שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מרחבא אוסטין: הלהקה הפלסטינית שלא מאמינה ב-BDS

    הם שרים על מחאה, מתנגדים לכיבוש אבל מיצו את החרם של ה-BDS - הלהקה הפלסטינית 47Soul עלתה על הבמה בפסטיבל המוזיקה באוסטין והקפיצה את הקהל עם שירים בערבית ובאנגלית על אחוות עמים, חופש וסוף לדיכוי

    העיר אוסטין נחשבת למעוז ההיפסטרים הטקסנים, ופסטיבל המוזיקה של סאות' ביי סאות'ווסט (SXSW) המתקיים בעיר מדי שנה במהלך חופשת האביב של האוניברסיטאות, הוא מוקד עלייה לרגל מכל רחבי ארצות הברית. מבמה לבמה, משואו-קייס לשואו-קייס, אפשר לשמוע מוזיקה אלקטרונית, רוק והיפ-הופ, באנגלית, ספרדית, צרפתית, יפנית, לעתים גם בעברית. אולם השנה מה רבה ההפתעה, נשמעה גם שירה בערבית, במגוון מקצבים מזרח תיכוניים. היא בקעה מגרונם של חברי ההרכב הפלסטיני 47Soul שהופיעו באוסטין לראשונה ושאגו בפני הקהל מסרים של מחאה - נגד הכיבוש והדיכוי, בעד אחוות העמים.

     

    47SOUL בהופעה בפסטיבל המוזיקה באוסטין    (צילום: אמיר בוגן)

    47SOUL בהופעה בפסטיבל המוזיקה באוסטין    (צילום: אמיר בוגן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

     

    47SOUL (צילום מסך)
    47SOUL מצאו אוזן קשבת באוסטין(צילום מסך)
    ארבעת חברי 47Soul מגלמים במידה רבה את סיפורה של הפזורה הפלסטינית. מוחמד אל-קוויק (El Far3i , דרבוקה ושירה) וחמזה ארנוט (אל-ג'האז, גיטרה חשמלית) נולדו בעמאן שבירדן למשפחות מהשטחים, רמזי סלימאן (Z for The People, קלידים ושירה) נולד בוושינגטון ונדד בבגרותו לרמאללה, ואילו וולא סבייט (תוף ושירה) גדל והתחנך בחיפה כיוצר ופעיל חברתי. הם עובדים יחד בלונדון, מחברים מוזיקה מהמזרח התיכון, אפריקה והמערב, וכותבים בערבית ובאנגלית מסרים אוניברסליים, אבל גם כאלו הנוגעים במכוון או במרומז בכיבוש הישראלי.

     

    עוד בערוץ המוזיקה:

    רד הוט צ'ילי פפרס עלו על הפירמידות במצרים

    יובל, מאחוריך: הבלדה על גידי גוב ואלישע בנאי

    שירי מימון: "נטע ברזילי היא חד פעמית"

     

    הם מצאו אוזן קשבת במהלך שלוש ההופעות שלהם באוסטין, תופפו ועשו שמח, תוך כדי הפצת מסרים על חירות, שלום, אחווה בין העמים והתנגדות לכיבוש ולאלימות - מסרים שבימינו נתפסים כמחאה פוליטית בוטה. כך למשל כשסבייט זועק מעל הבמה: "זה שיר נגד הכיבוש, זה שיר נגד הדיכוי, זה שיר נגד האפרטהייד, זה שיר חופש לפלסטין". הוא לא מזכיר את ישראל, אבל כולם מבינים את המסר ומריעים. אלו שנשאו דגל פלסטין בקהל, אלו שעטו כפייה סביב צווארם, וגם החיוורים עם השלייקעס והזקנים העבותים שבחלק אחר של העולם היו מעידים על שיוכם לאיסלאם, אך במקומות כמו אוסטין, ברוקלין ופורטלנד ידועים פשוט כהיפסטרים מזוקנים.

     

    ומי שלא הפנים את המסר הגלוי של סבייט מעל הבמה, בוודאי קלט חלק ממה שמטפטף במילות השירים, במיוחד מאלבומם השני Balfron Promise אותו הם מנסים להפיץ בניכר. שירים כמו Moving Around בו הם שרים באנגלית על כך ש"העם שלי הוזז, עוד עמים הוזזו. העם שלי הוזז, בקרוב כולנו נזוז. יאללה יאללה, לזוז", ואז רומזים על עצמאות כפתרון לשנאה. או Locked Up Shop בו הם מזהירים, "גם אם תכניעו אותי. לעולם לא תצליחו להתחמק מזה, גם אם תעלימו אותי". ישראל לא מוזכרת ומחאה ברורה ונוטפת שנאה אין - אולי משום שזו הסמויה והליברלית יעילה יותר. לא רק במאבק לשחרור הפלסטיני הם עוסקים אלא גם בעמידה מול הרדיקליזם האיסלמי בעולם הערבי, בהשראת מנהיגים כמו נשיא דרום אפריקה לשעבר נלסון מנדלה ונשיא מצרים לשעבר גמאל עבדל נאצר - ואפילו בוב מארלי. "מאפריקה לפלסטין, בוכים ומתהפכים במחנות הפליטים... כל אדמה היא אדמה קדושה. כל עם הוא העם הנבחר".

     

    ההופעה הראשונה של 47Soul התקיימה ביום חמישי כשבמקביל נורים טילים מעזה לעבר ישראל וצה"ל מפציץ את מעוזי החמאס. הדיווחים מהחזית הבוערת בבית לא קיבלו נוכחות על הבמה, עליה קיפצו ארבעת חברי הלהקה בניסיון לשלב את המחאה והתקווה באופן טבעי. במקום לאחוז בנשק הם מעדיפים לאחוז בגיטרה, במקום להכות שוטרים הם מעדיפים להכות בתוף, במקום לשרוף צמיגים הם מעדיפים להדליק ג'וינט. בריאיון שנתן מוחמד אל-קוויק לאתר המצרי Cairo Scene הוא אפילו מפקפק בדרך החרם בה האמין בעבר.


    47SOUL (צילום מסך)
    מסרים אוניברסלים והתנגדות לכיבוש(צילום מסך)

    47SOUL (צילום מסך)
    "אולי ה-BDS היא לא הדרך הטובה לפתרון הבעיה הפלסטינית"(צילום מסך)
      

    "הייתה לי מדבקה של ה-BDS על הגיטרה אבל אז היא נשרטה וכל מה שנשאר ממנה זה דגל פלסטין, וגם הוא דוהה", אמר אל-קוויק, בן להורים מג'נין, שסיפר כי ההתנקשות בדודו יצרה מהפך תודעתי במשפחתו שהפכו מחילונים ליברלים לדתיים ואדוקים יותר. "במידה רבה זה מייצג את מה שאני חושב על המצב הפלסטיני. לאורך זמן רב תמכתי ב-BDS אבל אז התחלתי לחשוב שאולי זו לא הדרך הכי טובה לפתרון הבעיה הפלסטינית. זוהי יוזמה מאוד חשובה, אבל לאחרונה התחלתי לחשוב על כך שלא אנחנו המצאנו את הדגל הפלסטיני, אלא הבריטים. ועכשיו גם הדגל מהמדבקה נשחק וזה מסמל את השינויים בתפיסת העולם שלי".

     

    אז כראה שחברי 47Soul מעדיפים להתבטא בדרכם במקום להחרים, להפיץ את המסר בלונדון, ניו יורק, אוסטין ואולי גם בישראל. האם תהיו מוכנים להאזין להם?

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים