חפש את האישה

יש אישה ראשונה ויש אישה שנייה, אחת שאיבדה הכל ונשארה בלי כלום, ואחרת, צעירה ויפה ממנה, שירשה את מקומה. "הבעל של שתינו", ספרן של הסופרת גריר הנדריקס והעורכת שרה פקנאן, מתחיל במקום שנראה מוכר: איש קרן גידור עשיר בשם ריצ'רד, שכמו כל הגברים בגילו ומעמדו רוצה להשתדרג למודל יותר צעיר ואטרקטיבי. אבל בעצם, שום דבר פה אינו כפי שהוא נראה.

"הבעל של שתינו" (מאנגלית: עידית שורר, בהוצאת ידיעות ספרים) הוא ספר בנוסח "חשבתם שאתם יודעים משהו? אז אתם לא יודעים כלום!" והוא בהחלט מהמעולים מסוגו: מותחן מועך קרביים ומוציא מהדעת, שבו לא ניתן להיות בטוחים בשום דבר, המציאות יכולה להתהפך לנו על הראש בכל שנייה ואנחנו מרגישים קצת תלושים ואבודים, לא בטוחים בחושינו ובכל מה שאנחנו יודעים על עצמנו כקוראים, כצרכני המילה הכתובה - וזה נפלא.

יש בספר הזה שלבים קריטיים שבהם אנחנו חייבים לעזוב, לשחרר, לעצור ולארגן לעצמנו במוח מחדש את כל מה שנדמה לנו שאנו מבינים. טכנית, זה המותחן המושלם: לפחות פעמיים במהלך הקריאה מופיע טוויסט מהמם שגורם לקורא לחבר את כל העובדות שוב ולהרכיב לעצמו את העלילה כולה מההתחלה, עם סצנות שלמות שנקראות אחרת לגמרי, הפוך, בפרשנות מדהימה ומפתיעה.

עד כאן פירוטכניקה, אבל מה עם מה שמעבר? בשנים האחרונות התרגלנו למותחנים שנותנים לנו משהו אקסטרה, איזו חוויית קריאה מחכימה ועמוקה יותר מהסטרס הסטנדרטי, כמו למשל "זאת שהיתה כאן קודם" או ספריה של קרוליין קפנס. "הבעל של שתינו" אינו כזה, הוא לגמרי אולד־סקול. במקום דיון על עולם שבו נשים מוחלפות ויוצאות מהמחזור כאילו היו מכוניות או מקררים - יש פה רק מתח קיצוני ומריטת עצבים. זה בסדר גמור, אבל מותר לשאוף לקצת יותר.