שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    רגע לפני נקודת האל-חזור - מידע חיוני לבוחר הישראלי

    הזנחה בת 40 שנה של מערכות החינוך והבריאות הביאה את ישראל לצומת קריטי שיקבע האם ואיזו מדינה תהיה כאן בעוד 3-2 דורות. הנתונים שלפניכם הם חומר למחשבה לכל שמאלני, ימני, יהודי או ערבי שיגיע בשבוע הבא לקלפי

    בין אם אתם ימנים או שמאלנים, דתיים או חילונים, יהודים או ערבים - המדריך הגרפי שלפניכם צריך לעניין כל אזרח בלא קשר להשקפותיו. בעולם מודרני מוצף בנתונים, קשה להבדיל בין טפל ועיקר. המדריך מביא את תמונת מצב המתמקדת בשורש האתגרים החברתיים-כלכליים ומראה היכן היינו בעשורים הקודמים, היכן אנו ניצבים היום ולאן אנו הולכים. התוואים ארוכי הטווח – המדהימים במידת יציבותם – מבהירים את עומק התהום שלכיוונו אנחנו מתקרבים, ומה יקרה אם לא נתעשת מבעוד מועד. ודווקא משום שהמצב הכלכלי בשנים האחרונות יחסית טוב, יש כרגע הזדמנות יוצאת דופן, אולי אחרונה, לשינוי כיוון שהוא חיוני ממש להישרדותה של המדינה.

     

     

    חשוב להדגיש: התוואים הנוכחיים אינם חקוקים בסלע. הם נוצרו בידי מי שמובילים את ישראל בעשורים האחרונים, אך הם יכולים עדיין להשתנות. עדיין, אך לא לנצח. הכול תלוי בעדיפויות הלאומיות, ואלה תקבענה בין השאר ביום הבחירות. זו האחראיות שלנו, לפני שיהיה מאוחר מדי, לשנות את השיח הציבורי ולתבוע מהמועמדים להתמקד בבעיות השורש ארוכות הטווח של מדינת ישראל.

     

    היכן היינו?

    בשנות ה-70 שינתה ישראל את העדיפויות הלאומיות שלה בתחומי היסוד – ועמן השתנו התוואים ארוכי הטווח. בתחילת דרכה זו הייתה מדינה ענייה, מוצפת עולים שהגיעו רק עם בגדיהם עליהם. המדינה עברה תקופת צנע ומלחמות קיום. אך למרות דלות המשאבים, מצא דור המייסדים את הדרך לבנות לא רק יישובים וכבישים, אלא גם – למשל – אוניברסיטאות ובתי חולים.

     

    עד אמצע שנות ה-70 הוקמו בתי חולים מצפת ועד אילת, ומספר המיטות בהם הצליח להדביק את הגידול המהיר באוכלוסייה. עד אמצע שנות ה-70 קמו בישראל שבע אוניברסיטאות מחקר, ומספר אנשי הסגל הבכיר בארץ, יחסית לגודל האוכלוסייה, התקרב לרמות אמריקניות.

     

    הזנחת מערכת הבריאות

    מספר המיטות לנפש נמצא בנפילה חופשית מאז אמצע שנות ה-70 והיום יש בבתי החולים בארץ את שיעורי התפוסה הגבוהים ביותר ב-OECD.

    מיטות טיפוליות בבתי חולים ()

    שיעורי תפוסה בבתי החולים ()

    להזנחה המתמדת הזו של מערכת הבריאות יש מחיר. דילול המשאבים וכוח האדם לא גורמים רק לתורים ארוכים, לצפיפות, לסבל ולאלימות מצד מטופלים, אלא גם לעליה בשיעורי התמותה כתוצאה ממחלות זיהומיות: בשני העשורים האחרונים הוכפל שיעור התמותה הזה.

    תמותה ממחלות זיהומיות ()

    הזינוק הרב-עשורי בשיעורי התמותה ממחלות זיהומיות מציב את ישראל לבדה בצמרת של מדינות ה-OECD, עם 73% יותר מתים (כאחוז באוכלוסייה) בהשוואה לארה"ב, הניצבת במקום השני. מספר המתים ממחלות זיהומיות מדי שנה הינו מכפיל דו-ספרתי של מספר ההרוגים בתאונות דרכים בארץ.

    תמותה ממחלות זיהומיות ()

    הזנחת תשתית התחבורה

    דור המייסדים הביא את הצפיפות על כבישי המדינה בתחילת שנות ה-70 לשוויון מלא עם המדינות האירופאיות הקטנות. אך מאז הצפיפות כאן גדלה כמעט פי שלושה מהצפיפות אצלם – וזאת אף שיש בארץ 40% פחות כלי רכב לנפש. פשוט משום שבארץ אין חלופות ראויות לנסיעה ברכב הפרטי. התוצאה היא גודש קיצוני ופקקים.

    צפיפות על הכבישים ()

    הזנחת מערכת החינוך

    הישגי ילדי ישראל בתחומי היסוד נמצאים בתחתית העולם המפותח, וזאת גם בלי שנלקחים בחשבון התלמידים החרדים, שאינם לומדים את מקצועות הליבה ואינם נבחנים במבחנים הבינלאומיים. הישגי הילדים הערבים הישראלים נמצאים מתחת למדינות עולם שלישי. הגרף מעניק הצצה אל העתיד מכיוון שלכשיגדלו הילדים מהמדינות השונות, הם יצטרכו להתחרות ביניהם בשוק העולמי. הגרף מראה כיצד אותן מדינות מכינות את ילדיהם היום לעתיד המתקרב.

    רמה כללית של החינוך בעולם המפותח ()

     

    הזנחת מעטפת הידע

    מאמצע שנות ה-70 אוכלוסיית ישראל יותר מהכפילה את עצמה. אנחנו עשירים במידה ניכרת מדור המייסדים (התוצר לנפש יותר מהכפיל את עצמו), אך העדיפויות הלאומיות השתנו. לא בנינו עוד טכניון, לא הקמנו עוד אוניברסיטה עברית או עוד אוניברסיטת תל אביב. היום, מספר החוקרים האוניברסיטאים – יחסית לגודל האוכלוסייה – נמוך בכ-60% ממספרם בישראל של שנות ה-70, שהייתה, כאמור, מדינה ענייה הרבה יותר.

    סגל באוניברסיטאות ישראליות ()

    תוצאות ההזנחה

    כאשר תשתית התחבורה הינה מהמוזנחות בעולם המפותח, ורמת החינוך נמצאת בתחתית העולם המפותח, אין זה מפתיע שפריון העבודה בישראל נמוך מזה של מרבית מדינות ה-OECD. פריון העבודה הוא גורם מפתח בקביעת הכנסה: אם הכמות הממוצעת המיוצרת בשעה על ידי ישראלי נמוכה, הרי שהשכר הממוצע לשעה שיקבל אותו עובד יהיה נמוך אף הוא.

    פריון עבודה ב-2017 ()

    פריון העבודה בישראל אינו רק נמוך. הוא נסוג יותר ויותר – במונחים יחסיים – לעומת הפריון במדינות המובילות. מאז אמצע שנות ה-70 גדל הפער בין מדינות ה-7G לבין ישראל ביותר מפי שלושה. התוואי של ארבעת העשורים האחרונים לא יהיה בר קיימא במשך ארבעת העשורים הבאים – עם כל המשתמע מכך לגבי עתידה של ישראל.

    פריון עבודה, 1970-2017 ()

    ככל שגדל הפער בין מה שישראלים מיומנים ומשכילים יכולים להשתכר בחו"ל לבין מה שהם מקבלים בארץ, כך היכולת של החברה הישראלית לשמר אותם בארץ קטנה והולכת. עם הזמן יהיה זה יותר ויותר קל – במיוחד עבור צעירים משכילים ומיומנים – להחליט בין לעזוב את הארץ או להישאר ולהשתכר מתחת לפוטנציאל שלהם. החלטתם תהיה קלה עוד יותר כשייקחו בחשבון שפחות ופחות כתפיים יצטרכו לשאת בנטל – ממסים ועד מילואים – שיגדל וילך.

     

    כבר היום ההכנסה של מחצית הישראלים נמוכה כל כך, עד שהם אינם משלמים מס הכנסה כלל. 92% מסך תקבולי המדינה ממס ההכנסה באים מ-20% מהאוכלוסייה בלבד – לעומת מ-83% ב-2000.

    חלקם של עשירוני ההכנסה בסך התקבולים ממס ההכנסה ()

    אם זהו המצב הנוכחי, מה יקרה כאשר תלמידי כיתה א' של היום יגיעו לגיל העבודה? בידי כמה מהם יהיו הכלים לעבוד במשק מודרני? וכמה מהם יזדקקו לסיוע על מנת לשרוד? כשאין הנהגה לאומית שמגלה עניין בטיפול שורש המחייב שינוי כיוון, כמה מהצעירים המשכילים יישארו בארץ כדי לשאת בנטל המס שיגדל בהתמדה כתוצאה מצרכים גוברים והולכים לצד שיעור קטן יותר של משלמי מסים?

     

    העתיד – אם לא נתעשת

    מה שמכריע בחירות בישראל הוא הביטחון הלאומי – אבל ביטחון לאומי אינו רק מטוסים וטנקים אלא היכולת לתחזק צבא של עולם ראשון.

     

    כמחצית מהילדים בארץ היום מקבלים חינוך ברמה של עולם שלישי, והם שייכים לחלקי האוכלוסייה הגדלים הכי מהר. חינוך של עולם שלישי יוביל למשק של עולם שלישי. אך משק של עולם שלישי לא יכול לתמוך בצבא של עולם ראשון – עם כל המשתמע מכך על יכולתה העתידית של ישראל לשרוד באחד האזורים האלימים והמסוכנים על פני כדור הארץ.

    השינויים הדמורפיים בישראל ()

    ישראל נמצאת בצומת דרכים בן-גוריונית. העדיפויות הלאומיות שיתקבלו בשנים הקרובות, לפני שהמדינה עוברת את נקודת האל-חזור הדמוגרפית-דמוקרטית, יקבעו אם היא תהיה או לא תהיה בעוד שניים-שלושה דורות.

     

    • פרופ' דן בן-דוד הוא כלכלן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב ונשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים