בחייאת עיוני, לא בוגד
מה רוצים מנתניהו? הכל מעשיות. למשל, אישור מכירת צוללות למצרים. אתם יודעים עם מי המצרים צריכים להתמודד? עם הצי הלובי! עם הצי הנובי!! אז מגיע להם. חוץ מזה, למה לנו כן ולהם לא? ככה להוציא לשכנים את העיניים? ובמקרה הכי גרוע, אתם לא סומכים על חיל הים שלנו שיידע להסתדר עם צוללות מצריות? ובכלל – ערבים בצוללת?! את הילדים שלהם הם דורסים בחניה. אז צוללות? מעשיות.
ומה נתניהו קשור לשמרון, גנור, בר־יוסף, ברוש, שרן, מרום, ויתר החשודים בשחיתות? נראה לכם שהוא סופר אותם? שיש לו זמן לפטפט על רכש כלי שיט? זה משעמם טיכו! נניח עו"ד שמרון, בן הדוד שלו, שגוזר לכאורה קופון. למה שהוא ידבר איתו על עסקים? נפגשים, אהלן־אהלן בן דוד, מה המצב. ראית את מסי נגד סביליה? שמעת את "באסה סבבה" של נטע? כמו בני דודים, נו. אז צוללות? מעשיות.
ומה מתנפלים על בן הדוד השני, מיליקובסקי? אז ביבי בהתחלה לא זכר שהם דיברו על עסקים. ואחרי זה נזכר שרכש אצלו מניות פעם, כאזרח פרטי. רק בפעם השלישית התחבר לו, בסדר, כיו"ר אופוזיציה. כי אתם בתקשורת מטריפים לו את המוח, זה למה! איך לא יתבלבל? ולמה שידבר עם מיליקובסקי על צוללות? אצל אלה, האשכנזים, לא מדברים יותר מדי — רק מקבלים מענקים. ואלה עוד עסקים עם "טיסנקרופ", יעני גרמנים, זה בכלל טראומה — עוד סיבה להגדיל את הרנטה מבן הדוד הנדיב. אז צוללות? מעשיות.
והכי אני מאמין לנתניהו, כי עובדה, היועץ המשפטי אמר שאין לו שום קשר. ישר, עוד לפני כל הבדיקות והחקירות והעדים המסריחים האלה. איך? כי אביחי מנדלבליט הוא גאון! הוא יודע הכל, והכי חשוב — שלא צריך להטריף את השכל לראש ממשלה בכל מיני חקירות קטנוניות! חוץ מזה מנדלבליט גם היה מזכיר הממשלה, אבל מזכיר על אמת, לא כזה שעושה לביבי קפה, הפוך חלש בלי קצף. הוא יודע מזמן שנתניהו צח וזך. הוא יודע שלא יהיה כלום, כי אין כלום, פלום־פלום, לו הייתי דג, פלום־פלום, שמך ירקרק, פלום־פלום. אחחח, לו הייתי דג באקווריום של מנדלבליט. אז למה לפתוח את הפה, כדי לגמור על הצלחת? בקיצור חברים: צוללות – מעשיות.
תפסנו לך!
הליכוד הולך אל מתחת לחגורה של בני גנץ. אין דרך נעימה אחרת להציג את זה. הידיעה על הטלפון שנפרץ לכאורה על ידי האיראנים, צנחה על קמפיין נתניהו כמתנה משמיים, כלומר מידי השב"כ, ובעקבותיה שוטף גל שמועות את המדינה. הנה הסחת הדעת מפרשת הצוללות וכתבי האישום! הנה פצצת הסירחון שתטה את דעת הקהל! הרחק מעניינים משעממים כמו משבר הדיור, קריסת מערכת הבריאות, הפצצה המתקתקת חמאס־עזה, או התבססות האיראנים בגבול הצפון. איראן? בוקר טוב איראן! תודה שפרצתם! גילה גילה קוג'ה בודי!
חרושת השמועות לא בוקעת רק מטרולים אנונימיים. הדג מסריח מהראש. למשל: בשלישי בערב התראיין גנץ בערוצי הטלוויזיה השונים. חברת החדשות הוציאה הודעת פוש: "גנץ בראיון ליונית לוי: מוכן לעימות עם רה"מ; לא נתון לסחיטה, אשתי תומכת בי". בדיוק שתי דקות אחר כך, כמוצא שלל רב, פירסם יונתן אוריך, איש הניו־מדיה של נתניהו, את הציוץ: "למה שאשתו לא תתמוך בו? מוזר". נו כן, כולנו מבינים בדיוק למה הכוונה, ואת הצחקוק של חברו הטוב יאיר נתניהו אפשר לשמוע עד לכאן: הא־הא, בני בוי - תפסנו לך!
ומכאן, המטחנה התחילה לעבוד. הציוץ זכה מיד לריטוויט של ארז תדמור, מנהל מטה ההסברה של הליכוד, ושלל דאחקות של תועמלני־עיתונאי הימין, שחזרו וסובבו את הסכין: "אשתי תומכת בי". כן ילדים, מי שעדיין לא קלט, בואו שוב נהרהר: איזה עניין מצדיק את תמיכת אשתו של גנץ? יום אחר כך הגיע הראש בעצמו, נתניהו, לרקוד על הוואבוס. "בני גנץ, מה איראן יודעת עליך? מה אתה מסתיר מאיתנו?" שימו לב: פעם "איראן", פעם "אנחנו" - עד שכבר לא ברור מי הסוחט, איראן או נתניהו. רמטכ"ל לשעבר מותקף לכאורה ע"י האויב המר, וראש ממשלתנו - האיש שמינה אותו! - רוכב על משמרות המהפכה.
זה אינו פטנט חדש. הכפשת מועמד בכיר על ידי שמועות מטונפות, והצגתו כ"ניתן לסחיטה", היא טכניקה נודעת לשמצה למחטף בחירות. הרוסים – חברים טובים של איראן – אלופים בזה. יש להם אפילו מושג, Kompromat: מידע אינטימי הנאסף על איש ציבור, כדי להביך אותו, לייצר דימוי שלילי, ולעיתים על מנת להשתמש במידע לשם סחיטה. לתיק טינופת שכזה ערך עצום, אפילו מכריע, בקמפיין קצר וברוטלי: באנו, סירסנו, הטינו את הציבור בדיוק לפרק הזמן הרצוי – בום, התוצאה הושגה. ככה בדיוק, בקמפיין הכפשה אכזרי ואפקטיבי, הרוסים היטו בחירות באוקראינה ובגיאורגיה, בדרך לאמריקה. אנא צפו בדוקו המדהים "צעדים אקטיביים — טראמפ והמזימה הרוסית", המוקרן עתה ב־yes. תיפלו מהכיסא עד כמה שזה דומה.
זו אינה הפעם הראשונה שהבוקסר של גנץ הופך בן ערובה. לפני כן היה הפוסט הביזארי של נאווה ג'ייקובס על חשיפה לכאורה של איבר מינו, לפני כ־40 שנה. גם שם הקדים את ה"סערה" רמז של יועץ תקשורת שלטוני. ב־31 בינואר, חודש לפני (!) שג'ייקובס פירסמה את תלונתה, כתב אלי סבתי, יועץ התקשורת של שרת התרבות מירי רגב, בעמוד של חוסן לישראל: "ממש בקרוב: מי חשף את איבר מינו מול בנות ברפת של הכפר הירוק?" אשכרה פרומו לטלוויזיה, בתוספת שורת סמייליז. הא־הא בני בוי!
ובעצם, ראש הממשלה היה שם לפני כולם. בפרשת "הקלטת הלוהטת" עשה נתניהו שימוש במידע מביך - לכאורה על עצמו – כדי לחסל יריב פוליטי, בגאונות מקיאווליסטית. כך החל את הקריירה שלו. נתניהו המציא את "הקלטת הלוהטת", שלא הייתה ולא נבראה, כדי להכפיש את דוד לוי, "בכיר בליכוד, מוקף בעבריינים", שהתמודד אז מולו על ראשות הליכוד. קמפיין ברוטלי, מהיר ואפקטיבי. לוי חוסל, נתניהו ניצח מאז ולתמיד. זמן קצר אחר כך, דעכה ה"פרשה" בדממה דקה.
שבועיים לבחירות, והשאלה אם בכך יתמצה העסק. האם ייוותרו רק שמועות באוויר, וגם זה לא מעט, ככה מורידים את גנץ מהפסים, "אנחנו/איראן אולי יודעים עליך משהו, ואולי נפרסם אותו, הא־הא". או שמתישהו, אחרי המשחק המקדים, יחליטו ללכת פול־מונטי, ורכילות מטונפת כלשהי תעשה את דרכה כל הדרך מהטלפון שלו ומ"איראן", אל שולחן חברת החדשות. צעד שאולי יחייב את גנץ־לפיד לתגובה מתחת לחגורה: נתניהו, שנאף בעצמו, הבת המודרת נועה, המאהבת רות בר ושאר תותי בר.
אכן, אלה הם ימים יפים למילה "בוגד". רק שהסדר השתבש. אלה הם נבחרי הציבור ומנהלי הקמפיין, שבוגדים בנו ובתבונה שלנו, ובכל העניין לשמו אנחנו בכלל הולכים להצביע.
