שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    האשפה חשפה: למה קרסו יישובי הביזנטים בנגב?
    עד כה סברו החוקרים כי היישובים המשגשגים של הביזנטים בנגב קרסו במאה ה-7 בשל שינויי אקלים או הכיבוש האסלאמי, אבל מחקר חדש מראה כי הסיבה שונה לחלוטין - משבר כלכלי

     

     

    היישוב חלוצה בנגב    (צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה)

    היישוב חלוצה בנגב    (צילום: באדיבות אוניברסיטת חיפה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    קריסת יישובי הביזנטים בנגב, במחצית השנייה של המאה השישית לספירה, התרחשה כתוצאה ממשבר כלכלי חמור שגרם להתפוררות המרקם החברתי. כך עולה ממחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת חיפה. המחקר פורסם אמש (יום ב') בכתב העת PNAS של האקדמיה האמריקנית למדעים.

     

    ממצאים שנבדקו בחלוצה (צילום: אוניברסיטת חיפה)
    ממצאים שנבדקו בחלוצה(צילום: אוניברסיטת חיפה)

    החפירות בחלוצה (צילום: אוניברסיטת חיפה)
    החפירות בחלוצה(צילום: אוניברסיטת חיפה)

     

    "עד היום חשבנו שיישובי הביזנטים קרסו בגלל שתי סיבות: שינויי אקלים בנגב שהביאו לירידה בכמות המשקעים או הכיבוש האסלאמי במאה השביעית", הסביר פרופ' גיא בר עוז מאוניברסיטת חיפה, ראש פרויקט החפירות ביישובי הנגב הביזנטי. "אולם לאחר מחקר בן חמש שנים ביישובי הנגב גילינו כי הייתה סיבה אחרת- קריסה כלכלית".

     

    יישובי הביזנטים בנגב, פרחו במאות ה-4-7 לספירה, בערים וביישובים חקלאים שהפריחו את שממת המדבר לפני כ-1,500 שנים. העיר חלוצה הייתה בירת הנגב של התקופה והיא התהדרה בכנסיות מפוארות, תיאטרון, בתי מרחץ, מבני שלטון והייתה מוקפת בעיירות וכפרים כדוגמת שבטה, עבדת, סעדון, ניצנה ועוד.

    האזור שבו נערכה החפירה (צילום: אוניברסיטת חיפה)
    האזור שבו נערכה החפירה(צילום: אוניברסיטת חיפה)

    ממצאים שנבדקו בחלוצה (צילום: אוניברסיטת חיפה)
    ממצאים שנבדקו בחלוצה(צילום: אוניברסיטת חיפה)

     

    במאה השביעית, היישובים קרסו וננטשו באחת, כשאשר מחקרים קודמים שיערו כי שהדבר נבע כתוצאה משינוי אקלים שגרם לירידה בכמות המשקעים או בכיבוש האסלאמי שגרם לנטישה המונית.

     

    לפני כחמש שנים, החל פרופ' בר עוז במחקר חדש למציאת הוכחות אמפיריות שיוכלו לתת הסבר לקריסה, בין היתר באמצעות חקירת תלי האשפה העתיקים. לאחר בחינה ערמות שנערמו במשך כ-200 שנה, בקצב של כ-6,000 מטרים מעוקבים של אשפה בשנה, גילו החוקרים ממצאים שסיפרו את סיפורה של העיר: גלעיני זיתים וענבים שגודלו במקום, עצמות דגים שיובאו מים סוף והים התיכון, שרידים מפוחמים של דגן, עצמות צאן ודגים.

    גרעינני זיתים שהתגלו (צילום: אוניברסיטת חיפה)
    גרעינני זיתים שהתגלו(צילום: אוניברסיטת חיפה)

    ממצאים שנבדקו בחלוצה (צילום: אוניברסיטת חיפה)
    ממצאים שנבדקו בחלוצה(צילום: אוניברסיטת חיפה)

     

    במחקר הנוכחי, נבדקו כלי חרס מהשכבה המאוחרת ביותר בשיטת פחמן 14 של שרידים בוטניים מפוחמים במאיץ החלקיקים במכון ויצמן למדע, אז התגלה כי השרידים אינם עוברים את מחצית המאה ה-6. "כמאה שנה לפני הכיבוש האסלאמי, השלטון המוניציפלי מתחיל לקרוס, כך שמפסיקים לפנות אשפה מתוך היישוב", הסביר פרופ' בר עוז. "זוהי עדות לתהליך דעיכה איטי וממושך של העיר ושל המערכת היישובית שהייתה קשורה בה ונמשך לאורך עשרות שנים לפחות. הדבר שונה לחלוטין מהתפיסה שלנו לקריסה פתאומית ומהירה".

     

    במחקר הציעו החוקרים תזה חדשה: שינויי אקלים באירופה, סביב שנת 540 לספירה גם בקונסטנטינופול בירת האימפריה הביזנטית, הובילה להתרסקות כלכלית גם בנגב. באותה התקופה, כך הראו מחקרי עבר, השתוללה מגיפת הדבר שגרמה לעלייה בתמותה. "המשמעות היא שכוח הקנייה של השווקים שקנו את תוצרי ישובי הנגב נפגע", הסביר פרופ' בר עוז. "הדבר גרם לישובים לקרוס אט אט".

     

    למחקר המלא

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים