הפעילות הכי שווה

בשיתוף התכנית להשתלבות ילדים ונוער עם מוגבלות בתנועות הנוער

עבור כל ילד הפעילות בתנועת הנוער היא דבר מרגש. מי לא זוכר את הפעם הראשונה שלבש את המדים והעניבה, הלך בהתרגשות לפעולה הראשונה ונשבה בקסמיהם של המדריך או המדריכה? אבל יש כאלה שעבורם תנועת הנוער היא הרבה יותר מזה. מתוך 250 אלף הילדים ובני הנוער שפעילים ב־13 תנועות הנוער בישראל, כמה אלפים נמצאים בהן במסגרת "התוכנית להשתלבות ילדים ובני נוער עם מוגבלויות". צפו בווידאו בראש הכתבה.

אחד מהם הוא אוראל מזרחי בן ה־14. "תנועת 'הנוער הלאומי' עשתה פעולה בבית הספר שלי. בהתחלה לא רציתי ללכת, אבל הם התעקשו שאבוא ואמרו שבתנועה עושים דברים כיפיים, אז השתכנעתי והצטרפתי", מספר אוראל, ילד עם אוטיזם עם הפרעת תקשורת נרחבת. "היום אני מאוד נהנה, במיוחד מהאפשרות לעשות להם הצגות. בבית הספר זה אסור לי אז אני מתאפק ושומר את הרעיונות בלב. בתנועה אני פשוט אומר לחברים 'שבו, אני מכין הצגה', ואז רוקד להם והם מוחאים לי כפיים".

אוראל גר במודיעין ולומד בכיתה קטנה בבית הספר הדמוקרטי. פעמיים בשבוע הוא מגיע לפעולות של "הנוער הלאומי" ביחד עם ספיר, השין־שינית (מתנדבת בשנת שירות), שמלווה אותו בלימודים בכיתה, בהפסקות ואחרי הצהריים. "בתנועה יותר כיף מאשר בבית הספר", הוא אומר, "הייתי מעדיף להיות רק בתנועה ומוותר על הלימודים. אחותי הקטנה רואה אותי ורוצה גם להיות בתנועה. אני מהווה בשבילה דוגמה. גם חברים בבית הספר מחזיקים ממני כי אני בתנועת נוער".

מה הפעילות שהכי נהנית ממנה?

"היה לנו טיול חנוכה בפארק אתגרי בעכו. הייתי גבר־גבר ולא פחדתי מהמתקנים. אחרי זה ראינו מופע אש. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שראיתי כזה דבר".

ילדי הפרויקט משולבים בקבוצות של בני גילם. הם גם מקבלים הזדמנות שווה לעבור מסלולי הכשרה ולהפוך מחניכים למדריכים. "לתוכנית יש השפעה גדולה על המרקם החברתי כי בזכותה החניכים גדלים ומתחנכים לצד חניכים עם מוגבלויות, ולפעמים אף מודרכים על ידם", אומרת אורית שליאכטר, מנהלת הפרויקט. "ברגע שהילדים גדלים עם כלים להתמודדות עם סיטואציות מאתגרות ובסביבה שיש בה גם בעלי צרכים מיוחדים, זה יכול לשנות את העתיד החברתי של כולנו".

אוראל מזרחי ביחד עם ספיר

קיילה סמואלס בת ה־10, ילדה עם תסמונת דאון, היא חניכה בתנועת "בני עקיבא". "להיות בתנועה זו שמחה גדולה", מספרת קיילה, שעלתה לפני ארבע שנים מניו־יורק עם משפחתה ומתגוררת כיום בירושלים, "שם אני פוגשת את החברות הכי טובות שלי, אנחנו מדברות, משחקות וצוחקות המון. יש לנו גם טיולים שבהם אנחנו יכולות לישון באותו חדר. לא מזמן היה לנו טקס שאחריו עשינו הופעה מול כל ההורים. הייתי צריכה ללמוד בשביל זה ריקוד מיוחד, ואחותי הגדולה עשתה מופע דגלנות. זה היה מאוד מרגש".

ג'ודי סמואלס, אמה של קיילה, מספרת ש"התנועה מאפשרת לה להיות דומה לילדים אחרים. היא מסתובבת בגאווה עם המדים. היא לומדת בבית ספר רגיל, והמסגרת החינוכית הנוקשה דורשת ממנה לא מעט מאמץ כדי להיות שווה בין שווים. בתנועה, לעומת זאת, מאפשרים לה לבוא לידי ביטוי ללא הסטרס האקדמי. הפעילות קצרה והיא מקבלת יחס שווה".

תנועת "בני עקיבא" היא עניין משפחתי אצלם. הוריה של קיילה היו חניכים וגם אחיה הגדולים שם. "כשהיא רואה שיש לה ולאחים שלה אותם מדים היא מרגישה שהיא מצליחה כמוהם. תחושת השייכות חיזקה מאוד את הביטחון העצמי שלה".

מה הדבר הכי משמעותי שהתנועה מעניקה לקיילה?

"היא מאפשרת לה להיות בשני העולמות, גם בעולם של בעלי הצרכים המיוחדים שלתוכו היא נולדה וגם בעולם של האנשים הרגילים, שמקבלים אותה כפי שהיא. אנחנו לא נשנה את קיילה בשביל העולם, אבל אנחנו כן נשנה את העולם בשביל קיילה".

עבור דנה כץ בת ה־12 מהמושב סלעית, שמתניידת בכיסא גלגלים מגיל חמש בגלל מחלת ניוון שרירים, תנועת הנוער "האיחוד החקלאי" היא קבוצת תמיכה של ממש. "לפני שנתיים המשפחה שלי יצאה למאבק במטרה להכניס לסל התרופות תרופה יקרה מאוד שעוצרת את הידרדרות המחלה ומחזירה חלק מהתפקוד", היא מספרת. "התנועה שיתפה איתנו פעולה. כולם התגייסו ואפילו הגיעו להפגנות. כשהיינו צריכים עזרה בהכנת פלקטים הסניף ביטל את הפעולה וכולם באו לעזור".

אביה, אורן, מציין כי "ההירתמות המדהימה שלהם גרמה לנו להרגיש שאנחנו לא לבד במאבק, שנמשך שנה שלמה ובסופו של דבר ניצחנו בו".

דנה, שחולמת להיות שחקנית, הכי אוהבת את הפעולות הפיזיות והמאתגרות, "מלחמת בלוני מים למשל", כדבריה. כשהיא מבקשת לספר על מדריכיה בתנועה, היא אומרת: "הם קלילים, זורמים ועושים איתנו ביחד שטויות וצוחקים. אבל זה לא אומר שהם לא מעבירים לנו גם ערכים חינוכיים, כן? הם פשוט עושים את זה בשפה שלנו ובצורה הרבה יותר נעימה וכיפית מאשר בבית הספר או בבית. כשאני אגדל, יהיה לי המון מה לספר על הדברים שעשיתי בתנועה".

"לדנה יש צורך עז בחברה, והתנועה מספקת לה את זה", אומר האב, "הפעילות מגבשת ומחזקת את החברויות בין כל ילדי הכפר ומרחיבה את השעות שהם מבלים יחד. אני בטוח שלא רק דנה מרוויחה כאן, אלא גם החברים שלה, כי הימצאות בסביבה שלה מפתחת אחריות ויכולת לדאוג לאחר".

"יזמנו את התוכנית לפני חמש שנים בשיתוף עם משרדי החינוך והרווחה, הביטוח הלאומי, מינהל חברה ונוער, אגף אשלים של הג'וינט, קרן שלם ואיגוד מנהלי מחלקות חינוך", מספר נפתלי דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער. "המטרה הייתה לגייס מקורות כלכליים שיבטיחו מחויבות לנושא ויאפשרו למקצע את ההנהגה של התנועות בשילוב בעלי צרכים מיוחדים. היום הפרויקט הוא חלק מתוכנית הליבה של כל תנועת נוער, וילדים עם מוגבלויות מתקבלים כשווים לחבריהם בתנועה".

נפתלי דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער

"תנועות הנוער, מובילות את החינוך הערכי בישראל ופועלות לשינוי חברתי במגזרים השונים בחברה בכלל ובקהילות בהן הן פועלות בפרט", אומר נפתלי דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער. "מכאן שאין מתאימות מתנועות הנוער לקדם את השתלבותם של ילדים ונוער עם מוגבלות בתנועות ובחברה בכלל. 350,000 חברי התנועות נפגשים עם חניכים עם מוגבלות על בסיס קבוע ומקיימים עימם קשרי חברות מגוונים".

לדבריו, המפגשים מהווים בסיס חשוב לשינוי עמדות, לקבלה חברתית, הפחתת סטיגמות ודעות קדומות ופיתוח חברה סובלנית עם יכולת הכלה של כל חבריה באשר הם. "בעבור החניך המשתלב, הפעילות המשותפת מאפשרת להרגיש שייך, לשכלל כישורים חברתיים ולהפחית תחושות של בדידות. כל 13 תנועות הנוער פועלות לקידום ההשתלבות ובחמש שנות התכנית גדל מספר החניכים המשתלבים פי 3. וכך גם מספר בני הנוער העוברים הכשרות בנושא ולומדים עקרונות עבודה ודרכי התמודדות ליצירת חברה מכילה".

התכנית להשתלבות ילדים ונוער עם מוגבלות בתנועות הנוער פועלת בשותפות של משרד החינוך, ג'וינט ישראל- אשלים, מועצת תנועות הנוער, משרד הרווחה, קרן שלם, קרנות הבטוח הלאומי ואיגוד מנהלי מחלקות החינוך.

בשיתוף התכנית להשתלבות ילדים ונוער עם מוגבלות בתנועות הנוער