פצצה איראנית לקמפיין

לא מפני שהחלו לפתע דיונים עמוקים על מצבה של מערכת החינוך או מערכת הבריאות, לא כי הנושא המדיני ושאלות מהותיות אחרות תפסו את מרכז סדר היום, אלא בעיקר סביב השאלה אם האיראנים פרצו ושאבו מידע רגיש מהטלפון הסלולרי של המועמד המוביל בסקרים מול נתניהו, בני גנץ. לפתע, איראן עלתה על השולחן.

נכון שבשלב זה לא ברור כלל אם איראן ניסתה להתערב בקמפיין בישראל, אבל מה שברור הוא שיש ישראלים שעירבו את איראן - ובגדול. 23 ימים לפני יום הבוחר, והשיח מתנהל סביב מדינה אחת, והיא לא מדינת ישראל.

זה לא רק הטלפון, יש סוגיות לוויין אחרות שקושרו גם הן; מי התנגד לתקיפה באיראן ומי תמך בה (צחי הנגבי אמר שגנץ התנגד לתקיפה, וזה אומר הרבה על הקו של הליכוד), במי איראן תומכת (סרטון הליכוד הציג את גנץ ולפיד כמועמדיהם), מי תמך בהסכם הגרעין (גנץ ולפיד) ועוד.

ממקדים את השיח

ביום שישי, כשהשיח על הפריצה לסלולרי של גנץ השתלט על סדר היום - כולל חרושת שמועות על מה שהיה או לא היה במכשיר - כינס יו"ר כחול לבן מסיבת עיתונאים מאולתרת בגבול עזה. וזה אחרי שכבר יצאו לפחות שתי הודעות המכחישות את השמועות על סיפור אישי מביך שפרטיו עברו לגורמים זרים.

ההופעה של המועמד לראשות הממשלה על רקע גדר תיל - וחוסר סבלנותו לשאלות הכתבים זמן קצר לפני כניסת השבת - לא באמת הועילה ולא שינתה משהו באחד הסיפורים הכי מוזרים שהיו במערכת הבחירות עד כה. עדיין רב הנסתר על הגלוי בו.

לצד הכחשות על כך שראש הממשלה או אנשיו מעורבים בעניין, התחושה היא שבליכוד מחפשים ומנסים להעצים את הסיפור. שם מיקדו את השיח בסוף השבוע בנושא וחידדו את המסרים, שלפיהם הפריצה למכשיר מהווה הוכחה שהמשטר באיראן תומך בגנץ ובלפיד בצורה גלויה.

קיימת גם גרסה נגדית, שגורסת כי פריצה איראנית למכשירו של גנץ משרתת דווקא אותו בשיח ומול הציבור. הלוגיקה שלה לא ממש ברורה. התאוריה המקובלת היא שבליכוד רוצים להציג את גנץ כמי שלא נזהר ושכעת עלול להיות נתון לסחיטה עקב חומר ש"נשאב" ממכשירו. 

בכל מקרה, קרבות מוצאי שבת הקבועים נגררו למחוזות מפתיעים: איראן במרכז הקמפיינים. זו הסערה התורנית, ואם גם אחרי פורים ימשיכו הכותרות לעסוק בנושא הטלפון - נראה שמחולליה יוכלו לסמן וי.