שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      יד האלוהים, הגרסה המודרנית
      הפרשנות החדשה לנגיעת יד ברחבה בעידן ה־VAR אישררה את התפיסה הישנה והשכונתית, לפיה כל מגע בין הזרוע או כף-היד לכדור הוא "נגיעת יד מכוונת". הדוגמה מהמשחק בין פ.ס.ז' למנצ'סטר יונייטד צריכה לעורר מחדש את הדיון לגבי מה תפקידם של צוות שופטי הווידאו ולמה הם לא מתיישרים עם החוקה החדשה

      פופוליזם פירושו למצוא-חן בעיני העם ולספק את מאווייו ויצריו. איטליה מתנהלת היום בהנהגת ממשלה פופוליסטית. מסתבר ששופטי הכדורגל במדינה זאת יכולים להשתלב בהצלחה באווירה השלטת באיטליה. במשך דורות רבים נאבקו שופטי הכדורגל בעולם בתפיסה ה"שכונתית" שכל נגיעת יד מחייבת ענישה, וכל יד של שחקן הגנה ברחבת קבוצתו דינה "פנדל".

       

      ואכן, אט אט חלחלה התפיסה שלא כל נגיעת-יד היא "הנדז". ואז נכנסו השופטים האיטלקים לתמונה, בשדה המשחק ובעמדת עש"ו (עוזר־שופט וידאו־VAR): תחילה בטורניר הגמר של הגביע העולמי ברוסיה, בהמשך בליגה האיטלקית, ועתה בשלבי הנוק-אאוט בליגת האלופות.

       

      השופט נעזר ב-VAR (צילום: AFP)
      הרגע הדרמטי והשנוי במחלוקת בפריז (צילום: AFP)

       

      אין נושא שהפרשנות הסובייקטיבית-אישית של השופט משמעותית יותר מאשר נושא "נגיעת-יד מכוונת". כדי להכריע האם הייתה כוונה בנגיעת היד, השופט אמור להתייחס לשני תבחינים: 1. האם היד נעה אל עבר הכדור; 2. מה המרחק בין השחקן לבין הכדור (האם מדובר בכדור בלתי צפוי). כמו כן, על השופט לקחת בחשבון שמיקומה ומצבה של היד לא בהכרח מלמדים על ביצועה של עבירה.

       

      בשלושה משחקים במונדיאל ברוסיה המליץ צוות הווידאו על בעיטת עונשין, תוך התעלמות מהתבחינים שבחוק (דנמרק - אוסטרליה, פורטוגל - איראן, ארגנטינה
      - ניגריה. בשני המקרים האחרונים, האיטלקים תפקדו כעש"ו. יצוין שבארגנטיה – ניגריה השופט בשדה המשחק, הטורקי גונייט שאקיר, דחה את ההמלצה לאחר צפייה במסך). מכל מקום, הפרשנות ה"חדשה" על הבמה המרכזית אשררה את התפיסה ה"שכונתית" - התפיסה השגויה, המנוגדת לחוק ולהנחיות המופיעות לגבי יישומו; וכך קובעה נורמה חדשה-ישנה, שכל מגע בין הזרוע או כף-היד לכדור הוא "נגיעת-יד מכוונת".

       

      האיטלקים, שהחלו בערעור החוק ברוסיה, החדירו תפיסתם למשחקים במולדתם, והמחלוקות סביב החלטות "יד" בליגה האיטלקית הולכות ומתרבות (למשל, מילאן - פרמה, רומא - אינטר, יובנטוס - סמפדוריה, ולאחרונה פיורנטינה - אינטר). הכנסת השימוש בווידאו למשחקי ליגת האלופות העניקה לאיטלקים במה חדשה לאכיפת פרשנותם המוטעית. הם גם מצאו "בעלי-ברית" אצל הספרדים. עוד בטורניר הגמר ברוסיה היה זה השופט הספרדי מאטאו לאהוס שהתקפל ראשון בפני המלצת יד שגויה של עש"ו – דנמרק - אוסטרליה). בליגת האלופות ראינו זאת אצל הצוות הספרדי בהחלטה על בעיטת העונשין הראשונה בשאלקה - מנצ'סטר סיטי.

       

      המשחק בין בפ.ס.ז' למנצ'סטר יונייטד היה מפגן נוסף של שכונתיות, שאולי יעורר את כולנו לבחון מחדש לא רק מיהו השופט במגרש, אלא מי הם עש"ו. בטורניר הגביע העולמי היו ארבעה בעמדה, כאשר הכרעת הבכיר, מס' 1, הייתה נתונה לפיקוח ובקרה מצדו של מס' 3 בצוות. בליגות ובמשחקי הגביע במדינות השונות יושבים שניים בעמדה, וגישה זאת אומצה גם במשחקי ליגת האלופות. השופט האיטלקי מאסימו איראטי היה הבכיר או הבקר בפורטוגל - איראן ובארגנטינה - ניגריה, וגם היה מס' 1 בגמר צרפת - קרואטיה (גם בעיטת העונשין שם הייתה שנויה במחלוקת, אם כי אני סבור שהוא צדק במקרה זה).

       

      הוא היה עש"ו הבכיר בפריז, ונתן המלצה שהביאה לפסיקה על בעיטת-העונשין שהעלתה את מנצ'סטר יונייטד לרבע-הגמר. בכך, מהלך שהוא וחבריו האיטלקים החלו להפעילו בגביע העולמי, וממשיכים בביצועו בליגה האיטלקית, הופך לנחלת משחקי ליגת האלופות: פרק "נגיעת-יד מכוונת" נקרע במוסקבה, הושלך לאשפה אי-שם באיטליה, ועקב כך לא היה בפק"ל האיטלקי בדרך לפריז.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים