שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    9 דברים שניסינו לאהוב ולא הצלחנו: ג'חנון

    אוקיי, אני לא הולך לעשות את הטעות הזו. באמצע העשור הקודם פורסם פה פרויקט ברוח דומה, ואז, אם אני לא טועה, הוא כלל מונולוג של יאיר לפיד נגד "סיינפלד" ואייטם נוסף — שלא לומר כתב אישום חמור — נגד חומוס. התגובות, בהתאם, היו חריפות וגרמו לי, אז חייל צעיר עם קו שיער נסוג, לחשוב שוב לפני שאני משמיץ בציבור מאכלים פופולריים יותר (ופל בלגי, חנק עם גלידה) או פחות (פיצה עגבניות, מה נסגר עם זה).

     

    אז בואו נבהיר קודם כל דבר מאוד חשוב: ג'חנון זה לא כמו חומוס, ולא מדובר במקרה דומה. למה? ובכן, כי חומוס זה פאקינג טעים, וג'חנון זה סתם. הכי הכי סתם. אפילו לא מגעיל או משהו כזה — פשוט סתם. תשאלו את עצמכם מה משותף לכל סוג אוכל שאתם קונים בפיצוצייה (וג'חנון בעשור האחרון הוא אוכל פיצוציות) ותגיעו לאותה מסקנה כמוני: בינוניות.

      (איור: נעה כ"ץ)
    (איור: נעה כ"ץ)
     

    אבל קודם כל, מה זה ג'חנון? שכבות־שכבות של דפי בצק דקיקים, מגולגלות ביד אמן, טובלות בסמנה (חמאה מזוקקת מעושנת) ונאפות בחום נמוך במשך 8־12 שעות בסיר מיוחד. התוצאה היא, בסופו של דבר, גוש בצק לח ומשעמם מחומם קלות. לא קריספי וקלוי — כי האפייה בחום נמוך מדי — ולא ממש פונקציונלי בגלל הצורה שלו.

     

    להשלמת החוויה, המנה מוגשת עם עגבניות מרוסקות וביצה קשה — ללא ספק שני הרכיבים הכי לא קשורים לצורה, לעובי ולטעם של הג'חנון — מה שהופך אותה לא רק לבעלת טעם בינוני אלא למאכל עם בעיות ממשק חמורות במיוחד. תעצרו שנייה ותחשבו על תהליך אכילת הג'חנון. מה זה? זה לחם שנאכל עם משהו? טורטייה? ממליגה? מה המרכז פה? מה הנושא? מה הנשוא?

     

    בשלב הזה, או הרבה יותר מוקדם, כבר נטשו אותי כל אנשי ה"חבל שאתה ככה משמיץ, זה בטח כי לא טעמת ג'חנון אורגינל אלא רק את החרא שמכינים בצבא, תבוא לדודה שלי במושב יכיני, היא עושה ג'חנון שאתה מתעלף יא הייטר".

     

    אז קודם כל, אתם צודקים, אני באמת הייטר, אבל לא כלפי אוכל נקודתית. כבר טעמתי את הג'חנון ההוא שאפשר להשיג רק פעם בחודש לא מעובר, ואתם יודעים מה? גם הוא בצק מחומם קלות שנאכל בצורה לא נוחה בדיוק כמו כל האחרים, אבל עם סמנה במקום המרגרינה של הצבא. באמת שזה כל ההבדל. למעשה, האנטי הזה לא מגיע משנאה לג'חנון, הוא מגיע מאהבה לבצקים תימניים באופן כללי. איך במטבח שנשען על בצקים כל כך מפוארים, הפך דווקא הג'חנון לעמוד התווך? וכל זה בזמן שהוא אפילו לא עומד על הפודיום של בצקי תימן?

     

    למתקשים, הנה לפחות שלושה בצקים תימניים עדיפים על ג'חנון בכל מובן: קובנה, מלאווח וסאלוף. הנה עוד אחד עם טעם שנוי במחלוקת אבל ממשק הרבה יותר ידידותי למשתמש: לחוח. אז תגידו לי אתם — מלבד מסורת, סטריאוטיפים שהיו צריכים להישאר באייטיז, נוסטלגיה לילדות שלכם ותחושת התנשאות קולינרית על אשכנזים — מה יש לג'חנון להציע שאין לאף מאכל אחר? אני חיפשתי ולא מצאתי. מקווה שתנטשו את דרכיכם הנלוזות ותרכשו במהרה סיר קובנה. שבת שלום.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים