תוצאה מובטחת – 3,000 שקל, "אבל בדרך כלל לוקח שלוש פגישות לפתור בעיה". אם אין לכם סכומים כאלה, הוא יפנה אתכם לאחד הבוגרים שלו, תמורת 300 שקל לפגישה. 

חוק מספר 9: כמעט כל מטפל שואף להפוך למורה־דרך, שמכשיר עוד דורות של מטפלים כמותו. העסק הזה משתלם לא פחות, משום שלא מעט אנשים מזהים את הפוטנציאל ורוצים להצטרף להצלחה, ומוכנים לשלם על זה. 

בדרך ליישוב אורנית, התווכחנו בינינו מי יתנסה בטיפול ברייקי. לא משום שאנחנו מאמינים גדולים בשיטה, אלא מפני שמה כבר יכול להיות רע בשעה של שכיבה ומגע נעים. בניגוד לשיטות אחרות, ברייקי גם אין יומרות לאבחן או להחליף שיטה אחרת. "פירוש המילה רייקי הוא אנרגיית חיים אוניברסלית שמגיעה מהיקום", מסבירה יפעת זולר, המטפלת. "הרייקי מגיע מהיקום, ואני משמשת צינור להעברת האנרגיה דרך כפות הידיים". 

למה זה יעיל? "לחץ, מיגרנות, כאבי בטן, נשים שרוצות להיכנס להיריון ולא מצליחות, זירוז לידה, חיזוק המערכת החיסונית ועוד.

כמובן, בעיניה זה טוב להכול, בדוק ומנוסה. היא עברה כמה קורסים בשיטה ואף מלמדת. יש קורסים לרייקי ברמה הפיזית, יש ברמה הרגשית, הנפשית ויש ברמת נשמה. משך הקורס נע משלושה עד חמישה מפגשים, וכל מפגש אורך כחמש־שש שעות. 

חוק מספר 10: סביבת הטיפול מהווה חלק משמעותי. בתחומים רוחניים, מומלץ להשמיע מוזיקת ניו־אייג' ולפזר קריסטלים.

הקליניקה של זולר צבועה כמעט כולה בסגול, צבע רוחני. ועל הרצפה פזורים שלל קריסטלים ואבני מרפא. המטופל שוכב על מיטת הטיפולים, והמטפלת מעבירה את הידיים על כל מיני מרכזי אנרגיה בגוף שלו – צ'אקרות. "יש לי מטופלים שהיו על תרופות פסיכיאטריות ונמאס להם מהרפואה הקונבנציונלית", אומרת זולר. "בעזרת הרייקי, ובתיאום עם הרופא שלהם, הם יכולים להוריד את מינון התרופות. הרבה מאוד מצליחים, וזה יכול לתת תשובה להרבה סוגים של מחלות". 

מה עם סיפורי ניסים ונפלאות? "היה לי, למשל, מטופל חולה בסרטן שהרופאים לא נתנו לו שום סיכוי, והיה צריך לעבור כימותרפיה. הוא הגיע אליי כשהוא כבר היה מכופף לגמרי, ואחרי שהתחלנו לטפל בו הוא פשוט קם על הרגליים וזרק את המקל. תופעות הלוואי שהיו לו מהכימותרפיה ומהטיפול הביולוגי היו מזעריות". 

אחת הטענות שחזרו במהלך העבודה על הכתבה, היא "מה הבעיה, אם זה עוזר, כל אחד יכול לבחור את הטיפול שמתאים לו". העניין הוא שבישראל, כמו במדינות רבות בעולם, אין שום יכולת לפקח על עולם הטיפולים האלטרנטיביים. "אין חוק שנוגע למטפלים ברפואה האלטרנטיבית", מסביר עו"ד אייל חקו, ש. "כי המקצוע והעיסוק שלהם לא מוסדר בחוק". 

פרופ' אבינועם רכס, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית, מוסיף: "הרפואה האלטרנטיבית נדחתה על ידי האקדמיה למדעים במדינת ישראל ועל ידי גופים אקדמים אחרים. אני חושב שכל אדם שנוגע באדם אחר לצרכי טיפול צריך רישיון. הבעיה היא שאי אפשר לחלק רישיונות בתחומים שבהם אין הכרה". 

ובכל זאת הוא חושב ש"שלרפואה משלימה יש ערך, כמו שיש ערך לפלסבו ברפואה הרגילה. יש מחלות שבהן יש מרכיב פסיכוסומטי ניכר, לדוגמא מיגרנה. במקרים כאלה אנשים הולכים לרפואה אלטרנטיבית וזה מקל על הסימפטומים שלהם, ואני אפילו מעודד אותם לקבל טיפולים אלטרנטיביים במחלות כאלה, כל עוד לא מתיימרים להחליף את הטיפולים הקונבנציונליים בטיפולים משלימים". 

אנחנו, על כל פנים, סיימנו את הסבב בריאים, או לא בריאים, נפשית ופיזית באותה המידה. בעיקר למדנו כמה קל להפוך למטפל, משום שאין בתחום זה כל פיקוח. למה בעצם שלא נמצא בעצמנו איזו שיטת טיפול? רעיון, מישהו?