למרות הכל, בניון הוא הגדול מכולם / טור
ממספר 15 האגדי יזכרו רק את הרגעים הבלתי נשכחים, הדריבל המופלא ואת הסיפור הבלתי נתפס של הילד מדימונה שנגע בשמיים. את סוף הקריירה אף אחד לא יזכור. עולם הכדורגל הישראלי צריך להגיד ליוסי מילה אחת: תודה
יוסי בניון ייזכר ככדורגלן הישראלי הכי טוב והכי מצליח בכל הזמנים, את חמש השנים האחרונות בקריירה שלו אף אחד לא יזכור והן יהיו הערת שוליים במורשת שלו, כי הוא הרבה הרבה יותר גדול מזה. בעוד 20-30 שנה, כשיעשו לו טקס לפני משחק, גם אוהדי מכבי חיפה יקומו ויריעו לו.
הם לא יזכרו את מה שקרה בסוף גמר הגביע של 2016, הם יחשבו קודם כל על עונת 2000/2001. הם יריצו שוב ושוב בראש את השער שלו מול מכבי תל אביב בדקה ה-93, שער שרק הגדולים באמת יכולים לכבוש. איך הוא חתך את כל ההגנה עד לרחבת ה-16 ובעט כדור מדויק לפינה. גול שהביא אליפות אחרי שבע שנים, גול שכנראה שם את החותמת הסופית: אתם רואים את מי שהולך להיות אחד הכדורגלנים הישראלים הכי טובים אי פעם, ולמזלכם הוא בקבוצה שאתם אוהדים.
אומרים עליו היום שהוא בכיין? הקריירה שלו מראה שיש לו אופי מברזל ושהוא הצליח שוב ושוב כנגד כל הסיכויים. סימנו את בניון מגיל 15, כל המדינה ידעה מי הוא - וזה עוד לפני עידן הרשתות החברתיות. הוא היה אמור לקרוס תחת הציפיות האדירות שהיו ממנו. למרות שהוא גדל בפריפריה, למרות שהוא גדל במדינה כושלת מבחינה ספורטיבית - הוא הצליח פעם אחר פעם לכבוש פסגות שאף ישראלי לא היה בהן לפניו. תחשבו לרגע כמה כישרונות סומנו כמותו והצליחו לעמוד בציפיות. בגיל 21 בלבד יוסי בניון כבר שלט בליגת העל. שחקנים בגילו היום בקושי רואים ספסל בקבוצות הגדולות ונחשבים ל"הבטחות", בעוד בניון בגיל הזה כבר קיים אותן.
גם ההצלחה שלו באירופה הייתה מיידית. הסיפור של יוסי בניון הוא השראה לכל ספורטאי ישראלי. ההישגים שלו בקריירה יותר ממדהימים, כמות השערים המכריעים היא בלתי נתפסת. כל זה בלי להזכיר את הטיפול שלו בכדור. הדריבלים, ההשחלות בין הרגליים, ההטעיות. ההרגשה שאי אפשר לעצור אותו אם הוא תופס יום. דייגו מראדונה הישראלי.
כמו דייגו, גם בניון התעלה בנבחרת. ליוסי לא היו לידו שחקנים כמו חיים רביבו, איל ברקוביץ' וטל בנין. למרות זאת, הוא התייצב והצליח להוביל את הכחולים-לבנים ואפילו להיות קרוב לפלייאוף ההעפלה בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2006, מישהו זוכר שחקנים אחרים מאותו קמפיין? רק את הווירטואוז מדימונה, שעשה כמעט הכל לבד. לא עלינו רק בגלל הפרש שערים נחות. הוא כבש צמד מול שווייץ, רשם בישול מדהים מול קפריסין, והכל לבד. זה כמעט הספיק להישג היסטורי.
"הילד" השיג הכל, ריגש את את כל המדינה פעם אחר פעם. גרם לכולנו לאהוד את ראסינג סנטאנדר, ווסטהאם וליברפול. הזכיר לנו שוב ושוב למה אנחנו אוהבים כדורגל וגרם לנו להאמין שגם אנחנו יכולים להגיע רחוק. תודה לך, יוסי בניון.
לפנייה לכתב/ת 
