סוף עגום לעונה האירופית של הפועל ירושלים
ניתוח מדוקדק ומפורט של ההכנות הלקויות ותהליך קבלת ההחלטות השגוי שהוביל לכישלון נוסף - והפעם במעפל נחות מהיורוקאפ
הפועל ירושלים סיימה את המסע האירופי השנתי שלה בתצוגת נפל באיים הקנריים. אחדד רק דבר אחד: הכוונה שלי בתצוגת נפל היא לאו דווקא למשחק האחרון ספציפית, אלא לכל ההכנות מסביב, הבאזז שנוצר והבטחות השווא. ברשותכם נתחיל.
1. הפועל ירושלים מודיעה בקיץ על כך שהיא עוברת למפעל הבכיר של פיב"א - ליגת האלופות נטולת האלופות. המהלך הנ"ל של הנהלת ירושלים תקף למעשה שלוש חזיתות:
1.1. הכעס על כך שהנהלת היורוליג איכזבה את ירושלים בכך שלא הכניסה אותה למפעל הבכיר - היורוליג, ודה פקטו יצרה ליגה סגורה, אשר כרטיס הכניסה היחיד אליה הוא זכייה ביורוקאפ שהתחזק משמעותית (מה שמביא אותי לנקודה הבאה). לכן, בחרה ירושלים לנסות ולהוות מעין "כוכבת" של פיב"א, שמבחינתה הצליחה להביא קבוצת יורוקאפ מוכחת ולגנוב אותה למפעליה.
1.2. לאור העובדה שהיורוקאפ התחזק והתקציב קטן (השפעה על הנקודה שלהלן), הנהלת ירושלים ניסתה להילחם בגודל שלה, משמע, לשחק במפעל פחות איכותי, אשר הקבוצות בו ברובן אינן עומדות ברף האיכות של שני המפעלים של היורוליג. הכוונה הייתה להצליח במפעל אירופי ואולי במידה מסוימת לטשטש את החששות מאי הצלחה באירופה לאור עזיבתו של אורי אלון.
1.3. מאחר והתקציב ירד, הקבוצה פנתה למקור הכנסה קלאסי - התקדמות בשלבים של מפעל אירופי אשר יכניס כסף לקופת המועדון, ולא זו בלבד, אלא שגם נוצרה האפשרות לארח את הפיינל-פור, מה שהיה משפיע על תקציב המועדון שדולל כאמור.
2. הנחת היסוד של אוהדי הקבוצה ואולי אף ראשיה ומסקריה הייתה שירושלים, לאור התחזקותה בשנים האחרונות, תוכל להוות מעין "ראש לשועלים" ולהביא הישגים אירופיים לבירה.
3. וכך, במשך כל השנה סיפרו על הדינמיקה המצוינת בקבוצה, וגם הניצחונות לא איחרו לבוא כאשר הקבוצה באמת הרשימה, ומלבד הפסד שבזמנו נחשב כנפילה (והיום יחשב כהפסד למעפילה ומארחת הפיינל-פור השנתי - אנטוורפן), שיחקה טוב מאוד.
4. לעומת זאת בליגה, לפחות לדעתי, הקבוצה לא הראתה עליונות, דהיינו, לא דרסה קבוצות אלא ניצחה אותן, וביחד עם עוד שלוש קבוצות מובילה את הליגה.
5. אישית, לאורך כל השנה, טענתי שהקבוצה מרשימה באירופה ואולי משחקת טוב בליגה (לא דורסת), כי רמת היריבות לא מאתגרת וגבוהה מספיק. אוכיח את טענתי: מול א.א.ק, שנחשבת לקבוצה טובה, ירושלים במאזן 1:1. מול מכבי ת"א? 0:3 לטובת הצהובים. והנה עכשיו, מול קבוצה מהמקום העשירי בספרד, היא מסיימת את שני המשחקים עם הראש בין הידיים.
6. כלומר, מול הקבוצות היותר טובות ירושלים לא הצליחה באמת להתמודד (אני מחריג ניצחון חוץ מרשים בבאמברג)ף והשאלה היא למה. ואולי מה שיותר מעניין הוא למה ירושלים לא הצליחה לעבור את טנריפה, דבר שאני מחשיב ללא פחות מכישלון.
7. ירושלים מגיעה למשחק בלי אחד השחקנים הכי חשובים שלה העונה, כריס ג'ונסון, אשר היווה את העוגן ההגנתי של הקבוצה במשותף עם באטלר ותומאס. להבדיל למשל, מבאטלר, ג'ונסון היה חיוני גם בהיבט של לטרוף את המגרש משני צדדיו. לחץ על הכדור, טירוף כזה שמדביק את כולם, זה היה חסר מאוד במפגשים מול טנריפה. קטש אולץ לשחק עם שלישייה הגנתית נוראית - בראון, בלאט ופלדין, ולפעמים עם אמארה בשילוב השלושה. זו הייתה פשוט תצוגה הגנתית נוראית.
8. בנוסף, עובדתית ירושלים מגיעה למשחק בלי ספסל. אליהו, טימור וצ'וברביץ' לא רלוונטיים מבחינת המאמן (אולי בצדק ואולי לא), יוגב פצוע וזורק אבטיחים ולא גויאבות, קונגר לא יודע מה זה לקלוע, ורק בראון ואמארה משחקים. כלומר, לירושלים ישנם 7 שחקנים מול 12 ספרדים שמשחקים כקבוצה. לירושלים אין אלטרנטיבות הגנתיות/התקפיות למה שקורה על המגרש.
9. גם מאמן לא כל כך היה לירושלים בצמד המשחקים הזה. כשמאמן אומר משפט בסגנון "לא הופתענו משום דבר שהם עשו, הם פשוט מבצעים את זה מצוין", והקבוצה שלו משחקת באותו ריפיון ונותנת ליריבה לשחק את המשחק שלה ללא שום שינוי/הפרעה, מבחינתי זה כישלון גדול של מאמן. הרי למה היה כל הסימפוזיון סביב "ההכנות" של ירושלים? מה עשו שם בדיוק? אילו לקחים מהמשחק הראשון ראיתם שיושמו במשחק השני? ואני אגיד את זה בצורה חד משמעית, ירושלים קבוצה מוכשרת יותר מטנריפה. העובדה שטנריפה לא הפתיעה את קטש ובכל זאת דרסה את ירושלים במשחק הכי חשוב שלה העונה באופן כה חד צדדי מעידה על הכנה כושלת וקריסה תחת לחץ.
10. גם ההתעקשות על תמיר בלאט, שאני אוהב אותו, היא בעיה. לילד אין יכולת להתמודד כרגע עם לחץ מאסיבי על הכדור, והוא ולא מסוגל לאיים על הסל מלבד זריקה משלוש. הוא נטל הגנתי חמור, וכשקצת מפריעים לו, השטף שלו ושל הקבוצה עובר לבידודי בראון ופלדין (וגם פה ראיתם הבדל ביצועי בין שחקן יורוקאפ כמו פלדין ובין שחקן ליגה ישראלית כמו בראון).
11. אני לא אומר שקטש צריך להניח את המפתחות, אבל לכל הפחות ראוי שייקח אחריות על הכישלון הזה. וכן אני לא מתבייש להגיד כ-י-ש-ל-ו-ן.
12. כישלון, כי ירושלים ירדה לליגה ג' באירופה בשביל להראות עליונות, ובסוף ירדה בבושת פנים מול קבוצת כדורסל סבירה, אשר הכוכב שלה הוא קולטון אייברסון (כן הסנטר הפושר ממכבי מלפני 3 עונות). כישלון, כי היה יעד תקציבי ברור והקבוצה כשלה בהגעה אליו. כישלון, כי ההכנה והתפקוד במשחק כל כך חשוב הזכירו לכולנו שלירושלים אין מסורת כמו של מכבי ת"א. כישלון, כי המאמן קרס מקצועית בניהול המשחק בשני המפגשים. כישלון, כי בסופו של דבר ירושלים הזכירה לנו שהעונה לפני שנתיים של ג'רלס, קינזי ופיאניג'אני שייכת לתקופת אורי אלון והעתיד לא בהכרח כל כך ורוד.
13. אז מה עושים מפה והלאה, אתם שואלים? אוקיי. אז מלבד להכניס אותי למערך ההנהלתי-סקאוטינג של הקבוצה (:, אני חושב ששני הדברים הראשונים שיש לעשות הם כדלקמן:
א. לחזור ליורוקאפ. לשחק היום שם זה עניין יוקרתי, כי לא נשכח שהיורוליג הוא מועדון סגור. יש קבוצות נפלאות שמשחקות ביורוקאפ, דבר שיביא עניין ורמת כדורסל אמיתית לארנה.
ב. לרענן את הסגל הישראלי. להשאיר רק את אמארה ובלאט ולדאוג לעיבוי הספסל. אליהו ויוגי כבר לא בעניינים, טימור לא נספר וגם לא מעלה את רמתו, צ'וברביץ' יעיל יותר לאשדוד. ניתן להביא שחקנים צעירים וטובים, ואולי יתאפשר להביא את ג'ייק כהן אם יקבל מפתחות + הצעה יפה + יבין שישחק 20 ויותר דקות ביורוקאפ.
14. אפשר רק לקוות שבעונה הבאה ירושלים תהיה לכל הפחות ראש לשועלים ולא זנב להם.
לפנייה לכתב/ת 
