השיטה האוסטרית / הכל מקצועי

אין אירוע שמוביל ליותר דיונים, יותר ויכוחים, מאשר משחק נבחרת, בטח כשמתחילים קמפיין חדש. בדיוק אירוע כזה, פתיחת מוקדמות יורו 2020, יתרחש מחר (חמישי, 21:45), כשסלובניה תגיע לחיפה, אבל הפעם כמות הספקולציות קטנה מהרגיל.

לאו דווקא בגלל חוסר עניין אלא כיוון שאף שפן לא הולך להישלף מהכובע, לא הולכים להיות שינויים גדולים, ואנחנו הולכים לראות המשך ישיר למה שקיבלנו במשחקים הראשונים של אנדי הרצוג כמאמן.

יש בעולם שתי אסכולות מנוגדות לניהול נבחרת. צד אחד טוען שנבחרת זקוקה לשיטה ברורה, לדרך, ולרוב ישחקו השחקנים המתאימים לאותה שיטה. הצד האחר מאמין שנבחרת היא עניין של כושר נוכחי, ולכן צריך להרכיב את השחקנים הטובים ביותר ברגע נתון ולהתאים את שיטת המשחק אליהם. הרצוג וגם וילי רוטנשטיינר הם חסידים ברורים של האסכולה הראשונה. מהמעשים והדיבורים שלהם אפשר להבין בקלות מה תכניות הנבחרת, אבל יכולת השחקנים כן משתנה ולכן גם בניסיון להמשיך בדרך קבועה נתקלים בבעיות. גם אליהן חייבים כמובן להתייחס.

הרצוג. מאמין בשיטה ברורה(צילום: ראובן שוורץ)

כשרוטנשטיינר והרצוג החלו לשתף פעולה בישראל הם ישבו לנתח את היצע השחקנים המקומי והגיעו לכמה מסקנות: 1. אין בלמים מספיק טובים ולכן צריך לעבות את קו ההגנה. 2. היתרונות של המגינים הבולטים כמו אלי דסה, טאלב טואטחה ואחרים, הם דווקא התקפיים. 3. מצב החלוצים המרכזיים - זהבי, דאבור, חמד, סבע - טוב, אבל הם צריכים לשחק בעמדה שלהם, במרכז ההתקפה, וחבל לנסות אותם כברירת מחדל באגפים, למשל, כפי שקרה בעבר.

שלוש המסקנות האלה התחברו יחד לעיקרון אחד ברור - הנבחרת צריכה תמיד לשחק עם שלושה בלמים ושני חלוצים. 2-5-3. כל עוד לא יהיה שינוי דרמטי באיכות השחקן הישראלי זו תהיה הדרך של נבחרת ישראל. דרך שמאחוריה היגיון. אגב, הרצוג זוכר היטב שהמשחק הגדול ביותר של נבחרת ישראל היה בדיוק במערך הזה, על הראש שלו מול נבחרת אוסטריה. עוזרו כיום, אלון חזן, היה אז בהרכב הצד המנצח.

הרכב נבחרת ישראל

ההמשכיות

הדברים של הרצוג במסיבת העיתונאים לפתיחת הקמפיין היו ברורים. הוא רוצה המשכיות, לא לשנות את הסגל יותר מדי. כשנשאל למה אלירן עטר ועומר אצילי לא זומנו ענה יפה. "הסיבות טקטיות", אמר, "אני לא משחק כרגע עם שחקני כנף התקפיים. יותר חשוב לי להזמין שחקנים שמתאימים לשיטה מאשר להזמין שחקנים שמצטיינים בליגה". האסכולה הראשונה, אמרנו.

וכך זומן יונתן כהן כמחליף של טואטחה. שחקן שיכול להיות מין מגן שמאלי שרץ על כל האגף. אם טואטחה ימשיך לא לשחקן בפרנקפורט אולי כהן גם יחליף אותו בהרכב בעתיד. שימו לב גם לשחקן שזומן במקום חאתם עבד אלחמיד לאחר שהאחרון נפצע - בן ביטון. עאבד אלחמיד, בעבר שחקן אגף במערך שלושה בלמים, זומן כמחליף של דסה. עכשיו זה ביטון. השיטה ברורה, ויש שני שחקנים על כל עמדה.

יונתן כהן. יהיה הנשק הסודי של הרצוג?(צילום: אורן אהרוני)

אז אם ברור מה המצב מאחור ומה המצב מלפנים, מה קורה בקישור? כיוון שרוב הבלמים הישראלים לא מניעים כדור ברמה גבוהה הרצוג החליט לשים את מנהל המשחק שלו, ביברס נאתכו, כקשר האחורי ביותר, ממש לפני הבלמים. קל יותר לעשות זאת כשיש מאחוריו שלושה. שני הקשרים האחרים צריכים להיות אגרסיבים, פייטרים, כאלה שרצים בלי הפסקה. מבחינה הגנתית אותם קשרים הם האחראים לעזור הגנתית לדסה וטוואטחה (שנמצאים לבד על הקווים). התקפית הם חייבים להיכנס לרחבה ללא הכדור. לא במקרה השניים האלה, דור פרץ ובירם כיאל, הבקיעו במשחקים מול סקוטלנד, כשנאתכו, כאמור, מאחוריהם.

היגיון יש, גם מחשבה, אבל כושר השחקנים בחודשים ספטמבר-אוקטובר לא דומה לזה של חודש מרץ. להרצוג ולנבחרת, יש שלוש בעיות עיקריות לקראת המשחקים מול סלובניה ואוסטריה:

נאתכו וטואטחה לא משחקים. שניים מהשחקנים החשובים ביותר בשיטה לא מקבלים דקות בקבוצות שלהם. נאתכו רוצה לעזוב את אולימפיאקוס, טואטחה לא שיחק דקה כבר ארבעה חודשים. יונתן כהן, כאמור, זומן כאופציה, אבל מישהו כמו נאתכו אין, והמערך מחייב קשר שיודע לנהל את המשחק. היחיד הוא ניר ביטון, שנפצע. רוטנשטיינר אמר לאחרונה שכיוון שאין הרבה אימונים אז גם מי שלא משחק קבוע מחזיק ביתרון כיוון שהוא כבר מכיר את הדרך של הנבחרת. הקביעה הזו תעמוד למבחן.

ביברס נאתכו. באיזה כושר הוא נמצא?(צילום: ראובן שוורץ)

עדיין אין בלמים. לא רק שניר ביטון היה הגיבוי לנאתכו אלא יותר מכך, הרצוג תכנן לפתוח איתו כבלם. בפועל הנבחרת תשחק כנראה עם אותה שלישייה שפתחה בהפסד 3:2 לסקוטלנד, משחק שהדגים היטב את בעיתיות העמדה. בשער השני, למשל, כל השלושה טעו. לואי טהא לא עלה לכדור גובה עם השחקן שלו, שרן ייני לא יצא מספיק מהר למבשל, עומרי בן הרוש השאיר לבד את הכובש. שלושה בלמים, שלוש טעויות. יכול להיות שעאיד חבשי יעלה בהרכב הפעם, אבל הרעיון אותו רעיון. אין הבדל גדול.

חסר מפעיל לחלוצים. זהבי ודאבור ישחקו בהתקפה. שניהם סקוררים גדולים, הרבה בזכות תנועה אדירה ללא כדור. תנועה שצריך מוסר טוב במרכז המגרש כדי לנצל אותה באופן הנכון ביותר. פרץ, כיאל או אלמוג כהן הם לא הקשרים שיחלקו מסירות אמן. מי כן? דור מיכה. ולמי יש את השילוב המושלם עם זהבי ודאבור? לדור מיכה, שהיה המפטם העיקרי של זהבי לפני שעבר לסין ומכיר את דאבור בעיניים עצומות עוד מהימים המשותפים בנוער של מכבי ת"א. מיכה בעונה גדולה, אבל הצבה שלו במערך שבחר הרצוג תביא לאובדן אגרסיביות במרכז ולבעיה בעזרה למגינים. משהו פה לא מסתדר.

לכל אלה צריך לצרף את בעיית השוער הידועה, אבל היא אינה קשורה לשיטה. אף בחירה לא תהיה מושלמת, בטח בהשוואה למקביל הסלובני, יאן אובלק, אחד משלושת השוערים הטובים בעולם. הרצוג יודע מזמן באיזו דרך הנבחרת תשחק כדי לנסות להכניע אותו. לנו נשאר לקוות שהוא צודק.