"התאים רדומים": מות הפעילות הפוליטית בקמפוסים

פחות משבוע לפני הבחירות, בדיקת ynet מצביעה על ירידה בהיקף הפעילויות הפוליטיות המתקיימות בקמפוסים שבמוסדות להשכלה גבוהה ברחבי הארץ. "אנחנו קמפוס לא פוליטי", הייתה התשובה שחזרה על עצמה מצד כמה מאגודות הסטודנטים: "קשה לנו להביא סטודנטים, יש באוניברסיטה פחות תאים פעילים מבעבר".

כל מה שצריך לדעת על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet

סערה שהייתה לאחרונה: סטודנטים שפרצו לדבריו של ד"ר עופר כסיף(צילום: אלכס קולומויסקי)

 

מפגינים בעד שוויון בנטל באוניברסיטת תל אביב(צילום: מוטי קמחי)

הזדהות עם יוצאי אתיופיה באוניברסיטת תל אביב(צילום: מוטי קמחי)

מחאת סטודנטים בבצלאל נגד הקוד האתי של שר החינוך נפתלי בנט

הפגנת "אם תרצו" באוניברסיטת תל אביב(צילום: מוטי קמחי)

ומולם מחאת סטודנטים ערבים (צילום: מוטי קמחי)

למעשה, בחלק מהמוסדות האקדמיים בחרו השנה שלא לערוך כלל אירועים פוליטיים בקמפוס. במקומות שבהם התקיימו אירועים - מספר הסטודנטים שהשתתפו בהם היה נמוך ביותר. "חשבנו לעשות את האירוע פה בחדר גדול יותר, אבל אחרי שראינו את כמות הנרשמים העברנו אותו לחדר יותר קטן", אמר יונתן קינרייך, יו"ר אגודת הסטודנטים באקדמית תל אביב-יפו.

לפני כמה שבועות הגיע השר לשעבר גדעון סער לקמפוס אוניברסיטת בר אילן לפגישה עם חברי תא "לביא", תא הסטודנטים של הליכוד במוסד האקדמי. בעקבות חזרתו של סער לפוליטיקה והיריבות מול ראש הממשלה, שזכתה לסיקור נרחב, הציפייה הייתה למספר גבוה של משתתפים. לאכזבת המארגנים, בסופו של דבר השתתפו במפגש רק עשרה סטודנטים.

סער. רק עשרה סטודנטים הגיעו למפגש שלו עם תא הליכוד בבר אילן(צילום: יאיר שגיא)

המצב בשמאל לא מעודד יותר. אחרי שנים שבהם תא "דור חדש" של מפלגת העבודה שלט באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, הוא הפסיק את פעילותו לפני כארבע שנים. אסף שילוח, יו"ר התא המתחדש, מודה שכיום חברים בו רק כעשרה סטודנטים.

הסטודנטים, כמו גם אנשי האקדמיה, מונים יותר מסיבה אחת לדעיכת הפעילות הפוליטית בקמפוסים, אך רבים מהם מספרים על תחושת מיאוס מהפוליטיקה והפוליטיקאים, על אדישות כללית בציבור שהגיעה גם למוסדות להשכלה גבוהה, ועל כך שהמצב הנוכחי נוח גם למוסדות עצמם, שלרוב מעדיפות "שקט תעשייתי".

פחות תאים ופחות הרצאות

במשך שנים נחשבו הקמפוסים בישראל לזירות מרכזיות וחשובות של פעילות פוליטית וציבורית. "פעילות זו מייצגת את אחד התפקידים החברתיים החשובים של מוסדות להשכלה גבוהה", נכתב בדו"ח בנושא פעילות ציבורית בקמפוסים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מיוני 2018.

הפעילות מוסדרת גם בחוק זכויות הסטודנט, שבו נקבע כי "לכל סטודנט החופש להביע את דעותיו, עמדותיו והשקפותיו". ובכל זאת, על אף החשיבות המוסכמת, הנתונים מצביעים דווקא על דעיכה במספר הפעילויות הפוליטיות בקמפוסים.

על פי נתונים שהמוסדות העבירו למרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה בין היתר כי בשנת 2016 התקיימו 198 התכנסויות והרצאות פוליטיות במוסד, לעומת 90 ב-2017 (מתייחס רק עד לאירועים שהיו במרץ 2017). באוניברסיטת חיפה נערכו 16 אירועים ב-2016 ורק 13 ב-2017. המגמה שעולה מהנתונים ברורה וגם ניכרת בשטח.

בתמונות הבאות: מחאות סטודנטים בעולם

הפגנה של סטודנטים בבלגיה(צילום: shutterstock)

הפגנה של סטודנטים בארה"ב מול הבית הלבן, נגד מדיניות הנשק במדינה(צילום: shutterstock)

הפגנה של סטודנטים באוסטרליה בעקבות ההתחממות הגלובלית(צילום: shutterstock)

מחאת סטודנטים למען חינוך בסנטיאגו, צ'ילה(צילום: shutterstock)

מחאת סטודנטים בסלוניקי שביוון נגד הממשלה(צילום: shutterstock)

בשבוע שעבר התקיימו באוניברסיטת בר אילן כמה אירועים במסגרת "השבוע הפוליטי". באגודת הסטודנטים שארגנה את הפעילויות הודו - לא היה קל להביא את הסטודנטים. "התאים פה בקמפוס קצת רדומים, יש בערך ארבעה תאים פעילים שיוזמים אירועים ומקיימים אותם במהלך השנה", אמרה שיר כהן, ראש מחלקת מעורבות חברתית באגודה. "קשה לנו להביא סטודנטים. אנחנו מרגישים ירידה מבחינת התאים החברתיים והפעילות שלהם בקמפוס. כן, יש באוניברסיטה פחות תאים פעילים מבעבר. זה קצת חבל".

נתנאל פל, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן, סיפר כי הוא מרוצה מרמת הפעילות הפוליטית בקמפוס - אך במקביל חש בשינוי המשמעותי לעומת מערכת הבחירות הקודמת. "ב-2015 הייתי סטודנט בשנה הראשונה, בתואר הראשון", אמר. "אין ספק שבתקופת הבחירות אז השיח הפוליטי הורגש יותר. ממה שאני יודע, ושמעתי מההיסטוריה באוניברסיטת בר אילן ובשאר האוניברסיטאות והקמפוסים, השיח הפוליטי בהחלט היה ער יותר, אבל זה בסדר. הסטודנטים כיום מתעסקים בנושאים רבים, והם גם צריכים לעבוד. חלק מעורב יותר וחלק פחות, אבל אין ספק שבעבר היו יותר עניין ותשוקה".

מצטרפים למאבקים קיימים - במקום ליזום חדשים

לא רק קולם של התאים הפוליטיים כמעט שאינו נשמע בימים אלה בקמפוסים. גם המאבקים של הנהגות הסטודנטים שהתקיימו בשלהי שנות התשעים ובמהלך העשור הקודם נעלמו כמעט לחלוטין מהנוף הציבורי.

עם זאת, יש להדגיש כי מהלכים כמו הכוונה להעלאת שכר הלימוד, ששימשה כסיבה לסטודנטים לפתוח במאבק, או אפילו מבצעים צבאיים משמעותיים שיצרו תסיסה בקרב מתנגדים ותומכים, לא אירעו בשנים האחרונים. למעשה, נדמה שהנהגת הסטודנטים מצטרפת בשנים האחרונות יותר למאבקים קיימים - ופחות יוזמת ומובילה מאבקים חדשים. כך קרה במאבק נגד אלימות כלפי נשים, שבמסגרתו הושבתו הלימודים למשך כמה שעות בחלק מהמוסדות, וכן במאבק לשוויון זכויות לקהילה הגאה שאירע בשנה שעברה.

גם בנושאים שהסעירו את מערכת ההשכלה הגבוהה, כמו הקוד האתי באוניברסיטאות, קולם של התומכים או המתנגדים מקרב ציבור הסטודנטים כמעט שלא נשמע.

"היקף הפעילות פחת, אבל היא לא מתה לגמרי", אמר גיל גולדנברג, שכיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב בין השנים 2007-2009, ומי שכיום משמש כראש מטה הבחירות של מפלגת העבודה.

גולדנברג. "היקף הפעילות פחת, אבל היא לא מתה לגמרי"

"יש לכך כמה סיבות", הסביר גולדנברג, "הראשונה שבהן היא המעורבות הפוליטית הפחותה יותר של אזרחים במדינת ישראל, ותאי הסטודנטים הם כמובן חלק מהאוכלוסייה. זה קורה כי החיים טובים יותר והאוכלוסייה גדולה יותר, ולכן ההרגשה ש'יכולה להיות לי השפעה על מה שקורה' פחתה".

"סיבה נוספת היא הפופוליזם של 'בלי פוליטיקה' שמנצח בקמפוסים", הוסיף גולדנברג. "פוליטיקה כיום היא 'מילה גסה' בחלק מהקמפוסים. למעשה, יש ממש מאבק בין אגודות שמאמינות שלהנהגת סטודנטים צריכה להיות השפעה על עתיד המדינה, לעומת אלה שחושבים שהנהגות סטודנטים לא צריכות לעסוק בפוליטיקה, אלא להתמקד ברווחת הסטודנט"

יחיאב. "הפעילות הפוליטית התנתקה מאגודות הסטודנטים"(צילום: התאחדות הסטודנטים)

שלומי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית שנכנס לתפקידו לפני מספר שבועות, מציע הסבר אחר. "אני לא חושב שהפעילות הפוליטית ירדה, אלא שהיא התנתקה מאגודות הסטודנטים", אמר. "זה מאפשר להנהגות להיות פחות כבולות למפלגות שמכווינות את הפעילות שלהן. יש בלבול חשיבתי גדול בין פעילות מפלגתית לפעילות פוליטית. אני מסכים שהמאבקים כיום פחות אגרסיביים מכפי שהיו בעבר".

"אני מאמין שהנהגות הסטודנטים צריכות להיות בחזית, היות שפעמים רבות אנחנו כן מבקשים לשנות מדיניות", הוסיף יחיאב. "אולי הלכנו למקום 'השירותי' מידי. אז חווינו יום סטודנט טוב, ואז מה?".

סיבה נוספת שיכולה להסביר את הדעיכה בפעילות הפוליטית בקמפוסים היא תחושת המיאוס מהפוליטיקאים והיעדר אמונה ביכולת ההשפעה. בסקר התאחדות הסטודנטים שנערך בשנה שעברה, ובדק את עמדותיהם של הסטודנטים בנושאים שונים, יותר ממחצית מהסטודנטים (51.3%) השיבו כי המערכת הפוליטית לא מאפשרת לאנשים כמותם להשפיע על הפוליטיקה.

"אנחנו מסתכלים על הכנסת ולא תמיד גאים בה", הוסיף פל, "אנחנו לא תמיד גאים בנבחרי הציבור שלנו. ייתכן שהחבר'ה נהיו קצת אדישים כי הם מיואשים מהשיח הפוליטי, שאולי הפך לרדוד יותר משהיה בעבר".

השקט בקמפוס נוח גם לאוניברסיטאות

גורם נוסף שיכול להסביר את דעיכת הפעילטות הפוליטית באקדמיה הוא המוסדות עצמן. "ייתכן שאוניברסיטאות מעדיפות שקט בקמפוס, זה יותר נוח להן", אמר פרופ' אורן פרז, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, שערך לאחרונה מחקר בנושא וגילה כי רוב המוסדות האקדמאיים בישראל כלל לא הסדירו את הפעילות הפוליטית בקמפוסים.

על פי המחקר, כל תשע האוניברסיטאות הסדירו בתקנון ייעודי את הפעילות הפוליטית בתחומן, אך 22 מכללות טרם עשו זאת, ושלוש מהן הסדירו את הפעילות במסגרת תקנונים קיימים.

מחלוקת באשר לנחיצותה של פעילות פוליטית בקמפוסים קיימת גם בין הסטודנטים. על פי סקר ההתאחדות, מעל לשליש מהמשיבים טענו כי "אין זה ראוי שמוסד אקדמי יעסוק בנושאים פוליטיים", לעומת אחוז דומה שטען שזוהי דווקא "חובתו המוסרית".

מנתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא עלה כי "בחלק גדול מן המוסדות להשכלה גבוהה מטילים מגבלות שונות על קיום פעילות ציבורית בקמפוסים. בין היתר, נקבעים מקומות מוגדרים לפעילות ציבורית מסוגים שונים, וגם זמנים קבועים להפגנות או מועדים שבהם אי אפשר לקיים הפגנות". עוד עלה מהמחקר כי "ברוב המוסדות להשכלה גבוהה לא מנוהל רישום מוסדר של הבקשות לפעילות ציבורית של סטודנטים בקמפוסים, ושל הפעילויות הציבוריות המתקיימות בפועל".

"חשוב להדגיש את המקום הייחודי של האוניברסיטאות בחברה דמוקרטית", סיכם פרופ' פרז. "אני חושב שאוניברסיטאות צריכות להגן על הסטודנטים, ולתת להם חופש לבטא את עצמם גם בצורה פוליטית".