בריונות במסווה של אהדה / מליניאק

יש אנשים שקמים בבוקר ועובדים סביב השעון לבנות מועדון, הם מקבלים כותרת פעם בשנה. יש אוהדים שבאים למגרש כדי לקלל ולחפש צרות, הורסים לאלפים את החוויה ומקבלים כותרות על בסיס קבוע. בלי קהל אין ספורט מקצועני, עובדה שקבוצות - אפילו כשהן יורדות ליגה - ממשיכות להיחשב ל"גדולות" בגלל האוהדים המסורים.

לאוהדים מותר למחות, אבל קומץ הפרימיטיבים שקיללו שלשום את שמעון מזרחי בפיס ארנה לא מחו נגד כלום, הם סתם "ליכלכו" את הטריבונה ועל הדרך הרסו מה שנבנה בהפועל ירושלים בשנים האחרונות.

קללות נגד קבוצה יריבה נחשבות ללגיטימיות, אבל הניסיון מוכיח שהקללות לעבר הקבוצה היריבה מתהפכות חיש קל לעבר מנהלי המועדון עצמו. לקח שנים להביא אלפים לארנה, להבריח אותם לוקח דקות. במובן מסוים זה מזכיר פרוטקשן - תנו לעשות בלגן או שנחריב את המועדון. בסכנין התלבשו על אלונה ברקת - שהצטרפה למפלגה הלא נכונה, בירושלים על שמעון מזרחי - שהקללות נגדו עברו כל גבול, ואין לי מושג מה רוצים מרגב פנאן ב"דרייב אין".

בריונות הייתה בישראל מאז ומעולם, רק שלאחרונה היא קיבלה לגיטימיות ממתקפה על מערכת אכיפת החוק. אם כל מה שלא פלילי מותר ומערכת אכיפת החוק היא אויב, אז כל דאלים גבר וזכותו של כל יושב טריבונה לקלל.

המהומה ביציע אוהדי הפועל ירושלים(צילום: אורן אהרוני)

אוהדים נגד המועדון

אחרי עזיבתו של אורי אלון היו שהטילו ספק ביכולתה של הפועל ירושלים לשרוד בצמרת, אבל אלפי המנויים לא נטשו, התקציב נשאר באותו סדר גודל, והניהול דופק כמו שעון. כמו כן, הסיכויים לארח את הפיינל פור של הצ'מפיונס ליג ולזכות באליפות בישראל עדיין קיימים למרות הבעיטה שחטפה ירושלים ממכבי ת"א.

שש אלופות שונות היו בעשר השנים האחרונות, אבל המועדון היחיד שמסוגל לתת פייט למכבי ת"א לאורך זמן הוא הפועל ירושלים. אייל חומסקי וגיא הראל עושים עבודה לתפארת, אבל האיום הגדול הוא לא מכבי ת"א אלא קומץ מתפרעים שמקללים ביציע.

השלטים נגד הראל מונפים בכל משחק(צילום: אורן אהרוני)

המתיחות בין חלק מהאוהדים לגיא הראל התחילה כנראה במשחק החוץ בוולנסיה, כששוטרים הוציאו אותם מהאולם והראל שלח את הדובר ולא יצא בעצמו לעזור להם. דרכם של אוהדים לפגוע בקבוצה היא באמצעות קללות והתפרעויות שיגרמו למועדון לשלם קנסות. נגד חולון הם קיללו את גיא פניני, שלשום את מזרחי והשלטים נגד גיא הראל מונפים בכל משחק.

למאבק "העקרוני" יש גם זווית אישית. היציע בארנה בו אירעה התקרית הקשה נושא את שמם של האחים אמיר ואלעד הירשנזון, הראשון נהרג בפיגוע, השני התאבד במהלך השירות הצבאי. הפועל ירושלים היא, בין היתר, מפעל הנצחה לשניים. שלשום עלה האבא רוני הירשנזון למרומי היציע בניסיון לשכנע את המפגינים להפסיק לקלל ולהסיר את השלטים. הוא נהדף בדחיפות מהיציע שנושא את שם ילדיו. חומסקי החליט להפסיק להבליג וניסה להשתיק את המקללים, ספק אם זה יעזור.

מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו.

אייל חומסקי וגיא הראל(צילום: עמית שאבי)

חז"ל נגד קלינגר

לניר קלינגר לא היה קל לעבוד עם יואב כץ, אבל הוא ידע בדיוק מה מחכה לו כשירד מעמדת המנהל המקצועי של הפועל חיפה לכר הדשא. בסוף הוא לא עמד בפיתוי לשדרג את שכרו ועוד ב"מועדון גדול" כמו בית"ר ירושלים.

חז"ל צדקו: טוב שם טוב משמן טוב. מאמן שעוזב חוזה באמצע העונה כדי לקחת קבוצה אחרת משאיר כתם. דודי מנחם נהג לומר שאסור להחליף בריאות בכסף, כי אי־אפשר להחליף בחזרה.

קלינגר הכניס את עצמו בהתנדבות לבלגן ששום כסף לא שווה אותו. אימון הפועל חיפה זה נופשון בנעמ"ת לעומת הטירוף בבית"ר ירושלים, אבל לאבד את שמך הטוב ובסוף גם להילחם נגד הירידה, זה טוטאל לוס.

הכניס את עצמו בהתנדבות לבלגן. קלינגר(צילום: אורן אהרוני)

אז קלינגר הציע להתפטר, אבל היה ברור שכלום לא ייצא מזה. הרי אין לו לאן ללכת באמצע מארס, ולחוגג אין סיבה לחפש מאמן כשנשארו שבעה משחקים בפלייאוף התחתון.

עצבים זו לא אסטרטגיה.