הרעיון למסע הייחודי במרוקו נולד ביוזמתה של רותי רביד. יום אחד, בלי כוונה גילתה בעלון ה-JCC שתכננה להשליך לפח בתום הקריאה את המודעה על "סיור במרוקו היהודית". צירוף המילים "מרוקו היהודית" הלהיב אותה. כמטיילת מתמידה בעולם, מהודו ועד כוש הרגישה מידי פעם שהחמיצה פה ושם בית כנסת עתיק, או בית קברות יהודי מיוחד שלא היו כלולים בתכנית הסיור הקבוצתי. רותי חלקה את רעיון המסע עם אפרת עפרון, חברתה ושותפתה בכתיבת ספרים, שחלומה מזה שנים היה ביקור במרוקו. התלהבות השתיים דלקה כשדה קוצים וחמש נשים ישראליות נוספות הצטרפו לטיול. נתיבה כפתורי השוהה זמנית בישראל שמעה על הרעיון וקפצה גם היא על העגלה. נתיבה הגיעה יום אחד לפני הקבוצה והרגישה נהדר בחברת המרוקאים החביבים שקבלו אותה בחום והכנסת אורחים יוצאת דופן.

"רציתי לבקר במדינה ערבית מוסלמית ידידותית לישראל," אמרה רביד." במיוחד לאור חשיבות יהדות מרוקו בישראל לראות מאין הם באו וללמוד על ההיסטוריה היהודית העשירה של המקום ."ידעתי שמרוקו הייתה ערש הבלשנות והשירה העברית שבין יקירי קהילתה נמנה, דונש בן לברט, משורר פרשן ואחד מאבות יצירת הדקדוק העברי, גם הרמב"ם התגורר חמש שנים במרוקו". אמרה עפרון, "חשבתי שיהיה מעניין לבקר במדינה ערבית הנאבקת בו זמנית בין המשיכה לאירופה

ולאפריקה".

מארגני ה- JCC הבטיחו לנרשמות סיור בקבוצה קטנה עד 20 משתתפים. להפתעתם, מרוקו הייתה יקרה ללב היהודים ומספר הנרשמים הוכפל. לפיכך, נחלקו לשתי קבוצות עם מדריך מקומי ומלווה אמריקאי נפרדים. מדריך הקבוצה הישראלית הגיע מחויט ומעונב עם תיק עור. מדריך הקבוצה השנייה התלבש תמיד בגלביה אופנתית ובכפייה הקשורה מעל לראשו.

שילוב בין עתיק לחדש, בין שמרנות למודרניות.

תחנתם הראשונה הייתה העיר קזבלנקה הזכורה מה"סרט" "קזבלנקה" שצולם בהוליווד. הן התיישבו בקפה "ריגס" ושמעו את השיר מהסרט, ברקע נשמעו קולות המואזין הקוראים לתפילה. משם סיירו במסגד חסן השני המפואר השוכן על חופי האוקיינוס האטלנטי הגועש. הותר לקבוצה להיכנס למסגד המרשים ולהתרשם מהארכיטקטורה המרשימה. בכניסה ניתנה להן שקית בה התבקשו להטמין את נעליהן ולשאת את השקית לאורך הסיור. "פתרון יצירתי", ציינה רביד, "בתאילנד כשהשלתי את נעלי , לא הייתי בטוחה שאמצא אותן".

הן התרשמו מהעיר הגדולה, מהשילוב בין עתיק לחדש ובין שמרנות למודרניות. בכביש נסעו כלי רכב ישנים, גרוטאות לצד מכוניות אירופאיות חדישות. שכונת ווילות יפהפייה נראתה לצד שיכונים של עניים. נראו הבדלי מעמדות ברורים בין עשירים ותרבותיים לבין עניים ונחשלים. רחובות העיר המו אדם. תיירים סינים עם מצלמות הסתובבו לצד נשים מקומיות חובשות חיג'ב, ישראלים בטיולי שורשים ואירופאים בלונדינים סקרנים. האווירה הייתה נפלאה.

"למדנו שבשלהי שנות הארבעים הייתה קהילה יהודית גדולה במרוקו שמנתה כ-200,000 יהודים. עם קום המדינה והעוינות שרחשו הערבים ליהודים החלה הגירה המונית לישראל, צרפת ארה"ב וקנדה". אמרה עפרון. רביד הוסיפה "כיום מספר היהודים במדינה ירד ל- 3000 נפש. מאז גלי העזיבה חל שינוי בדעת הקהל המרוקאית וכן ביחס המלך המעודד את חזרת היהודים ורואה בפעילות הקהילה סמל תרבותי ומסורתי של ארצו. המדריכים המקומיים סיפרו על ביקור שמעון פרס ז"ל בממלכה ועל הקשר החזק עם ישראל מול הלחץ הערבי. בשיחתם עם רב מקומי, נאמר להן שההגירה השלילית נמשכת. בתום התיכון צעירים יוצאים ללמוד במדינה מערבית אחרת ונשארים שם. גם המצב הכלכלי ובמיוחד אחוז האבטלה הגבוה 12.5% תורמים להגירה.

לשאלתי אם היה מסוכן לשוחח בעברית במרוקו ענו שולה שלייזר, שולה גרשון, מינה פרלין, כפתורי, רביד ועפרון שהופתעו שברגע שנשמעה עברית בשוק, הפגינו המוכרים את כל אוצר מילותיהם והכריזו בקולי קולות " ערב טוב" " מה שלומכם," זיל הזול," "לא יקר," "שלושה ב-100 שקל". מוכרת אחת אפילו ענדה על ידה של פרלין צמיד ואמרה "מתנה" לאחר מכן העמיסה עוד חמישה צמידים ודרשה תשלום. בשוק חשו את התרבות המקומית, שלל הצבעים העדין והתרשמו מהאומנות הגרפית המוצגת בכל פינה.

רביד נפעמה מהסיור באתר הארכאולוגי וולוביליס בו נמצאו עדויות לקיומה של קהילה יהודית במרוקו בתקופה הרומית, החל מהמאה השנייה לספירה. שרידי מצבה שעליה כתובות אותיות עבריות נמצאו במקום. "על פי אגדה יהודית מרוקו היא אחד המקומות הראשונים בה למדו תורה". ספרה עפרון "ארבעה תלמידי חכמים נסעו לבבל, נישבו על ידי שודדי ים ונפדו על ידי קהילות סוחרים יהודיות בארצות שונות: מרוקו, איטליה, תוניסיה וספרד. מרוקו היא אחת הקהילות היהודיות לאחר בבל".

פאס הייתה העיר האהובה על עפרון, המרכז הרוחני של מרוקו הקדומה. עיר עתיקה ומדהימה ביופייה, בה התגורר הרמב"ם בזמן שהותו במרוקו. בעיר פעלו בעבר חמש ישיבות וחמישה בתי כנסת המשומרים ועומדים על תילם ריקים ממעש. בהווה יש יותר בתי כנסת מיהודים בעיר. הקבוצה הגיעה ביום שישי לתפילת ערבית בבית כנסת אורתודוקסי יפה בעיר שפעל בשל האורחים הרבים שפקדו את העיר והתווספות שתי קבוצות ישראלים נוספות שהגיעו מישראל במסגרת מסע שורשים. "התפילה הייתה מהפנטת ומרוממת." אמרה עפרון "על אף שהניגונים היו לא היו מוכרים לי".

מפאס נסעו להרי האטלס, אזור בו שכנו הקהילות היהודיות בשכנות לשבטים הברברים, שקבלו אותם בזרועות פתוחות ועל פי המסורת חלקם התייהדו. יהודי הרי האטלס היו כפריים בעלי אמונה שהיו ידועים בהכנסת אורחיהם. הם לא נחשבו ללמדנים. " במרוקו היו הבדלי מעמדות בין האליטה היהודית התורנית בערים פס ומרקש לבין פשוטי העם בהרי האטלס". ציינה שלייזר.

התחנה האחרונה הייתה העיר "האדומה" מרקש שכל בתיה בנויים מחמרה. הקבוצה הגיעה לביקור בפורים לבית הכנסת שנוסד בשנת 1492 על ידי מגורשי ספרד במלאח (הרובע היהודי הנקרא על פי הסברה שהיהודים היו סוחרי מלח בעבר) "היה מרגש לראות מודעות הזמנה לקריאת מגילה בבית כנסת הפעיל מעל 527 שנים מאז הקמתו". אמרה רביד.

בערב האחרון ערכו הנשים הישראליות טיול לילי בכרכרת סוסים אל כיכר ג'מע דל פנה. היה ירח מלא והיה מקסים להכיר את חיי הלילה של תושבי מרקש בכיכר העיר ששקקה חיים ב-11 בלילה. מה לא היה שם? מסעדות, משקאות, להטוטנים, מכשפים, חוזי עתידות ומספרי אגדות. היה מקסים שבת חברות גם יחד! מרקש הרגישה כמו תל-אביב של מרוקו.

המלצות השבוע

She – The People היא בני אדם

התיאטרון המפורסם Second City בשיקגו שבוגריו היו שחקנים מפורסמים בתכנית הסטירית Saturday Night Live עבר לבניין חדש ומרשים דאון טאון. תוכלו לשבת בניחותא ליד שולחנות קטנים לנשנש תופינים, לשתות בירה או מיץ לימון ולצפות בסאטירה משעשעת על נשים פמיניסטיות המפלסות את דרכן בין אימהות ,דיאטה, קריירה, זוגיות, היכרויות קוקטיילים באווירה הפוליטית של היום. כמו בכל פרודיה, אין סימטריה בין שני הצדדים, רוב הבדיחות הן על הנשיא טרמפ.

חמשת השחקניות המוכשרות הן נשים, הבמאית היא אישה, המחזאית היא אישה, המנהלת המוסיקלית היא אישה, והתוצאה טובה. גברים ונשים מתגלגלים מצחוק במהלך חלק מהסקצ'ים המצחיקים של השחקניות המוכשרות המתנשאות מעל הפטריארכיה, שולטות בתרבות השיווק, הולכות לשומרי משקל, עושות אימפרוביזציה מבריקה על פי הצבעת הקהל ורוקדות בטירוף. האווירה כיפית. עד ה-27 במאי

כתובת חדשה Up Comedy Club Up at Second City, 230 W. North Ave.

לפרטים:

זיעה Sweat

המחזה המועלה בתיאטרון גודמן מזדהה עם מצוקתם של פועלי בית החרושת היוצרים חברויות, עובדים בזיעת כפיים ולפתע מרגישים שהאדמה רועדת תחת רגליהם, מקום עבודתם ומקור הכנסתם עומד על קוצו של חוד, בין אם הם לבנים או שחורים. הפיטורים מגיעים בהדרגה ועימם המרירות והכעס. מחזה זה מביע אמפתיה לכל הפועלים - כולם באותה סירה. המצב מזכיר את הנעשה במחוזותינו בימינו אנו: רשת חנויות קרסון נסגרה, אחריה רשת חנויות סירס ורשתות נוספות נאנקות. האם חשבנו מה עבר על העובדים ומשפחותיהם שאבדו את משרתם ביום אחד?

המחזאית, זוכת הפוליצר לדרמה Lynn Nottage מעלה את סיפורם של עובדי מפעל הפלדה בפנסילבניה בשנת 2010 . סחר ההסכם החופשי פגע בעובדי המפעל שעבדו שם שנים הרוויחו שכר נאות 30$ לשעה ולפתע הצטרכו לרדת ל-11$ לשעה, ולוותר על כל זכויותיהם. לא הייתה להם אפשרות להתגונן. שביתות והפגנות לא יועילו. חייהם נהרסו לחלוטין, אובדן הפרנסה לווה באובדן השפיות. עובדי הצווארון הכחול הלבנים גילו שמהגרים לטינים בלתי חוקיים -שעבודות אלו היו חסומות עבורן בעבר תופסים את מקומם.

בעלילה שתי שחקניות לבנות מגיבות בזעם למשמע הבשורה שפרנסתן מאוימת. הן פורקות את כאבן על חברתן סינתיה, עובדת שחורה שקודמה למשרת מפקחת ומודיעה להן את הבשורה. הדור הצעיר, בניהם של הלבנה ושל השחורה ועל אוסקר תוקפים את אוסקר, בחור לטיני שעבד בבר ועתה תפס את מקום אימן. לבנים אין עתיד. במחזה זה מוצגת אמפתיה למעמד הצווארון הכחול, ללבנים, לשחורים והן ללטינים. הקפיטליזם והגזענות נראים במלוא עוצמתם. עם כל זאת המחזה שזור בהומור, המשחק נפלא והבימוי מעניין ויצירתי. מומלץ מאד! המחזה יועלה עד ה-14 באפריל. איפה?

Goodman Theatre, 170 N. Dearborn St. Chicago