השלב הבא באבולוציה של הסאן־יאנג: רכיבה ראשונה על הג'וימקס Z 250
ב־2005 הסאן־יאנג ג'וימקס הראשון הביא את קטנועי המנהלים אל העם וזכה להצלחה אדירה. מאז נמכרו אלפים רבים מכל הגרסאות, עד כדי כך שאת ההשקה לגרסת 2012 ביצעו אנשי סאן־יאנג טייוואן בארץ. כעת מושק הג'וימקס Z החדש, שמוריד מהמשקל וגם מהמחיר.
השינוי העיקרי לעומת הגרסה הקודמת הוא בעיצוב. המנוע שלו חלק ונעים, ומצוין בתנועה עירונית. הנסיעה חלקה, גם בזכות המתלים שעושים עבודה טובה, ורק מהמורה עמוקה או כביש משובש יוציאו את הקטנוע הזה משלוותו. גרסת ה־250 סמ"ק מגיעה למהירות של 135 קמ"ש על השעון, שהם 125 קמ"ש אמיתיים, אך הכלי מעדיף לשייט עד 110 ומעל זה מרגיש מחוץ לתחום המחיה שלו.
ההתנהגות בסך הכל טובה, עם היגוי סביר, לא זריז כמו קודמיו, וגם הבלמים סבירים בסך הכל.
הג'וימקס Z מרווח ונוח. המדרס מעט קרוב למושב, אבל אפשר לשלוח את הרגליים קדימה. קל לשלוט בו בעיר, ומחוץ לעיר מיגון הרוח טוב וניתן לכוון את גובה המשקף באמצעות ארבעה ברגים. סביבת הרוכב יפה ומרגישה איכותית, ואפילו צמד המראות המורכבות על הכידון, כדי להוזיל עלויות לעומת המראות האינטגרליות בדגם הקודם, נותנות שדה ראייה מצוין ומרגישות באיכות סבירה, כמו כל שאר הקטנוע.
המושב נוח, גם בנסיעה ארוכה, ומתחתיו תא גדול, המכיל שתי קסדות מלאות. יש גם תא כפפות קדמי ובו שקע USB – עוד שדרוג שימושי.
אפשר להרגיש שהג'וימקס Z הוא תוצאה של אבולוציה ארוכה. אין לו נקודות תורפה או חולשות בולטות, והוא נותן חבילה מאוזנת ופרקטית שמתאימה לכבישי ישראל. הוא אמנם אינו ספורטיבי, אבל בהחלט יותר קטן וקל מקודמו, ובכלל מסגמנט המנהלים השמנמן בדרך כלל. הוא נוח ומרווח ומציע אבזור מספק.
מורגש שהקטנוע תוכנן למנוע ה־300, וגרסת ה־250 היא אילוץ לטובת מדרגת הביטוח בארץ. האח הקטן חלש מעט, אבל עדיין נותן את רוב היתרונות של אחיו הגדול, עם פחות כוח – והנחה משמעותית בביטוח החובה. מי שהנסיעה היומית שלו קצרה מ־25 ק"מ לכיוון, או שהתוואי שלו עירוני ברובו, יוכל להסתפק בו.
