שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אורי קופר
    מקהלה של איש אחד / טור
    אותו ניצחון 0:5 מפורסם על הראש של אנדי הרצוג ואוסטריה לפני שני עשורים הוא כנראה הגדול ביותר שהיה לנבחרת ישראל והנה, בדיוק 20 שנה מאוחר יותר, נגד אותה אוסטריה, הגיע אחד המשחקים האישיים הגדולים ביותר בתולדות הנבחרת, אולי הגדול מכל. מעכשיו, כל הופעת ענק תושווה לערב של ערן זהבי, שנתן לנו שלושער וקיבל בתמורה תיקון פנימי

     

     

    בנימין נתניהו מברך את ערן זהבי

    בנימין נתניהו מברך את ערן זהבי

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    ברוח ימי הודעות הטלפון המציקות המספרות לנו איך נבחרנו להשתתף במדגם בחירות אפשר לבצע מדגם נוסף, כזה שקשור בכדורגל. תשאלו כמה אנשים רנדומלים שלא היו חלק מחוויית מקסיקו 70' ותשאלו אותם מה המשחק הכי גדול של נבחרת ישראל. יש שיגידו הניצחון בצרפת, אבל הוא, כזכור, לא שינה לנו דבר. הרוב יענו פשוט "אוסטריה", אותו ערב בו הנבחרת באמת התעללה ביריבה בכירה ממנה. 20 שנה אחרי, "אוסטריה" יכולה להיות גם התשובה לשאלה איזה שחקן נתן את ההצגה הגדולה ביותר בנבחרת.

     

    ערן זהבי זו תשובה הגיונית כיום. לא משנה כמה תתאמצו, כמה תפעילו את המוח ותנסו לדלות פרטי זיכרון עמומים, יש מעט מאוד שחקנים שיכולים להיכנס לתחרות. יש את איל ברקוביץ', באותו משחק מול אוסטריה, אז קיבל בעיתון ציון 10. גם לזהבי מגיע ציון 10, רק שבחמישיה ההיא, על הראש של אנדי הרצוג, היו שחקנים רבים בשיאם. מחיים רביבו ועד יוסי אבוקסיס. מנג'ואן גרייב דרך אלון מזרחי. ברקוביץ' ניצח אז על מקהלה מושלמת. זהבי של אתמול היה מקהלה של איש אחד. או-קיי, איש אחד וקצת, כדי לפרגן לאריאל הרוש.

     

    זהבי  (צילום: עוז מועלם)
    ההצגה הגדולה ביותר של שחקן במדי הנבחרת. זהבי(צילום: עוז מועלם)

     

    לא סתם אמר הרצוג, הפעם בצד המנצח, שההופעה של זהבי ודאי גדולה מזו של ברקו בזמנו. זהבי לא פרח יחד עם כל פרחי הגן. בדיוק להיפך. כשנראה שהכל נובל, אפור עד כאב, מספר 7 הכניס צבע ושינה במו ראשו את המציאות, את הגורל. זהבי הוא הישראלי הראשון שמבקיע שלושער מול נבחרת סבירה פלוס, לא כזו שנחשבת קיקיונית, מאז תחילת שנות ה-80, אבל זה לאו דווקא מספר השערים אלא התזמון שלהם, הצורה בה נכבשו.

     

    שימו לב - את המהפך עשתה נבחרת ישראל בדיוק בדרך בה היא רגילה להפסיד. עם שער שהגיע מיד אחרי הרגעים הגרועים ביותר שלה, שער שמשנה את המומנטום של כל המשחק. בעזרת שתי נגיחות, כששחקני ההגנה האירופאים סוגרים רע. במצב נייח, אחרי פיגור. ממש "ונהפוכו" של ישראל הקלאסית באיחור של כמה ימים. איך יכול להיות שהנבחרת הפכה עורה ככה? התשובה היא קודם כל זהבי. אולי רק זהבי.

     

    צפו בהרצוג מדבר אחרי הניצחון    (צילום: אורן אהרוני)

    צפו בהרצוג מדבר אחרי הניצחון    (צילום: אורן אהרוני)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    כי אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא - התשובה טמונה כנראה באיזו קבוצה אתם אוהדים - אבל אי אפשר לקחת מזהבי לשנייה את היכולת לעשות את מה שאף שחקן ישראלי אחר לא עושה: להגיע לכדור עם קרח בעורקים, אחרי תנועה ללא כדור, בדיוק נדיר עם הראש. כמה פעמים ראיתם שחקן עושה את זה לנבחרת ישראל, לקבוצה ישראלית? לאו דווקא לכבוש שלושער אלא להכאיב לנו בדיוק ברגע שלא מצפים, בדרך לא קשורה למשחק. זה מה שזהבי עשה לאוסטרים. מחצית ראשונה רעה של ישראל, שתי הגבהות, שתי דקירות ברשת ובלב, פיו-פיו.

     

    מ-ט-ו-ר-ף: הכל על הניצחון על אוסטריה

    לטבלאות מוקדמות יורו 2020  

      

    שלושה שערים כבש זהבי, מבלי להשתמש ברגל ימין, החזקה שלו. גם עשה את המהלך הגדול, המשמעותי, שסידר שער למואנס דאבור. אלה חמש הבעיטות היחידות של ישראל למסגרת. ארבעת השערים והבעיטה של דאבור אותה המשיך פנימה עם הריבאונד. בקיצור, ומבלי להוריד מאומה מדאבור, זהבי היחיד שדאג שכדורים יגיעו למקום הנכון. אפשר להחמיא ללחימה של השחקנים (שלוש פעמים בתקופת הרצוג ישראל נכנסה לפיגור ביתי ובכל המקרים חזרה למשחק), לאלי דסה שהכניס כדורים מדויקים, כמובן לאריאל הרוש שללא ההצלות המדהימות שלו מי יודע מה היה קורה, אבל הכל מתגמד לעומת מה שעשה זהבי. כלום חוץ ממנו לא ייזכר, לא יהיה קרוב להיזכר.

     

    ערן זהבי בפעולה (צילום: אורן אהרוני)
    חתיכת תיקון. זהבי(צילום: אורן אהרוני)

     

    זהבי באופן די סמלי הסתובב בחזרה לקהל בערך באותה נקודה במגרש בה זרק את סרט הקפטן לפני כשנה וחצי. כל השחקנים כבר ירדו לחדר ההלבשה וזהבי, שעשה את דרכו לאותו כיוון, שמע את הקהל קורא בשמו וחזר לעבר היציע. כן, אותו יציע ממנו נשמעו רוב הקולות שגרמו לו לבצע את המהלך החריג ההוא. רק שהפעם, כמובן, הטונים מסביב היו שונים, גם ההרגשה, והתמקדות בכוכב הערב הביאה בעיקר לתחושה שאפשר לתאר במילה אחת. תחושה של תיקון.

     

    זה היה חתיכת תיקון, כזה שהופיע בדמות אחד המשחקים הגדולים שרשם שחקן ישראלי במדים הלאומיים. את הערב של זהבי הוא יזכור תמיד ואנחנו נזכור תמיד. בדיוק כפי שזוכרים רגעי ספורט גדולים באמת שמגיעים ממקום שלא נוהג לספק המון רגעים כאלה. בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים לשכוח את החמישייה לאותה רשת אוסטרית לפני שני עשורים. באותו יום גדול הקהל כל כך נהנה מהנבחרת שקריאות "אולה, אולה" בכל מסירה החלו כבר בשלב מוקדם מאוד, רחוק מהסיום. אתמול נשמעה אותה קריאה, אותו אולה בכל מהלך, אבל היא כוונה לשחקן אחד. שחקן שאף פעם לא תרצה לראות נגדך.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אריה מליניאק
    מומלצים