1.2 מיליון שקל לאישה שנאנסה על ידי בן דודה

מגיל 9 ובמשך 3 שנים נפלה ילדה קורבן לתקיפה מינית סדרתית של קרוב משפחתה. 32 שנים לאחר מכן קיבל בית המשפט את תביעת הפיצויים שלה

עו"ד ורד פרי | פסקדיןפורסם: 20.03.19 , 07:20

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שאישה בן 41, שעד לפני כשלושה עשורים הייתה נתונה לאונס מתמשך של בן דודה המבוגר ממנה בארבע שנים, תפוצה על ידו בכ-1.2 מיליון שקל. השופט רמזי חדיד דחה את טענת ההתיישנות שהעלה בן הדוד, נוכח העובדה שהוא הודה במעשים בשתי חקירות משטרה שנערכו ב-2014-2013. השופט קיבל את בקשת התובעת להסרת צו האיסור הפרסום על פרטיה ולניהול ההליך בדלתיים פתוחות.

התביעה הוגשה ב-2013, כ-23 שנים אחרי שמעשי האונס פסקו. נטען כי בן הדוד של התובעת היה בן 13 ואילו היא בת 9 כשכפה עליה לקיים עמו יחסי מין וביצע בה מעשים מגונים בחדרים ובמקלטים. במשך כשלוש שנים היא סבלה מהתעללות מינית ממושכת. כשהייתה כבת 15 אזרה אומץ וסיפרה על האונס לחברתה, וכך העניין נחשף.

תביעה

מייסד כת "מרכז האור" יפוצה בגין לשון הרע

עו"ד ענת נוי פרי | פסקדין

מועצת שער הנגב ביקשה להזהיר מפני התיישבות העמותה בשטחיה, והפיצה מכתב שבו ייחסה לאביב הגואל פגיעה מינית. זה יעלה לה 20 אלף שקל

מייסד כת "מרכז האור" יפוצה בגין לשון הרע

ב-2013 היא הגישה נגד בן הדוד תלונה במשטרה, וזו נסגרה עקב התיישנות פלילית, אולם בשתי חקירות שנערכו לו תחת אזהרה הוא הודה במעשים והביע עליהם חרטה. במקביל הוגשה התביעה לפיצוי על הנזקים הנפשיים והכלכליים שנגרמו לתובעת.

משוכה משמעותית שעמה היא נאלצה להתמודד הייתה טענת ההתיישנות שהעלה בן הדוד: בעבירות מין בקטינים מתחילה תקופת ההתיישנות מגיל 18, ולפיכך הוא טען שהעילה התיישנה כשהתובעת הייתה בת 25. בתגובה היא אל הפנתה לכך שהוא הודה במעשיו בשתי חקירותיו במשטרה, ובמצב כזה מרוץ ההתיישנות בתביעות נזיקין מתאפס, כך שתקופת ההתיישנות טרם חלפה.

בן הדוד התכחש לכך וטען כי הודה במשטרה משום שהיה בלחץ. הוא הוסיף כי התביעה מושתתת על "רסיסי זיכרון", והבהיר כי מעולם לא קיים עם התובעת יחסי מין, ולכל היותר נהג לשחק עמה ב"רופא וחולה".

אבל השופט רמזי חדיד דחה את טענת ההתיישנות והבהיר כי בשתי החקירות, שנערכו בהפרש של שנה ובאחרונה היה מיוצג, הודה בן הדוד בקיום יחסי מין עם התובעת כשהייתה קטינה, כך שההתיישנות התאפסה והחלה להיספר ממועד החקירה השנייה. הטענה להודאה תחת לחץ נדחתה נוכח הפרשי הזמנים והעובדה שהתייעץ עם עורך דין.

לגופה של התביעה הדגיש השופט כי אינו מאמין לגרסתו הנוכחית של בן הדוד, המכחישה כל קשר לקיום יחסי מין: "הנתבע התגלה כאדם שאמירת האמת אינה נר לרגליו, והוא עשה ככל שביכולתו להכחיש את המעשים המיוחסים לו תוך שינוי גרסתו חדשות לבקרים".

לפיכך, גרסת התובעת על אודות האונס וההתעללות המינית התקבלה, ומשכך נקבע כי בן הדוד ביצע כלפיה עוולות של תקיפה והפרת חובה חקוקה. בנוסף, השופט חדיד קיבל את חוות דעת הפסיכיאטר הממונה, שאישר כי התובעת סובלת מהפרעת אישיות והפרעת דחק פוסט-טראומתית האופיינית לקורבנות אונס, ונכותה הנפשית עומדת על 20% לצמיתות.

לתובעת נפסקו לפיכך 550 אלף שקל על כאב וסבל, בנוסף ל-498 אלף שקל על הפסדי שכר ותנאים סוציאליים והוצאות רפואיות. לצד זאת נדחתה בקשתה לחיוב הנתבע גם בפיצוי עונשי, לנוכח סכומי הפיצוי הגבוהים והעובדה שהיה קטין כשביצע את המעשים. הנתבע גם חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של כ-200 אלף שקל.