שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בת 15, שגרירה של מחשוב קוונטי
    בריאנה גופאול למדה ברשת על מכניקת הקוונטים, עבדה כמתמחה בסטארט-אפ ובכנס טכנולוגיות החינוך של מיקרוסופט הצליחה לרגש את אנשי החינוך שכמעט עמדו בתור בשביל סלפי למזכרת. "כילדה תמיד הייתי סקרנית ונהגתי לשאול כל מיני שאלות אקראיות על היקום", היא מספרת בשיחה עם ynet

    השיחה הקצרה עם בריאנה גופאול, תלמידת תיכון בת 15 מטורונטו, הופרעה לפחות שלוש פעמים על ידי משתתפי כנס E² לטכנולוגיות חינוך של מיקרוסופט: מורים הגיעו לבקש להחליף כתובות מייל, מנהלי בתי ספר הגיעו ללחוץ לה את היד, וכולם בלי יוצא מן הכלל התעקשו על סלפי. "את כרגע מייצגת את מה שאני מלמד את התלמידים שלי שהם יכולים להיות", אמר לה מורה לפיזיקה וביקש להודות לה על הנאום מעורר ההשראה ומלא הביטחון שנתנה כמה דקות קודם לכן על במת הכנס. כי יותר מבכירי ומנהלי מיקרוסופט והשותפים הטכנולוגיים שלה שנמצאים כאן, יותר מאנשי החינוך המובילים מ-90 מדינות שהגיעו לחלוק רעיונות ולחקור חדשנות בחינוך, גופאול היא הדבר עצמו.

     

    בריאנה גופאול (צילום: מיקרוסופט)
    שגרירה של טכנולוגיות מתפתחות. בריאנה גופאול(צילום: מיקרוסופט)

     

    עם טונות של כריזמה כאילו העבירה כבר עשרות הרצאות בסגנון TED, הנערה הקנדית כבשה את הבמה עם מסר עיקרי אחד: נערים ונערות מוכרחים להיות סקרנים, פתוחים ללמידה ופעילים יותר בכל מה שקשור לטכנולוגיות מתפתחות. התשוקה הספציפית שלה - מחשוב קוונטי. תחום שנחשב למעורפל במיוחד גם בנבכי התעשייה, אבל שהיא עצמה כבר בגיל 14 הצליחה להתמחות בו.

     

    >> מה זה בכלל מחשוב קוונטי?

     

    "כילדה תמיד הייתי סקרנית", מספרת גופאול, "הייתי נוהגת לשאול כל מיני שאלות אקראיות על היקום. בגיל שבע שאלתי 'מה זה בכלל אור? האם יש לו גוף פיזיקלי?' ומשם התחלתי לצלול אל מחילת הארנב של אסטרופיזיקה, ובהמשך גם מכניקת קוונטים". את תהליכי החקר שלה היא מעידה שעשתה אך ורק באמצעות חיפושי גוגל. לא הורים, לא מורים, בטח שלא החברים מבית הספר. "הייתי מריצה חיפוש בגוגל על כל מיני שאלות, מגיעה לכל מיני קישורים ופשוט מתחילה לקרוא ולגלות עוד ועוד תחומים. פיתחתי תודעה של סקרנות שאני ממשיכה איתה עד עכשיו".

     

     

    מחשוב קוונטי (צילום: Shutterstock)
    מחשוב קוונטי(צילום: Shutterstock)

     

    הסקרנות לא נשארה בגבולות שורת החיפוש של גוגל, אלא תורגמה גם למעשים. "פניתי ל-IQC, מוסד המחקר למחשוב קוונטי בווטרלו שבקנדה. נסעתי שלוש שעות ברכבת לפגישה עם אחד הפרופסורים שם, והגעתי מאוד נלהבת. בלילה הקודם פשוט קראתי את עבודת התזה שלו, ושאלתי אותו שאלות על המחקר".

     

    איך הוא הגיב כשביקשת להיפגש?

    "בהתחלה הוא לא הבין מה אני חושבת שאני עושה", היא צוחקת, "אבל אני חושבת שלהרבה צעירות וצעירים יש איזו מיסקונספציה שמבוגרים לא ירצו או לא יתעניינו בלעזור להם, והאמת היא שהרבה מהם דווקא שמחים לעזור. זו הייתה חוויה מדהימה בשבילי להגיע לשם".

     

    התגובה של אותו פרופסור חזרה על עצמה גם בהמשך, כשגופאול שמעה על סטארט-אפ שמתעסק במחשוב קוונטי ונמצא לא רחוק מהבית שלה, בשם Xanado. "שמעתי על זה מחברים, אז פשוט שלחתי הודעה בלינקדאין למנכ"ל של החברה וכתבתי לו שקראתי את אחד המאמרים והייתי שמחה אם הוא יוכל להשיב לי על שאלות. כשהוא הבין שאני בת 14 הוא פשוט היה בהלם".

     

    בריאנה גופאול (צילום: מיקרוסופט)
    על הבמה עם אנתוני סלסיטו, סגן נשיא מיקרוסופט לחינוך(צילום: מיקרוסופט)

     

    גופאול סידרה לעצמה לא פחות משש פגישות עם אותו מנכ"ל, במהלכן היא שאלה שאלות, קיבלה תשובות ושיתפה בתחומים שמעניינים אותה במיוחד. בסופן - הוא הציע לה התמחות של חודשיים במהלך חופשת הקיץ במשרדי החברה. "זו הייתה הפעם הראשונה שאני בסביבת עבודה, שהיא סביבה של סטארט-אפ. פעם ראשונה שאני צריכה לקום בבוקר בחופשת הקיץ, לצאת מוקדם, לנסוע עד למשרדים וממש להעביר שם את כל היום. היו ימים שנשארתי עד שבע בערב, כי היה לי כל-כך מעניין. זה הפך להיות ה'מקום השמח' שלי. כשעבדתי שם התעסקתי בלכתוב מסמכים שמסבירים מה זה מחשוב קוונטי, מה המתמטיקה שעומדת מאחורי זה, איך זה בכלל עובד - וזה עזר לי גם להתעמק בתחום בעצמי. מאוחר יותר גם יצרתי מודל קוונטי של למידת מכונה, שאני מודה שהוא לא היה הכי מדוייק שאפשר, אבל זה נתן לי הזדמנות מצויינת ללמוד".

     

    המסגרת שמריצה את גופאול קדימה היא לא בית-ספרית. "לצערי בית הספר שלי לא מדהים", היא מודה, "אבל אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לנצל את הזמן גם בבית-הספר וגם מחוץ לו למטרות שלי". מי שכן הצליחו להניע את הגלגלים הם ארגון בשם The Knowledge Society, שמאיץ תהליכי למידה עבור תלמידי תיכון כמוה. "יש לי קבוצת תמיכה מדהימה בתוך הארגון הזה, רוב החברים שלי מגיעים ממנו ולא מהתיכון", היא אומרת. עם קבוצת החברים שלה היא עושה פעילויות לא שגרתיות במיוחד - כמו פגישות עם אנשי תעשייה, האקתונים ואתגרים לימודיים אחרים.

     

    מה אתם עושים בשביל כיף?

    "יש לנו קטע כזה שאנחנו עושים לעצמנו אתגרי אי-נוחות. זה אומר להיכנס למצבים שהם לא נוחים עבור רוב האנשים כדי להתגבר על הפחד. אז אחד האתגרים הראשונים שעשינו היה להגיע לצומת סואן מאוד במרכז העיר, ופשוט להתחיל לרקוד ברחוב. זה נורא מביך בהתחלה ואז זה פשוט הופך להיות כיף, וזה בונה את הביטחון העצמי".

     

    בפעם הרביעית שבה השיחה שלנו נקטעת בגלל קבוצת מחנכות שמגיעות לבקש סלפי, אני מנצלת את ההזדמנות לשאול איך היא מתמודדת עם תשומת הלב. "בכנות, זה כיף להצטלם עם אנשים. אבל באופן טבעי אני אדם מאוד מופנם. כשהייתי בת 12 לא דיברתי עם אף אחד, תמיד הייתי עם עצמי, לא היו לי הרבה חברים. באיזשהו שלב המורה שלי אמר לי 'בריאנה את כמו אי. אי מאוד מוצלח, אבל אי. ואת לא מאפשרת לאף אחד להיכנס פנימה'. זו הייתה נקודת מפתח בשבילי כי הבנתי שהכישורים החברתיים שלי לא מפותחים. רציתי לעשות עם זה משהו, אז סידרתי לעצמי כל מיני משימות קטנות. למשל, הכרחתי את עצמי בכל בוקר, בהליכה לבית-הספר, להגיד היי לכל מי שעובר מולי ברחוב. רציתי לגרום לעצמי להיות בסדר עם האפשרות של לקבל דחייה. זה היה כיף, אבל גם קצת מביך. בייחוד כשהיו כל מיני סבתות שלא רצו להגיד לי שלום בחזרה".

     

    הכותבת היא אורחת מיקרוסופט בפריז

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים