שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מה שבשמאל לא הבינו
    42 שנים עברו, הדמוגרפיה השתנתה, העולם התהפך, כלכלת ישראל השתפרה וההישגים נערמו, אבל השמאל עדיין משוכנע שצריך להחליף את העם

     

    מנחם בגין (צילום: דוד רובינגר) (צילום: דוד רובינגר)
    מנחם בגין(צילום: דוד רובינגר)

    כשחיים יבין הודיע על המהפך בסבר פנים חמור בערבו של 17 במאי 1977, אחרי כמעט 30 שנות מפא"י והמערך, הוא - וכנראה אפילו מנחם בגין - לא העלו על דעתם שב-42 השנים הבאות מאותו ערב יהיו הליכוד והימין רוב הזמן בשלטון. פרס, רבין, ברק, שרון (בקדימה) ואולמרט, כשעמדו בראש מפלגות אחרות, עמדו בראש ממשלות ישראל בכל התקופה הזו פחות מ-12 שנים במצטבר.

     

     

    תקופת השלטון המוחלט של המרכז-שמאל מקום המדינה נקטעה באבחה חדה, ועם השנים הרוב של המרכז-ימין גדל והלך. רבים בשמאל מבכים עד היום את המדינה ש"הלכה להם" ומתקשים להשלים עם השינויים הדמוגרפיים, הגיאופוליטיים, החברתיים והמדיניים שעברו על המדינה עד היום. חלקם עוד מהדהדים בקול או בסתר לב את האמירה של יצחק בן-אהרון, מראשי מפלגת העבודה, שהתייחס למדגם הטלוויזיה במילים: "עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה - אינני מוכן לכבד אותה".

     

    החברה בישראל זזה ימינה עם השנים. שינויים דמוגרפיים ופוליטיים, יחד עם המדיניות הנחושה של הימין, ההצלחות בהבאת שקט ביטחוני יחסי ושגשוג כלכלי ומדיני, הניעו את הבוחרים להצביע שוב ושוב לממשלות המרכז-ימין, אבל בשמאל עדיין לא הבינו. חלקם עדיין משתוממים בכל פעם מחדש. איך העם לא רואה את האור?

     

    הצלחותיו של נתניהו כראש ממשלה הושמו ללעג. כשירד מספר המובטלים לרמה הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים, הסבירו לנו לשווא שמייד זה ישתנה. כשהמאבק הדיפלומטי נגד איראן הוכתר בהצלחה, כשראשי המדינות החשובות בעולם סיפרו בשבח נתניהו וישראל, בלי שנדרשנו לוויתורים טריטוריאליים, הסבירו לנו שהם לא יודעים על מה הם מדברים. כשארה"ב העבירה את שגרירותה לירושלים והכירה בגולן - הנידו חלק מראשי השמאל בראשם ואמרו שזה רק טראמפ, ואליו לא צריך להתייחס ברצינות.

     

    כשאביגדור ליברמן, האיש השני בניסיונו אחרי נתניהו במערכת הפוליטית, הניע כשר הביטחון תוכניות מבצעיות מרשימות, מינה רמטכ"ל בהליך סדור ושקט, וכשר החוץ פתח את השערים למדינות אפריקה ודרום אמריקה והרשים את המדינאים האמריקאים - לגלגו בתוכניות הסאטירה על המבטא הרוסי שלו. עשו את זה אפילו כשהוא נלחם למען גיוס שווה ונגד הכפייה הדתית, ובניגוד לפוליטיקאים אחרים שמר על מילתו ולא נצמד לכיסאו כשלא ניתן לו לממש את מדיניותו.

     

    כשפוליטיקאים ומנהיגים נוספים בימין הצליחו להעביר חקיקה חברתית, הצלחות כלכליות מרשימות ויוזמות חינוכיות, הסבירו בשמאל על קיצוניים ועל תומכים בתשלום. עד היום הם לא מבינים מדוע הבוחרים - שראו לנגד עיניהם את ילדיהם ההולכים לבית הספר בבטחה, את עסקיהם מצליחים ואת העולם הנפתח בפני ישראל - החליטו להמשיך ולהצביע עבור המפלגות והמנהיגים שהיו אחראים לדברים החשובים בעיניהם באמת.

     

    ייתכן שאחרי יום הבחירות מחר הם יניעו שוב בראשם, ישתאו פעם נוספת איך זה באמת יכול להיות, ואולי יאמרו שוב בלבם שכנראה אין ברירה, צריך להחליף את העם.

     

    • שי בזק היה הקונסול הכללי של ישראל במיאמי ובבוסטון

     

    מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים