המסע הגדול של נערת הגלגל

בסופו של דבר, זה תקליט טוב. לא מושלם. יש בו בעיות לא מעטות, אבל השורה התחתונה ברורה: מירב לוין היא יוצרת כשרונית. עם הכוונה נכונה, הרבה סבלנות וקצת יותר ניסיון – העתיד שלה עשוי להיות מבטיח.

"המסע הגדול" הוא מוצר מוזיקלי אופייני לשנים האחרונות: שירים שקטים בעיבוד ג'אזי-אלקטרוני. לפעמים זה משעמם, לפעמים מרגש. תלוי באיכות הלחן.

בצד החיובי אפשר לרשום לזכותו של התקליט את הנקודות הבאות: מעט יותר מעוף והעזה בעיבודים מאשר המקובל במקומותינו, קולה הצלול והיפה של מירב, ושלושה קטעים מצוינים: "תקוות הקיץ", "תהום" ו"המנון לוחמי האור" ("באנו חושך לגרש"). בצד השלילי בולטות הנטייה המוגזמת לקיטש בטקסטים ובכמה מהלחנים, עטיפה בצבע ירוק-קיווי מזעזע, ומספר שירים שהיה מוטב לגנוז אותם.

רגעים יפים, אבל

התקליט הוקלט ללא מפיק מנוסה והדבר ניכר בחוסר האחידות שבו. לוין לא מצליחה לסחוף אותך לתוך עולם פנימי מושלם, היא נכשלת במשימה הזו. יש בו יותר מדי שירים נראים כלא שייכים למתווה הבסיסי של האלבום. "המסע הגדול" מצליח לנפק רגעים יפים, אבל לא לייצר חווית האזנה כוללת ומשמעותית.

דומה שהפחד מחוסר הצלחה מסחרית, הוא שגרם לשילובם של שירי דאנס-קופצניים, שפוגעים באווירה המלנכולית. הפחד הזה הוא מובן, אבל ברוח הימים, לא מוצדק כלל ועיקר. מצד אחד, להיטי הרדיו אינם מספיק כובשים כדי למכור את התקליט. מצד שני, באוזני מי שמצליחים להתחבר לצד הרגוע יותר בתקליט – השירים הללו מהווים מכשול מטריד.

חוסר הצלחה של תקליט בכורה, עשוי לייאש כל זמר. בוודאי זמרת שגם כך מתועדת מראש בזיכרון הציבורי הקולקטיבי כסלבריטאית, ולא כיוצרת. אבל עם הפקת לקחים נכונה, שתכלול סדנה מרוכזת של האזנה לחומרים איכותיים (טיול לבריסטול? ערב בדינמו דבש?), יחסי ציבור קצת יותר מוקפדים, חיבור למפיק, והרבה עבודה קשה, זה עוד אפשרי.