איפה הברקסים?

לפעמים נדמה לי שאני חיה בפרק 24,587 של הסדרה: "אין יותר פרות קדושות". מתחשק לי לשפשף את העיניים שלי, לבדוק שוב אם אני רואה נכון. הבוקר למשל גוללתי את הפיד וראיתי איך יועצו של ראש הממשלה שלנו, יונתן אוריך, מצייץ בכיף שלו את הדבר הבא: "גנץ נראה לא שפוי. לא פחות מסכנה למדינה. שיהיה בריא".

אני לוקחת לגימה מהקפה, הלב שלי דופק מהר, כמו תמיד כשהוא רוצה לאותת לי שמשהו לא בסדר. אני זוכרת במעומעם זמנים אחרים, זמנים שבהם הג'וב "יועץ ראש הממשלה" היה משהו מחייב, משהו שדרש ממך לשמור על מראית עין של ייצוגיות, ממלכתיות. אבל לא, שוב מתברר לי שאני כנראה כבר לא חיה בעולם המוכר שאותו זכרתי. בימים אלו, ליועץ של ראש הממשלה שלי מותר לומר כל דבר קיצוני שבא לו, כולל לכנות את הרמטכ"ל העשרים של מדינת ישראל, שהבוס של היועץ בעצמו בחר לתפקיד, במילים כאלו - סכנה למדינה, לא שפוי, חולה.

"אולי את מגיבה ככה רק כי את לא תומכת ימין", אני חושבת, משתדלת להיות הגונה. בעולם שמתעקש להישאר משוגע, חשוב לי לשמור על דבר אחד ודבר אחד בלבד: האיזון הנפשי שלי. זאת הסיבה שבגללה התעקשתי לצייץ לפני שבוע את דעתי האמיתית על אלירז שדה. זה היה אחרי שהוא ראיין חקיין מאופר שטען שהוא אמנון אברמוביץ', אחרי שאמר לו: "אמנון, אתה נראה טיל".

כל העיתונאים ותומכי השמאל בפיד שלי התפלפו מרוב זעם - ככה ללעוג לנכה צה"ל, ועוד גיבור מלחמה, מישהו שהמשיך לנהוג בטנק שלו אחרי שהוא עלה באש מפגיעת טיל כדי להציל את שאר החיילים. אבל גם הלינץ' שהעבירו את שדה, הדברים שאנשים הרשו לעצמם להגיד עליו, היה טירוף בפני עצמו.

אז כתבתי את כל מה שאני יודעת על אלירז שדה, שהוא בחור חכם וטוב לב שגם אומר המון את המילה "טיל" ו"טילים" כששואלים אותו מה שלומו. שאני לא מאמינה שהוא התכוון ללעוג לאברמוביץ' ולנכותו. חצי שעה אחרי זה קיבלתי שיחה ממישהו שהזמין אצלי הרצאה. "אני מציע שתמחקי את הציוץ על אלירז שדה", אמר, "אני לא יכול להזמין להרצאה בקיבוץ שלנו מישהי שתומכת בקריין הזה שעובד אצל נתניהו".

אני יושבת בבית, ליד החלון הגדול של מרפסת חדר העבודה. פס של שמש חודר מהזגוגית ושופך מלבן צהוב של אור חמים על הרצפה. דבורה שמנמנה, מלאה עד מחושיה בצוף ובדבש, דבוקה אל החלון ומזמזמת. אתמול עוד ירד גשם, לא סתם מלקוש חמים של סוף החורף, אלא סערה אמיתית וקרה ממש כמו בתחילת ינואר. עכשיו שמש, חמסין, אביב, כי זה מה שנהיה ממזג האוויר לאחרונה: חתולה פרסית מטורללת וקפריזית שמשנה את מצבי הרוח שלה בהתאם לתנודות בשפמפמה. ואני יודעת, יש התחממות גלובלית, זה דבר ודאי, אפילו אם אני אחליט להתעלם מהמדענים כי אני אדם קונספיריטיבי כזה שמתנגד לחיסונים ושמטיל ספק בהכל. הדבורה שדבוקה לחלון נכחדת בגלל ההתחממות הזאת. מזג האוויר המוזר וסופות הטייפון החזקות ותופעות כמו שלג באוגוסט קיימים בגלל התופעה הזאת. ההתחממות הגלובלית נמצאת בכל נשימה ובכל צעד שאני עושה, ובכל זאת, נשיא ארה”ב, דונאלד טראמפ, טוען שזה לא קיים. בכל פעם שנהיה קצת קר הוא יוצא ממשכנו הסגלגל ולועג לי בחיוכו העקום: ”אמרתם התחממות? איפה היא? אפס מעלות בוושינגטון”.

האם הוא אידיוט כשהוא אומר את זה? ברור שלא, טראמפ לא מטומטם, אין מצב שבנאדם שהגיע לעמדה כזאת לא מבין את מה שהילדה שלי כבר הבינה בכיתה ה’ באמצעות דגמים של קרחונים עשויים מקלקר, שהתחממות גלובלית מביאה איתה גלי קור ולא רק חום. טראמפ רק מתחזה למטומטם. למה? כי זה משתלם לו. טוב היום להיות מטומטם עם עור פנים כתום מדי שפולט שטויות.

"הכל מטומטם", זה המִים הכי פופולרי שרץ היום ברשת. אנשים שמים אותו בכל פעם שהליכוד משגר איזה טיעון חדש נגד בנט ושקד, ובנט ושקד ממשיכים לתמוך בליכוד בכל זאת. הם מניחים אותו מתחת לתמונה של בני גנץ שטוען שביבי נתניהו היה הורג אותו בשמחה אם הוא יכול. בכל פעם שישראל כץ טוען שמצב התחבורה מעולה מאי פעם.

אולי יש אנשים שסבורים שזו הרמה של הנבחרים שלנו, שישראל כץ באמת לא יודע כמה קשה לנסוע ברכבת בלי לקפל את עצמך כמו אוריגמי ולאבד צלם אנוש. אבל אני לא שייכת לאנשים האלו, ההם שמרגישים כה חכמים שהם מרשים לעצמם לזלזל באינטליגנציה של אדם אחר. אני תמיד מביאה בחשבון דבר אחד - יש מלא אנשים חכמים בהרבה ממני. ולכן, אין לי ספק שכץ יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא מסיט את הדיון ממה שקורה במציאות למה שקורה בלה־לה־לנד של הספין. והוא עושה את זה כי הוא יודע שהישראלים נמצאים בכזה מצב של שנאה עיוורת אחד לשני שהם ימהרו לחטוף את השטות האחרונה שהוא אמר ולהתפלג בצייתנות לשני צדדים. משמאל - אלו שקוראים לו לוזר, שר תחבורה גרוע. מימין - אלו שאולי סבורים בסתר ליבם שהוא באמת הגזים עם פתית הבולשיט האחרון שהוא אמר, אבל רק בגלל שהשמאלנים של הפיד מיהרו לגנות אותו בכזאת התנשאות וזלזול מפא”יניקי דק, הם עכשיו מתמקדים קודם כל במה שחשוב. להעליב אותם עד שירצו לבכות.

פעם, באיזה דוקומנטרי על האבוריגי'נים באוסטרליה, ראיתי רועה צאן אבוריג'יני שמצא שיטה מקורית להזיז את הכבשים שלו ממקום למקום. הוא לקח מקל, חיבר אליו גחל לוהט מהמדורה שלו, והכבשים שלו כל כך חששו מהאש שהם פשוט ברחו לכיוון שהוא רצה. היום, כולנו הולכים בכיוון שגחל האש של הפוליטיקאים מראה.

זה יכול להיות דונאלד טראמפ שבכל פעם שהוא יורד בסקרים משמיע איזו אמירה סכלה על נשים. הוא גם מוכן במאה אחוז למערכון שיעשה עליו ג’ון אוליבר ביום שישי. מה שהוא עושה זה לנופף מול הפרצוף שלנו בגחל, הנה אש, הנה ציפור, הנה סופרמן. הוא כבר סומך על זה שהשונאים שלו יתקיפו אותו בצורה כל כך מכוערת, שהמצביעים שלו לא יעמדו בפיתוי ויגוננו עליו בצורה כעורה לא פחות. והופה, עוד יום עבר עליו במשרד בלי שאף אחד דיבר על מצב הכלכלה או הנשק בתיכונים בזמן כהונתו. דיל די שווה בשביל המחיר הקטן הזה, אז קראו לו אידיוט, לא נורא.

זה ייאוש מוכר, ייאוש יומיומי שאני כבר מכירה, הרמת ידיים רופסת מול האיוולת המתוחכמת. אם הכל מטומטם, אז מה הטעם להמשיך להילחם פה על איכות החיים, על מחלקות פנימיות שמתפקדות, על העגבניות והסוכר והלחם שעולים פי שלושה מכל סופר בפולין או אפילו באיטליה?

כי זה הכי מטומטם, הדרך שבה אנשים מתפתים לכעס הזה, לשנאה, ולא מבינים שכולנו סטטיסטים באותו מופע קסמים שכל תפקידו לערפל לנו את החושים, לגרום לנו לחשוב שהמטבע נמצא פה, במה שמירי רגב אמרה על היוצרים השמאלנים, במקום להבין שזו אחיזת עיניים והמטבע היחיד שאנחנו צריכים להסתכל עליו נמצא בסל הקניות שלנו. בכביש. בטילים על השרון. ולא, זה ממש לא משנה אם אתם חולים על נתניהו וסבורים שרק הליכוד יכול, זכותכם לחשוב את זה ויש לכם גם כמה סיבות טובות להאמין בראש הממשלה שלנו. מה שמשנה זה שכל עוד אנחנו מגיבים לטפשת, לטרלול ולספין, הפוליטיקאים שלנו ממשיכים לזלזל בנו. כי למה להתאמץ בשבילנו אם אנחנו לא דורשים שום דבר חוץ מאספקה שוטפת של דלק מטומטם לשנאה שלנו? למה לפחד שנתלכד אם כל כך קל לפלג אותנו באמצעות גחל אש בוער אחד שמורם באוויר בתור הסחה?

וזו שיטה שבכלל התחילה אצל השמאל, או לפחות אצל הפרוגרסיבים והליברלים עם פוליטיקת הזהויות שלהם. הרצון שנישאר עדר, שנישאר קבוצה טיפשה ופחדנית ואומרת הן. שכל כך נפחד מהלינץ' ומהעונש במסגרתו יכתבו עלינו שאנחנו שטנים שונאי נשים או מיעוטים שמזדהים עם היטלר, שנתעלם ממש בכוח מהשאלה הלגיטימית, "רגע, אז זה אומר שמעכשיו לסופרים מותר לכתוב רק דמויות טובות, מוסריות, פרוגריסיביות ובעלות מיניות מהוסה ומתונה ולא לחקור את יצר האדם האפל כמו שעשו עד עכשיו?"

כי זו שאלה הגיונית, אבל בריוני מחשבה שונאים היגיון, הם רוצים שכולם יישרו קו וימחקו את המוח שלהם, זה מאפשר להם לשלוט בנו בשקט. מה שקורה היום, כולל האיש המשונה ששמו דונלד טראמפ, זו התארגנות המונית נגד הפקדת ההיגיון הבריא בכניסה שהתנועה הפרוגריסיבית דרשה מאיתנו. ונחשו מה, עכשיו הוא שולט בהמונים משלו, ועושה את זה באמצעות אותה הטפשה והפחדה ממש.

הכל מטומטם, מטומטם בכוונה. ולתקשורת יש אחריות גדולה בזה. גם היא מתעסקת בעצמה עד לזרא במקום להפנות את הפנס שלה למקומות החשובים באמת. נמאס לי לראות את הפרשנים מדברים שעות על הצפי שלהם למי יזכה בבחירות. אני לא יכולה לסבול את הדרך שבה הם מגלים חוסר אחריות משווע כלפי הציבור ומדווחים מהפוזיציה השקופה כמו סלוטייפ שלהם כל הזמן. מה לגבי קצת עובדות? קצת נתונים? קצת לעשות את הפאקינג עבודה שבגללה משלמים לכם כסף?

אם כולנו הולכים כמו למינגים אחרי חלילנים מהמלין שמנגנים לנו מוזיקת לילה זעירה ומטומטמת, התפקיד שלנו הוא לא להגיד, "סליחה, זה לא חדשות, לא מה שקורה לכאורה בסמארטפון של גנץ ולא פוסט הפייסבוק שכתבה אשתו של בנט ובטח לא מה שקורה עם שרה נתניהו ותקציב הפן שלה". הנה החדשות, והן עוסקות במה שעובד ולא עובד במדינה שלנו. לא כולל רעיות, לא כולל בנים של, לא כולל את זה שחיקו את הקולגה שלי בצורה מחרידה.

אם הבנתי נכון, הקמפיין במסגרתו גנץ הוא לא שפוי מתוכנן לרוץ איתנו עד סוף הבחירות. הנה, רק עכשיו מישהו העלה לטוויטר סיסמה חדשה: "גנץ מסוכן גם לישראל, וגם ליהדות". הסיבה: בנאום שלו באייפא”ק אתמול הוא אמר שהכותל רחב מספיק לכולם.

"למי הדבר הזה מיועד?" אני חושבת. "האם יש מישהו שמאמין שיש במדינה הזאת אנשים שהחליטו שזהו, מהיום הם מפקידים את השכל שלהם בשמירת חפצים בקניון ועוברים להחליט החלטות באמצעות מרפק ימין? שקיימים אזרחים שאשכרה סבורים שהיהודים מאמריקה הם אנשי חמאס מחופשים למנהיגה רבנית בפאה בלונדינית שעונה לשם רייצ'ל־אן?" אם הייתי לוחמנית כמו כמה מהחברים שלי, הייתי אומרת שהוא מיועד למטומטמים, שיש בישראל אנשים מטומטמים שאשכרה קונים כל מה שאומרים להם. אבל אני לא מאמינה שהישראלים הם סתומים, בטח לא יותר סתומים מקומץ שמאלנים שטופי שנאה שפשוט לא מבינים שבכל פעם שהם יורדים נמוך ומאשימים את "העם המטומטם שצריך להחליף", הם נותנים מתנת בחירות למי שהם הכי לא רוצים בעצם.

לא, העם לא מטומטם, העם מעורפל מרוב פתיתי ה"וואט דה פאק, זה באמת קרה עכשיו?" שמאכילים אותו, הוא גם מכור לקרבות רשת מטונפים וממש מקבל מהם היי. זה חלק מהספורט החביב על כולם היום - לקום בבוקר, להיכנס חזק במישהו, ללכת לעבודה, לספור ליייקים ותגובות כמו: "הראית לו מה זה".

רק שאף אחד לא רוצה שנתקוטט אחד עם השני על דברים אמיתיים כמו כמה עלו מחירי הטבק לגלגול או כמה זמן לוקח לאוטובוסים להגיע, אנחנו עלולים לעצור באמצע הריב ולהבין פתאום שאנחנו באותה סירה מחוררת ממש. אז הם למדו להפעיל אותנו עם מטבעות קוסם טיפשיים שמסיחים מאיתנו את המבט.

אני מסתכלת על מלבן השמש שעל הרצפה, מריחה את ריח הפרחים והדשא הקצוץ שהרוח מביאה פנימה. כל עוד אני בתוך המסך, אני עיוורת, מופעלת, מפיצה של טמטום שאף אחד לא משלם לה. הדרך היחידה זה לצאת החוצה, להיזכר באביב, בפשוט, אמת אחת ריחנית וקיימת שאי־אפשר לרמות אותה.