תחפושות במיטה? עדיף להשקיע בוויברטור
בספרים זה נשמע כל כך לוהט! איפה האקשן? יצר ההרפתקה? המשחק המקדים המלהיב? מסתבר שהדור שלי, זה שעדיין מנסה לפצח את האינסטוש (ניסיתי ממש לא להישמע זקנה), מעדיף לוותר על תחפושות ולהשקיע את כספו ומרצו בצעצועים
"וואו", אני אומרת בעודי מלטפת את הבד העדין וממששת את הצווארון הלבן הקשיח. "זו לא בדיוק תחפושת תמימה". אני משחקת ברצועות הבד שבחלק התחתון. "זה בכל זאת מועדון חשפנות", ליאו אומר ברוגז ומסמן לי להרים את זרועותיי. הבד נופל מטה לאורך הגוף שלי וויקטור רוכס את הרוכסן האחורי. "מושלם", שניהם מכריזים בשביעות רצון ומסדרים את החזה שלי בתוך המחשוף הנדיב.
היא נערת פין אפ, הוא מלך הרוקנרול: הצצה לזוג שחי את הפיפטיז, רק עם טוויסט
אני מתיישבת על כיסא, וויקטור מאפר אותי במשך דקות ארוכות. לאחר מכן ליאו מבריש את שיערי ומעגל אותו במברשת מיוחדת, וויקטור קושר על השיער סרט אדום בצורת פפיון. הם נועלים לרגליי נעלי עקב צהובות ועוזרים לי לעמוד. "מי היה מאמין ששלגיה העקומה יכולה להיות כל כך סקסית", ויקטור אומר בסיפוק ומניח את ראשו על כתפו של ליאו. "זה גורם לי להתגעגע לסבתא שלי", ליאו מנגב דמעה דמיונית.
"היא הייתה מספרת לך את הסיפור הזה?" אני שואלת בעצב. "לא", הוא עונה ומעקם את פניו. "היא פשוט תמיד הזכירה לי את המכשפה הרעה". אני פורצת בצחוק והם מצטרפים אליי. הנייד של ליאו מצפצף והוא קורא את ההודעה ומהנהן. "הדוכסית מבקשת שתתחילי במופע". "עכשיו?", אני מזדעקת ומרגישה שגופי מתאבן. "אם את רוצה שהגרמני יצפה במופע, כדאי שזה יהיה עכשיו. היא כותבת שהוא ממש חסר מנוחה". "לעזאזל...", אני ממלמלת, וכבר מתחרטת שהגיתי את כל התכנית ההזויה הזאת. ואם הוא יקום וילך? או שאולי הוא יזדעזע מהמופע שלי? ומה אם הוא יצחק עליי?
ויקטור מוחא כף מול פרצופי ואז משלב את זרועו בזרועי ומוביל אותי לכיוון המדרגות. "הדוכסית הייתה צריכה לעשות מופע הרבה יותר מסובך", הוא לוחש ביראת כבוד. "את בסך הכול צריכה לדאוג שאיבר החשיבה שלו יעמוד", הוא מצחקק ואני מביטה בו בפאניקה. "אל תדאגי. את נראית מדהים, אפילו שלי כמעט עמד". הוא לוחץ את הזרוע שלי וצוחק, ואני מהנהנת ומתחילה לנשוך את שפתיי. "אל תעשי את זה", הוא נוזף בי. "את הורסת את האיפור שלי".
אני מפסיקה ובמקום זאת משפשפת את כפות ידיי זו בזו, מנסה למנוע מהשיתוק שאני חווה להגיע גם אליהן. ליאו נעמד מצדי השני והם פותחים בזהירות את הדלת המקשרת. אני מספיקה לראות שבקצה השני של המועדון, על הספות הפינתיות, יושבים החברים של ראלף ואלנה. אני עוצרת את נשימתי כשאני רואה שהוא עומד מולם ומסתכל בשעון היד שלו. הבחורים מפנים אותי שמאלה ואנחנו עוברים דרך וילון אדום ונכנסים לחדר הלבשה. עשרות בחורות מודדות תלבושות מינימאליות, מעשנות, צוחקות ומפטפטות.
אני בוהה במראה שמולי וממצמצת בהפתעה. מולי עומדת שלגיה. פניי חיוורות ושפתיי אדומות כדם. השמלה מכסה את החזה ואת הישבן שלי בבד אטום, ויתר גופי גלוי מתחת לבד השיפון השקוף. ליאו נעמד מאחוריי, מניח את ידו על כתפיי ולוחש באוזניי: "מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?"
"תודה", אני לוחשת ומניחה את כף ידי מעל שלו. "מה תודה? תתפשטי", הוא צוחק, ואני ממשיכה לבהות בדמות שמשתקפת אליי. "אני רציני", הוא אומר ומושך אותי לעבר וילון שחור ארוך. "את צריכה לצאת לבמה". "לא", אני מנערת את ראשי ולא מצליחה להזיז את רגליי. הוא מושך מעט את הווילון הצידה ושנינו מציצים למועדון. אלנה עומדת מול ראלף ומדברת איתו במבט קשוח. הוא שוב מציץ בשעונו, ואני מבינה שאם לא אעשה זאת עכשיו זה כבר לא יקרה. ליאו מניח על עיניי מסכה מוזהבת עדינה ואני קדה בראשי לתודה. "אני מוכנה", אני נושפת בקול. ליאו מניח בכף ידי תפוח אדום ודוחף אותי אל הבמה (מתוך הרומן שכתבה דנה, "התמכרות").
האם כולנו רוצות להיות פרוצות לערב אחד?
מה לי ולתחפושות למבוגרים? שאלתי את עצמי כאשר קיבלתי את המייל מלורי, עורכת המדור, שהציעה שאפנק אתכן בטור מיוחד וסקסי לכבוד פורים. ניגשתי לחדר הארונות המכובד שלי ופשפשתי בארגז התחפושות. מצאתי נזירה, שוטרת, צוענייה ואפילו דוכסית מרשימה, ואז לקחתי את עיתון השבת ודפדפתי בעלוני התחפושות. שום דבר לא השתנה. הנזירה עדיין סקסית, השוטרת עדיין זנותית והצוענייה ממש פרוצה. כנראה שההיצע תואם לביקוש ולכן לא הצלחתי שלא לשאול את עצמי האם הפנטזיה של כולנו היא להיות יצאנית לערב אחד או שאנחנו מנסות להגשים לבני הזוג שלנו את הפנטזיה?
הרשתי לעצמי להרחיק עם המחשבות למחוזות היומיומיים ולאו דווקא לחג הפורים, ושאלתי את חברותיי האם הן מתחפשות בחדר המיטות. בפעם הראשונה זכיתי בתגובה חד-משמעית של – "לא!". מדוע? שאלתי בזעזוע והתשובות היו מגוונות. אחת טענה שעד שיש זמן לקצת אקשן, אף אחד מהם לא רוצה לבזבז אותו על לבוש מיותר, ושני בני הזוג מתמקדים באקט של ההתפשטות.
השנייה טענה שאת תקציב הביגוד שלה היא מעדיפה להשקיע במה שכלל הציבור יכול לראות וליהנות ממנו, ולא רק היושב בבטלה על הספה. השלישית גיחכה וטענה שחבל להשקיע בתחפושת כשבן הזוג אומר שאפילו תחתונים זה לבוש עודף כשהיא נכנסת למיטה.
אבל בספרים זה נשמע כל כך לוהט! איפה האקשן? יצר ההרפתקה? המשחק המקדים המלהיב? מסתבר שהדור שלי, זה שעדיין מנסה לפצח את האינסטוש (ניסיתי ממש לא להישמע זקנה), מעדיף לוותר על תחפושות ולהשקיע את כספו ומרצו בצעצועים. התחפושת של האחות הסיעודית אאוט, והרוקט פוקט אין. הבטחתי לעצמי לקפוץ לחנות כזו בקרוב כדי לפרגן לכם בטור מאוד רציני ומושקע בנוגע לחידושים בעולם הצעצועים, ועד אז לפחות בפורים אנחנו נמשיך להיות יצאניות גאות.
אולי בשנה הבאה הטרנד ישתנה, אנחנו נפסיק להיות עצלניות והמשחק המקדים והשרמנטי יחזור לתפוס פיקוד. הייתי מציעה להעביר את הכדור למגרש של הגברים, אבל אני בספק אם יש מי שחושבת שהגבר שלה נראה סקסי בתחפושת של טרזן או יובל המבולבל... עזבו. בואו פשוט נוותר על זה.
חג שמח!
דנה לוי אלגרוד היא סופרת של רומנים ארוטים בארץ ובעולם.
